למרות הערימה הגדולה מאד שהצטברה אצלי, ממתינה לקרואה, רושמת לעצמי גם ספר זה. עכשיו אני על הספר של שלומית הראבן שהוזכר פה פעמים כה רבות. מעט ביטויים בלאדינו, וירושלים של אז, על שכונותיה, אבל איך אמר אביב, קצת מייגע.
הראבן, וככלל- ספר פזגדו עף לי מהר מהיד. מזמן עברתי את השלב של לקרוא הכל כדי להיות "אין". יש לי מספר ספרים שהסמניה תקועה להם אי שם באיזה עמוד וכנראה כבר לעולם לא אחזור אליהם, ביניהם גם רבי מכר היסטריים.
