טולקין, העברית והיהדות (א')

[Y. Welis]

../images/Emo63.gif טולקין, העברית והיהדות (א')

אני מביא כאן ביקורת מפורטת הביקורת על מאמרו המעניין של זק קריימר, 'השפעות יהודיות בארץ התיכונה', שהופיע בגליון האחרון (מס' 31) של 'המימד העשירי',בעמ' 50-60, בתרגומו של עמנואל לוטם (מתרגם הסילמאריליון, 'סיפורים שלא נשלמו' וכן המהדורה החדשה של שרה"ט). סקרתי גם את הערות המתרגם שהובאו אחרי המאמר בעמ' 62-63. המאמר פורסם במקור בכתב העת של ה-Tolkien Society הבריטית 'Mallorn' בשנת 2006. הביקורות יובאו אחרי קטעי סיכום קצרים של טיעוניו של קריימר עם ציטוטים מהמאמר שלו (באות מודגשת). שיניתי את המינוח המקורי של תרגום המאמר ('גמדאים', 'עלפים' וכן הלאה) לזה המועדף עלי מהמהדורה המקורית של שרה"ט. כמו כן תיקנתי מינוחים אחרים ולעיתים גם מלים בודדות, כשניתן היה לנחש מהו המקור (בסוגריים מרובעות). עוד על המינוח של לוטם ובעיותיו הרחבתי בסוף המאמר. *********************************************************************

קריימר פותח את המאמר בשאלה האם יש יסודות יהודיים בגמדים. הוא מצטט מתוך מכתבו של טולקין מ-1938 למו"ל גרמני שאמור היה להוציא את ה'הוביט' ושגילה עניין בשורשיו האריים של טולקין, דברים כנגד תורת הגזע והאנטישמיות; הוא מצטט ממכתב אחר וכן מראיון של טולקין ב-BBC מ-65' את דבריו בעניין הדמיון בין הגמדים ליהודים, בעיקר על בסיס *שפתם* שאמורה להישמע שמית. קריימר מביא אז ציטוט מעניין מתוך הראיון הנ"ל (שלא הצלחתי למצוא במקור הקיים ברשת - http://www.tolkienworld.de/interview.html ), שבו טולקין ממשיך ומתאר את היהודים כך (עמ' 51): 'יש [בהם] אהבה עצומה לחפצים שנוצרו במלאכת כפיים, וכמובן ישנה בהם היכולת הלוחמנית הכבירה של היהודים, שאנו נוטים לשכוח אותה בימינו אלה' קריימר תוהה על כוונתו של טולקין בדברים 'יכולת לוחמנית' ו'אהבה לחפצים', שמא יש בה סימנים למחשבה אנטישמית (עמ' 51-2): 'דומה שהם הופכים את 'משאת-נפשם של הגמדים' לתכונה יהודית אבטיפוסית. טום שיפי ציין כי משאת הנפש הזו היא שהביאה את תורין להסתבכותו עם 'חזון התעתועים של האוצר' ב'הוביט'. ------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------ יש כאן משהו מוזר: הציטוט לעיל מובא אחרי קטע מתוך הראיון של 1965, שקיים בגירסה האינטרנטית שהזכרתי לעיל, מיד לאחר קטע שבו טולקין שואל-אומר שהגמדים מזכירים את היהודים, ושהמלים בשפתם נבנו במתכונת שמית. עכשיו הקטע הזה שהזכרתי מובא *פעמיים* בעמוד 51 - פעם אחת לבדו, ופעם שניה במחובר עם הקטע שלמעלה ('מלאכת הכפיים' ו'היכולת הלוחמנית'), כאשר בשני הקטעים מופיעות *אותן* מלים, ונאמר בשניהם שהם לקוחים מראיון משנת 1965. מאחר ובהערות הסיום קריימר מפנה לאותו המקור (אותו ראיון), ומאחר ולא סביר שטולקין יאמר אותו משפט באופן מדויק בשני ראיונות נפרדים, הרי שהמסקנה היא שד"ר לוטם לא הבחין שקטע אחד צוטט פעמיים באותו עמוד, ותרגם אותו פעמיים, תוך שימוש בסדר מלים מעט שונה בכל פעם, אבל באותה המשמעות. כך נוצרה האשליה שמדובר בקטעים שונים. בנוסף, יש בעיה עם הציטוט על 'מלאכת הכפיים' ו'היכולת הלוחמנית': בגירסה האינטרנטית שקישרתי אליה לעיל של המאמר אין לו זכר, למרות שמדובר באמצע הראיון. לא ניתן לדעת מניין שאב דאגלס אנדרסון את הגירסה שלו שכללה כנראה את הציטוט, שעליה הסתמך קריימר. זה מעורר את השאלות האם יש שתי גירסאות למאמר? ואם כן, מדוע זו שברשת חסרה את הציטוט? הפניה לתכתובת פרטית שלא ניתן לאמת באופן עצמאי היא דבר בעייתי מאוד במאמר, ולו משום שבמקרה הזה נקודה מרכזית במאמר (עניין המורשת האנטישמית) נסמכת *אך ורק* עליה. במשפט האחרון ציטט קריימר מתוך ספרו של שיפי, Author of the Century, אבל בניגוד למה שניתן להבין מהציטוט לעיל (שמאחר ומובא בתרגום, איני יכול לדעת עד כמה הוא מדויק), שיפי *לא* מקשר בשום אופן בספרו בין חיבתו של תורין לאוצר, להיותו דמוי-יהודי. נהפוך הוא: בקטע הנדון מדבר שיפי על הקללה שאוצר עשוי לשאת, כמו למשל אוצר של דרקון, אשר *היא* שמושכת אליו את המחפשים (הוא מזכיר את אדון עיר-האגם שנסחף בתאוות האוצר, לא פחות מהגמדים). --------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

'בלי כל קשר לתחושותיו של טולקין כלפי הגמדים והיהודים, יהא טיבן אשר יהא, השפעות השפה העברית והמיתולוגיה היהודית על כתיבתו אינן מוגבלות לגמדים. למעשה ההשפעות הללו מצויות בכל כתביו.' (עמ' 52). קריימר מציין ש'קהוזדול' (כך בתעתיק לוטם שאליו אתייחס בסוף הביקורת; התעתיק כאן יהיה 'קוזדול') אינה השפה היחידה שנבנתה כשפה שמית, ושה'אדונאית', שפתם המקורית של בני נומינור, היא שפה נוספת שנבנתה כך. הוא מצטט מתוך ספרו של קלייד קילבי, פרופסור אמריקאי שביקר את טולקין בתחילת שנות הששים, שטולקין אמר לו ש'השפה הנומנורית.... מבוססת על עברית' ------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------ ספרו של קילבי, 'טולקין והסילמאריליון' (קיים בספריית הר הצופים), שאגב אינו מגלה דבר על הסיל' (הוא יצא שנה אחת לפניו) רחוק מלהיות אמין (מסופר שם בין השאר על סיפור ארוטי שטולקין כתב כביכול, שמעולם לא הוזכר באף מקום). טולקין מציין בשני ציטוטים נוספים שהביא קריימר (מהראיון של 65' וכל ממכתב לרונה בר) שבאדונאית יש אלמנטים *שמיים*. הוא היה יכול בקלות לומר עברית, אילו אכן היא היתה השפה שבבסיס האדונאית. מעבר לכך, ה'גראמר' הקיים של השפה, שהובא כולו בסוף כרך 9 של ה'היסטוריה', אינו תומך ברעיון שהאדונאית מבוססת על עברית, אלא שיש בה אלמנטים שמיים בולטים. קריימר גם לא מציין שלפי הגירסה של הסילמאריליון מזמן כתיבת שרה"ט והשלמתו, שפותיהם של בני אדם הושפעו בעיקר משפתם של הגמדים, ועל כן הבחירה בבסיס הזה. -------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

'אפילו המילה אדונאית עצמה היא עברית' (עמ' 52), אומר קריימר, ומציין שהצורה Adun נשמעת כמו 'אדון' במשמעות 'ארץ האדונים' - נומינור, וכן אדנותם על הארץ התיכונה בימי העידן השני. לדבריו במכתב (מס' 156 משנת 1954) לכומר, ציין טולקין שהנומינורים נהגו כמו היהודים בכך שהיה להם מרכז פולחן אחד - הר המנלטארמה. ------------------------------------------------------------------------ אין בכל כתביו של טולקין מילה שניתן לאיית 'אדונאית': השפה מאוייתת Adunaic. הסיומת ic היא כמובן לטינית. היא קרויה על שם העם הדובר אותה: ה-אדונאי. במקום אחד ביצירה 'מסמכי מועדון הרעיונות' שמובאת בכרך 9 של ה'היסטוריה', העם נקרא 'אדונאים'. קריימר אגב נמנע מלצטט את המשך המכתב, בו טולקין מציין שהנומנורים לא ראו את האל כשוכן בשמיים (כמו היהודים), וכן לא הקימו מקדש בהר, כי כל עבודת פולחן נחשבה לרעה (המקדש הוקם שם ע"י סאורון). ------------------------------------------------------------------------------------------------

 

[Y. Welis]

חלק ב'

קריימר מצטט מכתב מ-1967 (מס' 297), בו טולקין אמר שלמרות שהשתמש בשם המסופוטמי 'ארך' לציין מקום בגונדור (שם הציב איסילדור את אבן הברית בינו לאנשי ההר), הוא לא התכוון לציין קשר לתרבות המסופוטמית. הוא מסיים בציטוט מהמכתב: 'מכל מקום העובדה שארך הוא שם מפורסם אינה חשובה כלל לשר הטבעות; ואין להסיק ממנה על כל קשר, מודע מבחינתי או מכוון, בין מסופוטמיה לבין הנומינורים או קודמיהם' לכך קריימר מגיב (עמ' 53): 'יש כאן הנגדה בין שאילה לבין הד, והנגדה בין שימוש לא מודע לבין כוונה ומשמעות. אני נוטה לראות ביחס הביטול של טולקין לכוונות מעין אלה כהעמדת-פנים שאינה לפי כבודו. אין לי שמץ של ספק בכך שחלק ניכר מהתשתית של בניית עולמו, מהבחינה הלשונית, כמו גם מהבחינה הנושאית, אולי באה לו בדמות הדים והשפעות לא-מודעות, או בכך שההדים האלה עשויים להיות מכוונים כשם שהם עשויים להיות לא-מכוונים, אבל איני יכול להאמין שאין להם משמעות בכלל'. --------------------------------------------------------------------------------------------------------------------- בעניין 'ארך', קריימר לא ציין שהעיר ידועה בעיקר בזכות אחד ממושליה, גילגמש, שאודותיו נכתבו האגדות המפורסמות. הוא גם לא הזכיר ששמה בתעתיק הלטיני הוא Uruk - הצורה בלשון השחורה לשם גזע האורקים. יתכן גם שיש עוד אלמנטים אכדיים באותה לשון. יש לומר שעד לנקודה הזו קריימר לא הביא דוגמאות בלשניות מפרשות שידגימו קירבה בין העברית לקוזדול או האדונאית (חוץ מלציין את השורש המשולש שמשותף להן). גם בהמשך המאמר הדוגמאות המובאות לא בלשניות, כך שהיומרה שלו לבטל כך את דבריו של טולקין מטרידה, לאור ההסבר שמובא במכתב 297 על המקור הסינדאריני למילה 'ארך' (erech). קריימר גם לא מזכיר את הסברו של טולקין באותו מכתב על מקור השם 'נאזג' (מ'נאזגול', 'רפאי הטבעת') והדמיון ל'nasg' בסקוטית (ניב של גיילית) שפירושו 'טבעת' (במובן של אמצעי קשירה), ומהודאתו של טולקין שהוא זכר את הצורה הזו מעיון בספרי לימוד, וכך היא הגיעה לספר, למרות שהוא לא חיבב את השפה הגיילית בכללותה ולא למד אותה לעומק. דומה שהשיכנוע שקריימר חש באשר למשמעות ההדים החיצוניים על יצירתו של טולקין, חזק עד כדי כך שהוא מעלים עובדות שאינן נוחות. משפט שכזה מכל מקום ראוי היה להיות מובא *בסוף המאמר*, אחרי שורה של הוכחות, במקום להטיל ספק כה כבד בדבריו של מושא-המחקר בשלב מוקדם במאמר, בעוד שאת שאר דבריו הנוחים יותר של טולקין לצורך הוכחת התזה, קריימר מצטט כהוכחות לצידקת טיעוניו. ---------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

קריימר ממשיך ומכנה את טענותיו של טולקין במכתב הנ"ל, כנגד אנשים המחפשים הדים לשפות מוכרות בשפות המומצאות שלו, כ'השתלחות'. הוא מודה שיש לאומנותו של טולקין יתרונות משלה שאינם זקוקים להשוואות מבחוץ, 'אבל אין היא ראויה למלוא תשומת ליבנו'. (עמ' 53): 'הודאתו של טולקין בקיומם של הדים לשוניים ביצירתו צריכה להניע אותנו להתייחס אליהם ברצינות, גם אם טולקין עצמו לא עשה כן. את ההכרעה בשאלה אם זה עניין של שעשוע פרטי ותו לו, אניח לקוראים אחרים, של טולקין ושלי'. הדת הנומינורית אינה יהדות, כשם שהשפה הנומינורית אינה עברית, מציין קריימר (עמ' 53), אבל ההד המקורי שלהן (היהדות והעברית) הוא שעושה אותן למציאותיות יותר. קריימר פונה אז למרכיבים העבריים בשפות בני לילית - קווניה וסינדארין. לדבריו, יש בהן מרכיבים עבריים מובהקים, שלא ידועים ואף מפתיעים.'הטענה כי יש מרכיב חשוב גם ב[סינדארין] לא זכתה להסכמה מעין זו [כמו במקרה של הקוזדול והאדונאית]'. לדבריו, יש צליל 'מזרחי' בשמות המקומות במורדור, למרות שהם מובאים בסינדארין - באראד-דור, גורגורות' וסאמאת' נאור; 'אין ספק כי התחושה המזרחית שמעוררים שמות כמו האראד, לבנין ו-ראמאס אכור היא ממשית די והותר.' ----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------- בעניין שם הארצות הדרומיות - יש עיר ביוגוסלביה בשם האראד (כמה שמות מקומות באירופה הופיעו אצל טולקין) וכן יש שם אנגלי Harrad; השם גורגורות' (או גורגוראת') הופיע לראשונה בסילמאריליון, עשרים שנה לערך לפני ששרה"ט נכתב. שלושת השמות האחרים אכן נשמעים קרובים יותר למשהו עברי ('לבנין' למשל קרובה ל-'לבנון'), אולם ראוי היה לברר עם בלשן שמתמחה בשפות שמבניהן וצורותיהן העניקו את עיקר ההשראה לסינדארין - וולשית ו-יוונית קלאסית (לפי מכתבו של טולקין לאודן), אם אין בהן מקבילות דומות. קריימר מציין את הסיומת im- בסינדארין (רוהירים, גאלאדרים ועוד), שמשמשת להטיית רבים, אבל הוא אינו מסייג את דבריו שהסיומת היא בעצם קבוצה של רבים (class plural) שמשמשת רק כאשר מציינים *עם*, ולא צורת רבים רגילה. -----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

(עמ' 55) '....שוב, יתכן כי טולקין שאף להביאנו לכך שנקבל את עולמו הבדיוני, עם ההיסטוריה הבידיונית והלשונית שלו כעובדה, אבל בכל זאת אנו עוסקים כאן במקור השראתה של יצירה ספרותית' קריימר מציין את הצליל העברי בשמות עם הסיומת iel - גאלאדריאל, טינוביאל, גילתוניאל, וטוען שזה דומה לשמות עבריים כמו מיכאל, רפאל, אוריאל ועוד (כולם שמות מלאכים דווקא; שמות אחרים מהתנ"ך עם סיומת 'אל' לא הוזכרו). הוא מכנה את הסיומת הזו 'אלוהית'. ------------------------------------------------------------------------- אולי אותה סיבה שמנעה ממנו לציין את סוג הרבים של im-, גם כאן קריימר נמנע מלציין שבסינדארין הסיומת הזו לקוחה מהמילה 'בת', שמשמשת בצירופים הללו כסיומת נקבית (בת אדם, בת לילית או ואלי - אחת מהואלאר). יש לציין שאופן החיבור בין המילה 'בת' ו'בן' (ion) לשם הגזע, מזכיר תחביר עברי, אבל יתכן שזה מקובל בעוד שפות. שלא כמו קריימר, אינני נחפז להסיק מכך שזו השפעת העברית, מאחר ואין לי די ידע בלשני לומר באילו עוד שפות תחביר כזה קיים. -----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

קריימר מזכיר מכתב של טולקין (שלא נכלל בכרך 'המכתבים') שבו טולקין מציין שהופתע למצוא אצל בלייק (משורר אנגלי מהמאה ה-19) שמות דומים לשמות שהמציא (כמו למשל טיריאל), והוא מעריך שהדבר קשור לכך ששניהם הכירו שפות זרות. קריימר מסיק מכך ששניהם ידעו עברית. ---------------------------------------------------------------------------------------------- אבל בעוד שיתכן מאוד שטולקין ידע עברית (קריימר לא ציין זאת, ודומה שלא ידע, שטולקין נטל חלק מאחד מתרגומי התנ"ך בשנות החמישים, והיה אחראי על תרגום ספר יונה, למרות שלא קיבל קרדיט עליו), יתכן גם שבלייק הכיר שמות עבריים בתעתיק אנגלי (שמות מלאכים בעיקר). --------------------------------------------------------------------

 

[Y. Welis]

חלק ג'

שמות מלאכים נראו לקריימר כהשראה העיקרית לשמות הנקביים שהוזכרו לעיל. 'ספרות ימי הביניים מלאה וגדושה במלאכים, ואני סבור כי בשמות המלאכים העבריים הללו עלינו לבקש את מקורותיהן של מסורות רבות של מתן שמות לפיות בפנטסיה ובמדע הבדיוני של ימינו' (עמ' 55). קריימר טוען שטולקין מצא דמיון בין elf ל-el (אל), וכן שטולקין חיבב את השם 'אלפווין' ('ידיד בני לילית') שתורגם גם ל-אלנדיל (בסינדארין), מאחר ואחד משמותיו *שלו* היה רעואל (שמו הנוסף של יתרו בספר שמות) שפירושו 'רע אל'','אין להעלות על הדעת שטולקין, האיש שהתעמק במידה שכזו בשפות ובשמות, לא התעניין כלל בשמו הפרטי, כשם שלא יתכן כי הדמיון בצליל ובמשמעות בין שמו שלו לבין שם הדמות המרכזית בסיפורו המעין-אוטוביוגראפי הוא פרי המקרה ולא פרי הכוונה' (עמ' 56) על כן הוא קרא לדמות המקבילה לזו שלו בסיפור 'הדרך האבודה' (מכרך 5) 'אלבוין', שמקביל לאלפווין: 'תהא אשר תהא ההשגחה שהנחתה את דמיון הצלילים בין elf האנגלי ל'אל העברי, גלוי וברור שהיא שימחה את טולקין והוא ניצל אותה על הצד הטוב ביותר'. (עמ' 56) וכן '...יש זיקה הדוקה. יש הד של משמעות מאחורי שפת בני לילית הבדיונית' (עמ' 56). ----------------------------------------------------------------- זה אולי הרעיון המרתק ביותר שמובא במאמר, וקריימר ראוי לקרדיט על ההבחנה בדמיון בין השמות. אבל ראוי להזכיר כמה הסתייגויות, שקריימר לא ציין - השם Aelfwine תועד בכרוניקה אנגלו-סקסונית - זהו שמו של אחד מצאצאיו של המלך אלפרד מהמאה העשירית לספירה. אף שמשמעות השם לא נהירה לגמרי - שיפי ציין שלמילה elf נודעה משמעות של יופי מיוחד עבור האנגלים של אז, וכן הויקינגים (ר' ציטוט מתורגם משלו במאמר שלי על גאלאדריאל במאמרי הפורום), כך שכנראה דובר על מישהו בעל מראה נאה במיוחד, עד שהוא תואר כ'ידיד האלפים' (בהשאלה: 'דומה לאלפים', 'ניחן ביופי אלפי'), ולא באחד שהיה מקורב אליהם. טולקין ציין בכרך 5 את השם הזה וכן גירסה נקבית שלו (Aelfwynn) שצדו את עיניו בשעתו, כנראה בגיל צעיר (השם נכנס ללגנדאריום רק בשלבי שיכתוב ה'אבודים' כשיכתוב לשם 'אריול'). הוא לא הזכיר בשום טקסט ידוע קשר כלשהו בין השם הזה ל-רעואל. כמו שקריימר מודה ('איני בא לטעון שעלינו להבין את פירוש השם אלנדיל כ-'רע-אלוהים'), יש מרחק בין ידיד לאלפים לבין ידיד האל, ובעוד השערותיו בעניין הקירבה בין שמו הפרטי של טולקין, שעבר גם לבניו (וכנראה גם לנכדיו וניניו), לבין המושג החוזר בכתביו (אחד המתעדים של הלגנדאריום, אבל לאו דווקא האחד שטולקין הזכיר כמקביל לו) מעניינות בפני עצמן, הן לא בהכרח מצביעות על המקור של הסיומת 'אל' (שכאמור לא היה כזה, אלא iel). טולקין אגב הסביר את שמו זה במכתב מס' 309 (תרגום משלי): '....כמובן שתמיד [אפשר לקרוא לי] רעואל. אני מאמין שזה היה שם משפחתו של ידידו של סבי. במשפחתי האמינו כי זה שם צרפתי (שיתכן מבחינה פורמלית), אבל אם כך, הרי שזה מקרה מוזר שהוא הופיע פעמיים בברית הישנה [התנ"ך] כשמו הבלתי-מוסבר של יתרו חותן משה. כל ילדיי וילדיהם, וילדי-ילדיהם, נושאים את השם הזה.' אפשר להבין את 'בלתי מוסבר' (unexplained) בשני אופנים: כמתייחס לשם עצמו, או לכך שהוא הופיע במקום שמו של יתרו (שם נוסף שלו היה חובב בן רעואל. השם רעואל הופיע גם לפני כן כאחד מבני עשיו, וכן בדברי הימים). מכל מקום טולקין לא נתן שום רמז בכתביו הידועים, שניתן לפרש באופן שקריימר פירש את הקירבה הזו בין שמו, לשם האיש שהגיע לאי-הבודד ושמע שם את סיפור יצירת העולם וההיסטוריה של בני לילית. ----------------------------------------------------------

'במצלול העברי של שמות בני לילית ולשונותיהם אני שומע את קולותיהם של רבנים ודרשנים, המהדהדים מעבר לתהום המפרידה בין עולמינו לארץ התיכונה. בעיני בני-לילית נראים כמין יהודי-יער פנטסטי[ים]: תרבותם העתיקה, ספרותם וההיסטוריה שלהם, תחושת הגלות המקננת בהם, שמותיהם בעלי הצילצול התנ"כי ושפתם הגזורה מעברית, כל אלה מתלכדים לכלל הד חזק של ה[חוויה] היהודית. אילו היתה שפת היידיש שילוב לא של עברית וגרמנית, אלא עברית ופינית, יתכן מאוד שהיא היתה דומה לקווניה; ואילו שילבה שפה זו את העברית עם הוולשית, אולי היתה דומה לסינדארין' קריימר עובר לדון ברקע התנ"כי של הסילמאריליון: 'ההד לרצח הבל בידי קין בטבח השארים של פיאנור וברצח דיאגול בידי חברו סמיאגול' (עמ' 56); 'שני העצים של ואלינור ושני עצי גן-עדן'. או'ההצלה על כנפי נשרים' (בנקודה הזו לוטם לא היה יכול שלא להתערב ולהוסיף הערת סיום משלו, כי בתרגומו לסיל' ולשרה"ט, אין 'נשרים': ר' הערותיי בסוף המאמר). אבל הנקודה העיקרית שלו היא משהו ייחודי יותר - ה'צוהר' והסילמארילים: המילה צוהר הופיעה בתנ"ך פעם אחת, בהוראת האל לנוח: 'צוהר תעשה לתיבה' (בראשית ו' 16). 'אבל המסורת המדרשית מעניקה למילה משמעות שונה לחלוטין. בתלמוד ובמידרשים הצוהר היא אבן-חן המכילה קרן של אור קסום, שנהוג לתארו כאור שבעת הימים [אור הבראשית שקדם לשמש והירח].' (עמ' 57). האבן מתוארת במדרשים כאחת שהאירה במקדש (אור-התמיד) ועברה מיד ליד. 'האם הכיר טולקין את האגדה היהודית הזו? האם השפיעו הדי הצוהר על הסילמארילים? האם איארנדיל, הספן שנשא את הסילמאריל אל מעבר ים היה זכר לנוח שנשא את הצוהר בעולם המכוסה במי המבול?' 'וזהו עוד מובן אחד שבו בני לילית הכמהים לאור המערב האבוד שהשתמר בסילמארילים, מזכירים לי את היהודים: הם נודדים ממושכות בארצות גלותם, בדומה ליהודים, ומספרים על אגדות אבן-חן קסומה המכילה את אורו הראשון של העולם, העתיד לשוב ולהופיע בעולם הבא.' (עמ' 57) --------------------------------------------------------------------------------------------- גם זה רעיון מרתק, אם כי סיפור האבן כמדומה די נידח, ולא מוכר במיוחד (היא לא מוזכרת ב'ספר האגדה' של ביאליק). המקור הראשון שלה הוא מהתלמוד (מתוך http://www.biu.ac.il/JH/Parasha/noah/yar.html ) - '...ולכן ר' יוחנן לשיטתו (צדיק בדורו ולא בדורות אחרים) מפרש את התנהגותו של נח לגנאי, גם בעניין הצוהר של התיבה. "צהר תעשה לתיבה" (בראשית, ו טז): "אמר ר' יוחנן: אמר לו הקב"ה לנח, קבע בה אבנים טובות ומרגליות כדי שיהיו מאירות לכם כצהרים" ([מסכת] סנהדרין, קח ע"ב). וכן במדרש רבה (לא, יא): "רבי אבא בר כהנא אמר חלון, רבי לוי אמר מרגליות"; וכן רש"י על אתר.' - מעניין שהפרשנות כאן (לפחות זו המוכרת באתר הנזכר) היא של אבנים מאירות, ולא של אבן ספציפית ומיוחדת. לא מצאתי בחיפוש ברשת את המדרשים שבהם האבן תוארה כמכילה את 'אור שבעת הימים', אבל מן הסתם הם קיימים. האם טולקין הכיר אותם? קשה לומר. אין ספק שהוא הכיר את התנ"ך, לפי הציטוט מהמכתב לעיל, אבל אם המדרש שבו מסופר הסיפור של האבן כה נידח (קריימר מביא כמקור לכל הפניותיו למדרשים והאגדות היהודיות, ספר בשם Jewish magic & superstition משנת 1974), קשה להניח שהוא היה ידוע לו. ספרייתו הפרטית של טולקין שרדה, ונראה שהיא נמצאת ברובה ברשות בנו כריסטופר (בביתו שבדרום צרפת), אבל איש עדיין לא הכין רשימה של כל הספרים שבה, כך שלא נוכל לדעת אילו ספרים על קסם ואגדות יהודיות הוא החזיק ספרייתו, אם בכלל. ----------------------------------------------------------------------------------------

 

[Y. Welis]

חלק ד'

קריימר סוקר בקטע האחרון את שפות בני אדם - הלשון האחידה, היא 'לשון בני המערב', שהינה בעצם פיתוח של שפתם של הנומינוריאנים, האדונאית. היא מדוברת בניב שונה ברוהאן (ניתן למצוא כמה מלים מתוכה באתר של הלגה), אבל בעיקרון כל השפות האלה לפי נספח F לשרה"ט, מקורן באדונאית. - 'כבר עמדנו על קביעתו של טולקין כי שפת נומינור, האדונאית, מבוססת על העברית. רב הפיתוי לומר שכל לשונות המערב הן עבריות ביסודן בדרך זו או אחרת'. (עמ' 58) ------------------------------------------------------------- 'קביעתו של טולקין' מעולם לא נקבעה על ידו, וכדאי לחזור לתחילת המאמר ולבדוק מניין הציטוט - מספרו הבעייתי של קילבי. טולקין ציין רק שיש בה יסודות שמיים. כמו שכתבתי בתחילת המאמר, הגראמר הקיים על האדונאית אינו מאשר את הטענה שהיא מבוססת על עברית. לכן גם לשונות המערב אינן מבוססות על עברית, גם אם יש בהן יסודות שמיים פה ושם - לדעתי הם נדירים יותר בשמות ההוביטים ששרדו בשפת המערב, או בשמות הרוהיריים ששרדו. --------------------------------------------

לסיכום כותב קריימר בין השאר (עמ' 59): 'אפשר לתאר את ההשפעות היהודיות בארץ התיכונה שעליהן הצבעתי במאמר זה, כמין אנציקלופדיה של ההתייחסויות המערביות כלפי היהודים'. קריימר מציין את האנטישמיות, את המקור התרבותי היהודי לנומינור, ואת התרבות של בני לילית בגולה - 'תרבות של זיכרון, מיסטיקה ואור'. '....זוהי הסיבה לכך שראייתו המצומצמת של הלגנדאריום הטולקינאי כנורדי, או כמיתולוגיה של אנגליה, או משהו אחר בדומה לאלה, לוקה בחסר. תרומתי שלי כאן היא נסיון לסייע ביצירתה של השקפה הרבה יותר מורכבת על יצירת טולקין וכן שיר הלל [כנראה celebrate במקור] למה שחוויתי אני, כיהודי, במסעי הפרטי לשם ובחזרה'. ======================================================================== עד כאן המובאות מתוך מאמרו של קריימר. למרות רעיונותיו המרתקים (לפחות בעניין רעואל ו'אבן הצוהר'), אני חושש שלא שוכנעתי בטיעוניו על הפן היהודי שבלגנדאריום. אין ספק שקריימר מצא הרבה עדויות ששיכנעו *אותו* וחש שטולקין 'דיבר אליו' ואל המסורת שלו באופן ברור (ולמעשה הציג לנו פנטסיה פרטית משלו, שבה הלגנאריום נעשה ליהודי...), אבל היה בכך משהו בלי ספק אישי ומאוד אינדיבידואלי, כמו שניתן לראות מאופן כתיבתו, ובעיקר מסירובו לקבל את דבריו של טולקין במכתב 297, על חוסר הקשר בין השפות מהן הושפע לבחירת המלים ביצירותיו. טעם אישי אינו זקוק להוכחות, אבל טענות בדבר השפעות בהחלט זקוקות, ואלה שהובאו במאמר כלל לא היו מספקות. גם לא נראה שקריימר מחזיק בידע מוצק דיו לתמוך בהן; דווקא שמות שניתן למצוא בהם רמזים לעברית (ר' בהמשך) או דברים שהזכרתי לעיל בהערותיי, הוא כלל לא הזכיר. ----------------------------------------------------------------------------------------------- ***************************************************** על הערותיו של ד"ר לוטם למאמר: לשבחו של ד"ר לוטם, יש לציין שהוא גם מפקפק בחלק מטענותיו של קריימר - כמו בסימנים לאנטישמיות שקריימר מצא להם הד (ה'לוחמניות' ואהבת החפצים) שאינם יחודיים לגמדים בלבד או קשורים ליהודים; בצד הלשוני מציין לוטם את מספר המלים המועט שיש בקוזדול, שמקשה על מציאת אלמנטים עבריים בה. הוא גם מציין את הוראת ההגיה בנספח E לשרה"ט לעיצורים KH ו-TH בשפה הזו, ומוצא קירבה רבה יותר בין תיאורם לדרך הגייתם באמהרית (שפה שמית דרומית, בעוד שהעברית היא שמית צפונית), שאליהם אתייחס מיד. בשמות המקומות הוא מציין שמות שקריימר לא ציין, כמו למשל מין-רימון, מוריה, פינת-גלין, וכן הגבעות שמשני קצות מפל הראורוס - אמון הן ואמון לאו ('להב' במהד' הישנה). ============================================================ זה המקום להתייחס למינוח של ד"ר לוטם, שכמו שהזכרתי בתחילת המאמר הזה, החלפתי במינוח משלי. זה נעשה מאחר ואני מוצא אי-דיוקים רבים במינוח שלו (על חלקם כתבתי בעבר במאמרים במסגרת הקהילה האחרת), שכמה מהם אסביר כאן:

בעניין 'עלפים' ו'גמדאים' כתבתי בעבר. ר' במאמרי הפורום http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/articles/article.asp?forum=441&a=64886&c=2998&sc=0&ssc=0

בעניין ה'נשרים' - קריימר מצא דמיון בין הביטוי 'על כנפי נשרים' לשימוש בנשרים לנשיאת ההוביטים בשרה"ט וכמובן לות'יין, טואור והואור בסיל'. ד"ר לוטם צירף הערה להסביר מדוע בתרגומיו אין נשרים: 'עלי להעיר כי בתרגום "המוסמך" של התנ"ך לאנגלית, המילה "נשרים" מתורגמת שלא כהלכה כ-eagles, דהיינו עיטים.' יש כמובן בעיה כשמתרגם בא בטענות כלפי תרגום סטנדרטי שהוכן ע"י צוות מקצועי. בין אם התוצאה מדוייקת או לא (ואני מעריך שכל דובר עברית שיקרא את התנ"ך באנגלית, ירצה להציע הערות משלו), משמש סטנדרט בתחום ולפיו נהוג ללכת. באופן דומה הוא נהג במקרה של 'מצולת הלם', היא Helm's deep, כאשר הוא החליט שהתרגום הנכון למילה אינו כמו שכתוב בכל מילון שקיים בעברית, אלא מקריאה יוצאת-דופן במיוחד (ולטעמי האישי גם קנטרנית), לפסוק מספר זכריה. מדוע הוא החליט למצוא דוווקא מקבילה תנ"כית לשם, למרות שמקורו אנגלי לחלוטין ואף קלטי (כמו שניתן לראות ב'מדריך למתרגם' שחיבר טולקין) - אינני יכול לומר. זו מוזרות נוספת שכנראה שעלינו לקבל יחד עם המוזרויות שהזכרתי לעיל.

בעניין התעתיק העיצור KH בשפת הגמדים. ציינתי בעבר שהדוגמאות שנתן טולקין בנספח E להגיית העיצור הזה (וכן TH באותה שפה) יכולות להטעות, כי בהן ל-H יש צליל תנועה, בעוד שהכוונה בתעתיק הזה היא לסוג של הגיה של האות K ולא של K + H. לוטם מציין בהערתו לעיל שהעיצור ישמע כמו באמהרית (לפי הויקי העיצור הזה נקרא שם 'ק סידקי'), ונראה לי שהוא דייק. חבל עם זאת שהוא לא הקשיב בעצמו איך העיצור הזה נשמע (http://www.amhariconline.com/ ), משום שהתעתיק 'קה' היה מתברר לו מיד כמטעה, בכעיקר כאשר הוא מנקד במילה 'קהזד' את ה בפתח: אין ל-ה שום ניקוד, או תנועה! היא אמורה לציין את האויר שננשף אחרי ה-ק. לכן נהוג לציין אותה בתעתיק בלשני ק' (עם גרש). בטיוטות המוקדמות (אבל מתקדמות) לכרך ב' (מכרך 6 של ה'היסטוריה') התעתיק של המלים הללו היה עם K בלבד, ללא hו. משום כך אני מאמין שההגיה לא היתה אמורה להיות שונה, ושהתוספת נועדה להתאים לרקע הלשוני שטולקין יצר אז לשפת הגמדים. מכל הסיבות האלה, אני חושב שאפשר לומר בוודאות שאין שום צורך לאיית את העיצור הזה בעברית עם האות ה.. *****************************************************************************

 

[קנאי הגליל]

../images/Emo45.gif

ברוך קאזאד, קאזאד עמנו !

 

[Y. Welis]

ואם נלך על גירסת הסרט הראשון

(פרשנות שלא הזכרתי במאמר, כי לא ברור לי עד כמה היא מבוססת) 'ברוך חסד! חסד עימנו!'

 

[Feanor75]

מעניין. טולקין ידע המון שפות, הרבה מילים

יתכן שהכניס בצורה דומה מהשפות שהכיר בלי שהיה אפילו מודע לכך.

 

[Y. Welis]

אין ספק שהוא הכניס הרבה - במקרה ובמכוון

השאלה אם הוא רצה לומר משהו על התרבות שממנה המלים נלקחו. אולי, אבל לדעתי הוא בעיקר רצה ליצור משהו חדש. אני מאמין לכן שההשפעות החיצוניות, במקרה שיש להן משמעות, כמו הגבעות 'הן' ו'לאו', הן יותר בדיחות פרטיות או שעשוע אישי שלו (אולי משום שהוא חשב על המילה 'הן' ואז אמר לעצמו שבעברית ההפך הוא 'לאו', אז מדוע שלא נקרא כך לגבעה השניה), מאשר כוונה יצירתית שיש לה קשר לעלילה.

 

[Feanor75]

נסה להמציא מילה ותראה אולי גם השתעשע

 

[Y. Welis]

מישהי שלמדה בלשנות אמרה לי פעם שלא מעט

מהאנשים שלומדים ומתמחים בתחום, מספרים שבילדותם הם פיתחו לעצמם שפה פרטית. כך שהנטיה להמציא מלים ולקחת אלמנטים מקיימות (משהו שטולקין סיפר עליו במכתביו ובמאמרים) היא סוג של תחביב פרטי ששורשיו נטועים עמוק בילדות (יש תיעוד של כמה שפות שטולקין המציא בילדותו), ולאו דווקא רצון להטמיע תרבות מסויימת בשפה המומצאת.

 

[קרטיסM]

גורגורות ומוריה

היה מרתק לקרוא ! זה ענה לי על התחושה הראשונית ההיא כשקראתי את הספרים כילדה, כשמילים רבות בספר נשמעו לי "מוכרות", כמעט בעברית. גורגורות' נשמע ממש כמו שילוב של גרוגרות וגולגלות, ומוריה - היה הר שהוזכר בתנ"ך, הר העקידה. ועוד. הגיוני שטולקין שילב בכוונה תחילה צלילים משפות שונות, על אחת כמה וכמה משפת התנ"ך, היא הברית הישנה. מקורות העבריים תמיד אומצו במרץ ע"י העולם הנוצרי. עם השנים הפסקתי לחשוב על "מה מזכירות לי המילים" ומדוע הן נשמעות מוכרות... בין אם היה אנטישמי או לא (וקשה לי להאמין שהיה...) השענות על מקורות תנ"כיים ועבריים איננה מפתיעה או נדירה בספרות נוצרית.

 

[Y. Welis]

ו-סאמאת נאור נשמע כמעט ארמי

'נור' - אש. שמות מהתנ"ך תמיד היו אהובים על הנוצרים - ר' 'מובי דיק' ומגוון השמות התנ"כיים.

 

[לגוטל]

מאוד מעניין...

הערות בנושא אין לי כי אני לא ממש מתעסק בו, אבל עדיין יש שם כמה נקודות ממש מרתקות.

 

[Y. Welis]

ראית את הטריילר ל'ילדי הורין' בהודעה למטה?

 

[לגוטל]

LOL עכשיו כן

מזהה חלק מהסרטים שם... מגניב וקצת קשה להבין מה הוא אומר בלינק בו הוא מדבר על המיתולוגיה והגמדים