../images/Emo58.gif../images/Emo58.gif ../images/Emo58.gif
שלום לכולם. פעם ראשונה שלי בפורום, שמי אסף, נעים מאוד. עכשיו סיימתי לקרוא את הספר השביעי. הנה המחשבות שלי על הספר לדעתי המפתח הוא דמבלדור. איך שאני מבין את זה, דמבלדור היה קוסם ענק ומופלא, ונכון שהוא היה מעולה מבחינה מעשית – הוציא דברים מופלאים מהשרביט שלו, הגדולה האמיתית שלו, הגאונות שלו הייתה דוקא בצד התיאורטי של עולם הקסם. דמבלדור הבין יותר מכל קוסם אחר את הפילוסופיה של הקסם, את יחסי הגומלין המיוחדים בין קסם לקסם ובין קוסם לקוסם. וההבנה הזאת, הגיאונות הזאת, היא זו שבסופו של דבר ניצחה את וולדרמוט. בפעם הראשונה שהארי סיפר לדמבלדור שהוא מרגיש לפעמים כאב בצלקת, והוא לפעמים רואה חזיונות, מייד דמבלדור, גאון שכמותו, הבין שהארי, לא בכוונה, הפך להיות הורקרוקס של וולדרמוט. והוא מייד הבין לצערו שכדי שוולדרמוט ימות גם הארי חייב למות. ולכן דבלדור חייך והתרגש כאשר נודע לו שוולדרמוט השתמש בדם של הארי כדי לבנות את עצמו מחדש, כי הוא מייד הבין (קוסם גדול כבר אמרתי?) שמעשה זה עשוי להציל את חייו של הארי. דמבלדור ידע והבין הרבה מאוד את עולם הקסמים, הוא ידע שלמרות שכמעט תמיד כדי ליצור קסם צריך שרביט וקוסם, זה לא תמיד חייב להיות כך, לפעמים מעשה קיצוני עם כוונה טהורה מאחוריו יכולים ליצור קסם לא פחות חזק. והוא הבין מה קרה בעצם במפגש בין וולדרמוט להארי התינוק, לילי בעצם יצרה קסם הגנה חזק מאין כמותו על הארי, והיא לא עשתה את זה עם שרביט ולא עם מילות קסם, אלא יצרה קסם במעשה, בהקרבה של חייה למעו תינוקה, הקרבה שנובעת מאהבה. הקסם היה כל כך חזק בגלל שלא הייתה שום ככונה ליצור קסם, בגלל שההקרבה היתה טהורה לגמרי, אם לילי הייתה יודעת שע"י ההקרבה שלה היא תיצור קסם הגנה היא בטוח הייתה בכל זאת מקריבה את עצמה אבל אז לא היה נוצר בכלל הקסם, או שהוא היה נוצר אבל הקסם לא היה כל כך חזק! ודמבלדור הבין את זה, והוא ידע שאם התוכנית שלו תצליח ובסופו של דבר הארי יעמוד מול וולדרמוט ויקריב את עצמו למען האחרים, ללא ידיעה מוקדמת שזה עשוי להציל אותו, להקריב את עצמו עם כוונה טהורה שרק ככה הוא יוכל להציל את כל האחרים שהוא אהב כל כך, רק מעשה כזה יכול להרוג את וולדרמוט בלי שהארי ימות. דמבלדור ידע שרק אם הארי יעמוד מול וולדרמוט ולא ינסה להלחם איתו אלא יקריב את עצמו רק כך יש סיכוי שהנשמה של וולדרמוט שבתוך הארי תמות אבל הארי עצמו יחיה. התוכנית שלו עבדה, עם הרבה מזל אמנם כי סנייפ כמעט מת לפני שהוא הצליח להגיד להארי שהוא חייב להתייצב מול וולדרמוט ולמות אבל בסופו של דבר זה הצליח. שרביט אלדר. הסברה הרווחת, וזה גם מה שוולדרמוט חשב, היא שמי שהורג את בעל השרביט נהפך להיות הבעלים האמיתיים של השרביט. אבל זו טעות, וגם את זה דמבלדור הצליח להבין ברוב גאוניותו. דמבלדור הבין שלא צריך להרוג כדי להפוך להיות הבעלים של השרביט, אלא רק לנצח בקרב, או לפרוק את השרביט מבעליו כדי להיות הבעלים של השרביט, כך גרינדלוואלד הפך להיות הבעלים של שרביט האלדר כאשר הוא גנב אותו מגרגורוביץ' וכך דמבלדור הפך להיות הבעלים של השרביט כאשר ניצח את גרינדלוואלד, הוא לא הרג אותו אלא כלא אותו באזקבאן. דמבלדור ידע את כל זה והוא ידע שוולדרמוט יחפש וימצא את השרביט (אין ספק שגם וולדרמוט היה קוסם מעולה, מבחינה מעשית אולי הטוב ביותר שהיה, אבל חוסר ההבנה שלו היא זו שהביע למפולתו) ולכן הוא היה צריך לתכנן כך שגם אם וולדרמוט ישיג את השרביט הוא לא יהיה הבעלים האמיתיים שלו. אחרי שסיימתי את הספר השישי, הרבה חשבתי למה בעצם דמבלדור שיתק את הארי על המגדל, שניהם היו יכולים להילחם ולברוח, עכשיו אני מבין, דמבלדור ידע שדרקאו מאלפוי יגיע אליו, הוא תכנן את זה, הוא ביקש מסנייפ שיעזור לו להצליח, הוא היה חייב שדראקו הוא זה שיפרוק אותו מהשרביט, הוא ידע שוולדרמוט לעולם לא יבין איך הבעלות של השרביט באמת עוברת מקוסם אחד למשנהו, וכך בעצם למרות שוולרמוט השתמש בשרביט האלדר הוא לעולם לא היה הבעלים של השרביט ולכן הארי, בדו הקרב הסופי, הצליח לנצח אותו. טוב יש לי עוד הרבה דברים להגיד על ספרים הבאמת מופלאים האלו אבל זה כבר ארוך מדי...
שלום לכולם. פעם ראשונה שלי בפורום, שמי אסף, נעים מאוד. עכשיו סיימתי לקרוא את הספר השביעי. הנה המחשבות שלי על הספר לדעתי המפתח הוא דמבלדור. איך שאני מבין את זה, דמבלדור היה קוסם ענק ומופלא, ונכון שהוא היה מעולה מבחינה מעשית – הוציא דברים מופלאים מהשרביט שלו, הגדולה האמיתית שלו, הגאונות שלו הייתה דוקא בצד התיאורטי של עולם הקסם. דמבלדור הבין יותר מכל קוסם אחר את הפילוסופיה של הקסם, את יחסי הגומלין המיוחדים בין קסם לקסם ובין קוסם לקוסם. וההבנה הזאת, הגיאונות הזאת, היא זו שבסופו של דבר ניצחה את וולדרמוט. בפעם הראשונה שהארי סיפר לדמבלדור שהוא מרגיש לפעמים כאב בצלקת, והוא לפעמים רואה חזיונות, מייד דמבלדור, גאון שכמותו, הבין שהארי, לא בכוונה, הפך להיות הורקרוקס של וולדרמוט. והוא מייד הבין לצערו שכדי שוולדרמוט ימות גם הארי חייב למות. ולכן דבלדור חייך והתרגש כאשר נודע לו שוולדרמוט השתמש בדם של הארי כדי לבנות את עצמו מחדש, כי הוא מייד הבין (קוסם גדול כבר אמרתי?) שמעשה זה עשוי להציל את חייו של הארי. דמבלדור ידע והבין הרבה מאוד את עולם הקסמים, הוא ידע שלמרות שכמעט תמיד כדי ליצור קסם צריך שרביט וקוסם, זה לא תמיד חייב להיות כך, לפעמים מעשה קיצוני עם כוונה טהורה מאחוריו יכולים ליצור קסם לא פחות חזק. והוא הבין מה קרה בעצם במפגש בין וולדרמוט להארי התינוק, לילי בעצם יצרה קסם הגנה חזק מאין כמותו על הארי, והיא לא עשתה את זה עם שרביט ולא עם מילות קסם, אלא יצרה קסם במעשה, בהקרבה של חייה למעו תינוקה, הקרבה שנובעת מאהבה. הקסם היה כל כך חזק בגלל שלא הייתה שום ככונה ליצור קסם, בגלל שההקרבה היתה טהורה לגמרי, אם לילי הייתה יודעת שע"י ההקרבה שלה היא תיצור קסם הגנה היא בטוח הייתה בכל זאת מקריבה את עצמה אבל אז לא היה נוצר בכלל הקסם, או שהוא היה נוצר אבל הקסם לא היה כל כך חזק! ודמבלדור הבין את זה, והוא ידע שאם התוכנית שלו תצליח ובסופו של דבר הארי יעמוד מול וולדרמוט ויקריב את עצמו למען האחרים, ללא ידיעה מוקדמת שזה עשוי להציל אותו, להקריב את עצמו עם כוונה טהורה שרק ככה הוא יוכל להציל את כל האחרים שהוא אהב כל כך, רק מעשה כזה יכול להרוג את וולדרמוט בלי שהארי ימות. דמבלדור ידע שרק אם הארי יעמוד מול וולדרמוט ולא ינסה להלחם איתו אלא יקריב את עצמו רק כך יש סיכוי שהנשמה של וולדרמוט שבתוך הארי תמות אבל הארי עצמו יחיה. התוכנית שלו עבדה, עם הרבה מזל אמנם כי סנייפ כמעט מת לפני שהוא הצליח להגיד להארי שהוא חייב להתייצב מול וולדרמוט ולמות אבל בסופו של דבר זה הצליח. שרביט אלדר. הסברה הרווחת, וזה גם מה שוולדרמוט חשב, היא שמי שהורג את בעל השרביט נהפך להיות הבעלים האמיתיים של השרביט. אבל זו טעות, וגם את זה דמבלדור הצליח להבין ברוב גאוניותו. דמבלדור הבין שלא צריך להרוג כדי להפוך להיות הבעלים של השרביט, אלא רק לנצח בקרב, או לפרוק את השרביט מבעליו כדי להיות הבעלים של השרביט, כך גרינדלוואלד הפך להיות הבעלים של שרביט האלדר כאשר הוא גנב אותו מגרגורוביץ' וכך דמבלדור הפך להיות הבעלים של השרביט כאשר ניצח את גרינדלוואלד, הוא לא הרג אותו אלא כלא אותו באזקבאן. דמבלדור ידע את כל זה והוא ידע שוולדרמוט יחפש וימצא את השרביט (אין ספק שגם וולדרמוט היה קוסם מעולה, מבחינה מעשית אולי הטוב ביותר שהיה, אבל חוסר ההבנה שלו היא זו שהביע למפולתו) ולכן הוא היה צריך לתכנן כך שגם אם וולדרמוט ישיג את השרביט הוא לא יהיה הבעלים האמיתיים שלו. אחרי שסיימתי את הספר השישי, הרבה חשבתי למה בעצם דמבלדור שיתק את הארי על המגדל, שניהם היו יכולים להילחם ולברוח, עכשיו אני מבין, דמבלדור ידע שדרקאו מאלפוי יגיע אליו, הוא תכנן את זה, הוא ביקש מסנייפ שיעזור לו להצליח, הוא היה חייב שדראקו הוא זה שיפרוק אותו מהשרביט, הוא ידע שוולדרמוט לעולם לא יבין איך הבעלות של השרביט באמת עוברת מקוסם אחד למשנהו, וכך בעצם למרות שוולרמוט השתמש בשרביט האלדר הוא לעולם לא היה הבעלים של השרביט ולכן הארי, בדו הקרב הסופי, הצליח לנצח אותו. טוב יש לי עוד הרבה דברים להגיד על ספרים הבאמת מופלאים האלו אבל זה כבר ארוך מדי...
