התיחסות לכולכם
תודה על סערת המוחות ... אני מתכוונת דוקא לתחום הילדים - אני עובדת על ניהול זמן במפגש , ואם בהתחלה המטרה היתה שיפור התכנון, שליטה באימפולסיביות ... עם הנסיון גיליתי שהזמן עצמו הוא הנושא : 1. תפיסת הזמן - רצף - קודם ואח"כ,בהתחלה ובסוף, בהתחלה , באמצע ובסוף וכל הלאה עד מושגים כמו ראשון , שני , שלישי וכו´... - תמיד הקבלתי את זה למה שקורה במוטוריקה, רצפים תנועתיים של 1:1 - קפוץ - עצור, קח-תן והדיאלוג עצמו כמובן, בהמשך רצפים של 1:1:1 וכן הלאה. 2. תזמון - פרקי זמן בין תנועה\תגובה - איך שהוא זה בולט במשחקי כדור למשל ובכל הפעילות עם האלמנטים הווסטיבולריים - מהר, לאט. 3. ניהול זמן - בד"כ מגיל 4.5 - ניתן היה להציג בפני ילד את נושא ה"תכנית" הכתובה על לוח מחיק (בגיל צעיר יותר אני אוספת 6-7 משחקים\מתקנים ומסדרת אותם לפי סדר התרחשותם במפגש),ווהצורך בתיווך הולך ופוחת לאורך תקופת הטיפול.הילד לומד להבין שהזמן הוא מושג מוגבל שיש מה להספיק בו. זה סגנון "חינוך" אולי שמרני ודורש תוצר , אך אנו חיים בתרבות כזאת ממילא , לא? בכל מקרה בתוך הנוקשות יש המון גמישות כך שאין צורך להבהל. 4. הפן החדש של כל הענין הוא ההתערבות במישור ההורי, ברמת ה"אני לא מגיע\ה לתרגל עם הילד בבית"- ואז עולה נושא ניהול הזמן והצורך בארגון תכנית יומית\שבועית לשיפור תפקוד הילד והקניית מיומנויות בתחום הבית (מצב שבאמונתי הכנה, צריך היה להיות - הורים מקנים מיומנויות לילדיהם). כמובן שאפשרות הטיפול (עדין לא שיטת טיפול, כפי שלא הוכחה יעילותה מחקרית),באוריינטציה קוגנטיבית, אינו מתאים לחלקים מסויימים של אוכלוסיית המטופלים הילדים. אגב אין ספק שניהול עצמי עלול להראות מעט כפייתי כלפי חוץ, אך זוהי "קומפנסציה" לא רעה שאצל חלקים מאיתנו הסכילו הורינו להקנות וחלקים מאיתנו - אני חוששת שאני בניהם, נאלצו להמציא לעצמם, כדי להגיע אל המיטב, לא ??? תמשיכו להתייחס זה עוזר לי מאוד, לארגן את החשיבה בנושא ... תודה ממש ממש
