לספר7

[Sternnasenmaulwurf]

../images/Emo58.gif../images/Emo58.gif../images/Emo58.gif לספר7

ערב טוב לכולם, הודעה ראשונה שלי בפורום. אחרי קריאה של ספר ה7, ואחרי שההלם הראשוני עבר [זה נגמר. קראתי את ההארי הראשון שלי כשעליתי לכיתה ז', ואת האחרון שבועיים לפני השחרור קץ הילדות] חפשתי מקום ואנשים לחלוק איתם את מחשבותי על הספר [לאור העובדה שכל חברי ע ד י י ן לא סיימו לקרוא אותו]. אז ככה... המוטיב המרכזי של הספר[סדרה] היה ללא ספק רעיון הגאולה [ לא כל דבר הוא כמו שהוא נראה]. רבות מן הדמויות "הרעות" הראשיות [טוב, ראשיות ברובן] זכו לנער מעצמן את תווית הבוגדים/ אוכלי המוות צמאי הדם. בין אם מדובר סוורוס סנייפ, המלפויים, קריצ'רס, פטר [אפילו אם לרגע], רגולוס בלק וכמובן פרסי ויזלי. הדמויות "הטובות" במובהק שהופיעו לאורך כל הסדרה זכו לחשיפה של הצד ההרבה פחות חיובי שלהן. מסר אחרון מאוד חינוכי שג'י קיי רצתה להעביר לקוראי הסדרה? המלפויים הפתעה גדולה פה. מצד דרקו שגילה דאגה רבה מאוד לגורל שני חבריו קראב וגויל, הרבה יותר ממה שהייתי מצפה ממנו. וכמובן נרקסיסה, במעשה הבגידה שלה כלפי וולדמורט ברגע גורלי ומכריע כלכך. רק תחשבו על מה היה קורה אם היא הייתה אומרת לו שהארי חי! סוורוס סנייפ טוב, זה היה אחד צפוי. סוורוס סנייפ היה הדמות האהובה עלי בסדרה. הדמות המסתורית ביותר. טיב הנאמנות שלו לדמבלדור הייתה השאלה שהעסיקה אותי הכי הרבה לאורך הסדרה (על אף שידעתי שהוא אכן נאמן לו). ציפיתי לספר האחרון כ ד י לגלות סוף סוף מה גרם לדמבלדור להאמין לו כל השנים האלה (שאלת השאלות). התאכזבתי במקצת כשגליתי שזו הייתה האהבה ללילי אוונס. אומנם חשבתי שזה יהיה לחלוטין לא נכון לצייר את סנייפ כדמות ש"ראתה את האור" ורצתה לכפר על מעשיה הרעים, אהבת הנעורים הזאת ללילי [רומנטית, דרמטית וסוחטת דמעות ככל שתהיה] הייתה פתרון פשוט מידיי ממה שהגיע לסוורוס. וגם המוות שהוא זכה לו היה ללא ספק בזוי. מוות שיאה לעכברוש [פטר!], למות מנשיכת נחש מתחת לאדמה. סוורוס סנייפ היה צריך למות, כמובן. אבל הוא היה צריך למות במערבולת שחורה של גלימות וקללות, לתת לוולדמורט לדעת, מפיו שלו, שהוא בגד בו, שהוא היה נאמן לדמבלדור, ולקחת איתו כל מה שעומד בדרכו או להפך, למות מות קדושים, מעונה ע"י וולדמורט, נשאר נאמן לדמבלדור[לילי] עד רגעיו האחרונים. הגיע לו לנקום את המוות של לילי, להוציא קצת מהזעם והתסכול הזה שהצטברו אצלו במשך השנים. מערכת היחסים של לילי וסוורוס- הוציאה את לילי [הפרה הקדושה] בצורה *קצת* שלילית, לא? זאת אומרת, לילי היפה והמקובלת והנערצת מבית גריפנדור [התגלמות ה"נכון"] שמסתובבת עם הילד המוזר, המכוער, העני והמנודה ע"י החברים שלה, שמתעסק ומתעניין ונמשך אל כל משהוא "לא נכון"... יוצר רושם של מערכת יחסים שעושה בעיקר טוב לאגו של לילי. והקלות שבה היא מוותרת על מערכת היחסים הזאת בגלל מלה אחת שנאמרה ברגע של כעס?(כסע מוצדק! אפילו בספר נאמר שלילי כמעט וחייכה ממה שעשו לסוורוס) סביר להניח שהמשיכה של סוורוס לצד האפל לא הייתה חדשה ללילי, וכחברה ט ו ב ה היא הייתה אמורה לנסות ולעזור לו, לא ליפול בקסמיהם של אוכלי המוות. מי יודע מה היה קורה אם לילי הייתה דובקת בו... האם גורלו של סנייפ היה שונה, שחור פחות? האם לילי הייתה נשארת בחיים? אבל לא. היא בחרה לנטוש אותו [ההשפעה החיובית היחידה שהייתה בחיו] ולרוץ לזרועותיו של הבנאדם שסוורוס שנא יותר מכל בהוגוורטס. לזרועותיו של אחד האנשים שדחף אותו לכיוון אוכלי המוות. בסופו של דבר, לילי זכתה לקבל אהבה מהסרטים, בעל, בית ותינוק. ג'יימס אהבה אותו כמו שהיינו מצפים, בצורה הנורמלית, הנכונה. סנייפ אולי אהבה אותה יותר. בלי לגעת בה, בלי להיות איתה, 16 שנים אחרי המוות שלה הוא עדיין אהבה אותה, בצורה שהיא הכל חוץ מנכונה ונורמלית, עם תשוקה אליה שזרמה בוא במשך שנים. הוא היה נאמן לה כל חיו... לילי אכן הייתה אדם טוב. היא אהבה את הארי, היא הגנה עליו עד הרגע האחרון באהבה שלה. היא אהבה את ג'יימס.אבל לא הכל בה היה מושלם,אני פשוט תוהה מה היה קורה אם היא הייתה אוהבת גם את סוורוס, אפילו קצת. סוורוס סנייפ לא היה אדם טוב בחיו [ולא נכון לחשוב עליו ככזה גם לאור האהבה שלו כלפי לילי, כמו שגם לא נכון להפיל את כ ל האשמה לגביי הבחירות שלו בחיים על לילי], הוא לא היה אכפתי, הוא היה מיזנתרופ אומלל ושמוק גדול מאוד, אבל הוא אכן היה האמיץ מכולם.

 

[Sternnasenmaulwurf]

המשך ../images/Emo58.gif

סיריוס ורגולוס- העובדה שרגולוס התגלה כראב מהספר השישי לא הפתיעה אותי. צורת המוות שלו לעומת זאת כן. מסתבר שהוא לא היה אוכל מוות [ואדם] שולי כמו שסיריוס תיאר אותו והתיחס אליו. בגיל 18 היה לרגולוס מספיק שכל כדי להרכיב מהרמזים שוולדמורט פיזר תמונה שלמה לגבי קיומם של ההורוקרוקסים, דבר שלדמבלדור הגדול לקח פרק זמן *קצת* יותר ארוך לעשות. מספר שאלות עולות מכך... האם גם סוורוס היה מודע לרמזים של וולדמורט ולא דיווח לדמבלדור? ואם הוא דיווח באיזו אור חדש זה מציג את דמבלדור ורגולוס [קוסם רב עוצמה לעומת ילדון בן17,18]. למה רגולוס בחר לשתות את הרעל במקום לתת לקריצ'רס לשתות? לא נראה לי הגיוני שכל המבצע הזה היה מאהבה גדולה עד כדי כך [עם כל הכבוד ליחס החיובי שהוא נתן לו] לשדון הביתה. לא נראה לי הגיוני שהוא מת בשבילו... אם כך למה למות בכלל? ומה הייתה התגובה של וולדמורט להעלמותו של אחד מהנאמנים שלו? הוא לא תההה מה קרה לרגולוס הצעיר, במיוחד לאור השימוש שהוא עשה בשדון הביתה שלו? 16 שנים וולדמורט לא ידע שקריצ'רס חיי? וכמובן מה היה קורה אם סיריוס היה מעריך קצת יותר את אחיו שהתגלה כהרבה יותר ממה שכולנו ציפינו ממנו? כנער צעיר שהתיחס בחיבה ודאגה לשדון הבית שלו [בניגוד גמור לסיריוס, כאשר אפילו דמבלדור בספר החמישי שם לב לכך] שהתיחס אל קריצ'רס כאל פחות מטינופת. מה היה קורה אם השדון היה זוכה לקצת יחס חיובי? הרי בסופו של דבר גילנו שהשדונים האלה התעלו על כמה מהדמויות האנושיות בספר ברמת המוסר שלהן [ההקרבה של דובי למען הארי... ושוב, לא כל דבר הוא כמו שהוא נראה]. מה היה קורה אם סיריוס לא היה מוותר על אח שלו? והיה מנסה להציל אותו מגורל בשורות אוכלי המוות ובשרותו של וולדמורט. רגולוס היה בסך הכל בן 16 כשהוא הצטרף, כמה שיקול דעת כבר היה לו? הוא נמשך לכוח, אחרי הדעות של אמו, ובסופו של דבר הוא "יצא", לא ברח, לא הסתתר או נעלם אלא פעל בצורה ממשית להפלתו של וולדמורט. ומת. בן 18. בגילו של הארי, הוא הקריב את עצמו, למען מטרה כלשהי, בדיוק כמו שהארי נדרש לעשות. רגולוס לא היה היחיד שסיריוס זלזל בו, והדיח הצידה כלא ראוי. הרי נאמר לנו עוד בספר השלישי [אם אני לא טועה] שסיריוס היה בטוח בכך שרמוס, חברו הטוב היה אוכל מוות! סיריוס היה מוכן להקריב את עתידו של רמוס וחיו של נער אחר בשביל תעלול זול. סיריוס היה חברו הטוב ביותר של ג'יימס פוטר. הוא אהב את הארי, הוא נלחם ומת בשביל הטובים. אבל ה י ה לו גם צד אפל יותר... אלה הם עיקרי הדברים. מיותר לציין גם את צדו הפחות יפה של דמבלדור ורון ויזלי [שהיה, אפילו אם רק לפרק זמן מסויים, מוכן לנטוש את חבריו], או של פרסי שנמשך לכוח ולעוצמה של משרד הקסמי ונסלח [שלא כמו אחרים שנמשכו לאותם הדברים]. אבל כנראה זו הייתה המסטר פלאן של ג'יי קיי, לגרום לקורא להבין שלא הכל שחור לבן... וכמובן שלחלוטין שנאתי את סיום ה19 שנים אחרי... וגם העובדה ששמו השני של אחד הילדים של הארי הוא סוורוס לא מפצה על העובדה שהפרק הזה עשה יותר רושם של ספרות מעריצים מהסוג הירוד ביותר מאשר חלק מסדרת ספרי הארי פוטר. בכלל... העובדה שהארי בחר לקרוא לילדים שלו בשמות של אנשים מתים [נא לשים לב שרון לא קרא לאף אחד מהילדים שלו פרד...] קצת מטרידה [כמו גם העובדה שהוא התאהב שמישהי שדיי מזכירה את אמא שלו...]. ובאמת, אם אנחנו כבר בקטע של שמות של מתים, אף אחד מהילדים של ג' י נ י... לא נקרא על שמו של אחיה ה...מת? ולמה הארי הזניח את הסנדק האהובה שלו סיריוס? או שאולי לג'יימס בעצם קוראים ג'יימס סיריוס פוטר? [ח, סיריוס פוטר] והאם זה אומר שלילד הבא הארי יקרא מד איי דובי פוטר? או הדוויג נימפדורה פוטר? הם יצטרכו לעבוד קשה כדי לספק מספיק ילדים לכסות את כל שמות המתים בספר הזה... אפשר לארגן תחרות של שילובי שמות הדמויות המתות מהארי פוטר שהכי יגרמו לילד שלך לקבל מכות בבית הספר... [אהמאהמסקורפיוסאהמאהמ] טוב, זה הכל להערב.

 

[DearPrudence]

../images/Emo58.gif../images/Emo41.gif

כתבת דברים נכונים, אבל לא הבנתי מה הכוונה שלך. להראות שלכל דמות יש צדדים רעים וטובים? טוב, זה די ברור. הם בני אדם. עכשיו שאתה כותב את זה, באמת לא נתנו מספיק כבוד לרגולוס, שהקריב את עצמו. אבל תחשוב על זה, כנראה הדבר היחידי בחיים שלו שהוא היה יכול לדבר איתו והתייחס אליו בכבוד, היה קריצ'ר, וכנראה בגלל זה הוא הרגיש צורך להחזיר לו. כנראה לא היה לו בשביל מה הרבה לחיות... ומה כ"כ מפתיע שוולדמורט לא יידע שקריצ'ר חי? ממתי אכפת לו מגמדוני בית, ועוד לברר על אחד באופן ספציפי?! הגזמתP:. ובקשר לרון שלא קרא אף ילד על שמו של פרד, רולינג ענתה בראיון שג'ורג' קרא לאחד מילדיו פרד. רגוע? מד איי דובי פוטרXDDDD.

 

[mushig]

אחי,../images/Emo11.gif

תן לאצבעות שלך מנוחה...

בנאדם, קיבלתי כאב ראש רק מלראות את הגודל של ההודעה...

 

[תראו זו אני]

ג'יני בכלל לא מזכירה את לילי!!!

לילי יש עיניים ירוקות ושער אדום כהה! לג'יני יש עיניים חומות ושער כתום בהיר ונמשים!

 

[Yuval Y]

הוא דיבר על רון...

הרמיוני אכן מזכירה באופיה את אמא של רון, ונראה לי שזו אחת הסיבות שעודדו את רון להיות בקירבתה. מה גם שבספר החמישי (אם אני זוכר נכון), הארי ראה את המיוני שואלת את רון לדעתו, כפי שמולי היתה שואלת את ארתור...

 

[yoavj1]

../images/Emo58.gif

אני לא מסכים איתל בקשר לכמה דמויות עם הקאמבק: 1. רגולוס - לפני הספר השביעי אפילו דמות משנית הוא לא היה. הוא הופיע פעם אחת או פעמיים בכל ששת הספרים. הוא נראה כדמות משנית כי זה היה ברור שהוא RAB, אבל הוא לא דמות משנית. 2. פיטר - הוא לא טוב. ההיסוס מעיד על אנושיות, לא טוב לב. אם הייתה לו אפשרות הוא היה לוכד את הארי. 3. המאלפויים - בקשר אליהם אני לא בטוח. נרקיסה לא בגדה מתוך רצון שוולדמורט יפסיד, אלא מתוך רצון שהכל יגמר ודרקו יחזור בריא ושלם. דרקו דאג לחבריו, אבל מי אמר שהרעים לא דואגים לרעים אחרים? חוץ מזה הוא אף פעם לא הוצג כרוע מוחלט. הוא בכל זאת בילה שבע שנים לפחות איתם. הוא הפך לידיד שלהם. אגב, בקשר לסיריוס שכתבת למה הוא לא הוציא את אח שלו מהעניין של וולדמורט - אל תשכח שסיריוס ברח מהבית בגיל 16 אאל"ט. כנראה הוא לא שמר איתם על קשר. לכן הוא בקושי ידע מה קרה עם רגולוס. עוד משהו בקשר לרגולוס וקריצ'ר - לדעתי הוא הקריב את עצמו כי הוא חשש שאם וולדמורט יגלה על זה הוא מייד ימות, אבל ידע שוולדמורט לא יזכור את קריצ'ר ולא ידאג בגללו. לכן הוא השאיר את קריצ'ר שיוכל בבוא הזמן לספר את הסיפור של וולדמורט. בקשר לאפילוג אני לגמרי לא מסכים איתך. אז מה אם הוא קרא להם ככה? זה מין סגירת מעגל. אני לא רואה בזה פסול.

 

[דולי הכבשה לנצח]

../images/Emo58.gif טוב, אז...

לגבי רגולוס - אני לא חושבת שהוא מת רק כדי להציל את קריצ'ר (למרות שזו אכן אחת הסיבות, וסיבה חשובה), הוא פשוט הבין שאין לו ברירה... הוא ידע שוולדמורט יהרוג אותו, כאוכל מוות שבגד בו... אז הוא העדיף לתת לעצמו למות, "לארגן את מותו" בערך כמו שעשה דמבלדור. ולגבי לילי - אני לא חושבת שהיא כמו שכתבת, כי בסה"כ תאר לעצמך שלך היה חבר כזה, שהנטיות שלו הן להיות אוכל מוות - בוא נשווה את זה לחבר נאצי... כשאתה יהודי. איך היית מקבל את זה? לילי הייתה הרבה יותר סובלנית מרוב האנשים, סבלה את זה שהחבר הטוב שלה שונא mudbloods, כשהיא עצמה כזו, שהחבר הטוב שלה שונא מוגלגים - כולל אחותה, שהיא אהבה ("She's just a..."), שהוא מסתובב עם אנשים שמתעללים בחבריה מגריפינדור... והיא אהבה את סנייפ. אני באמת חושבת שהיא אהבה אותו, כחבר טוב והאדם הראשון שהכירה ששייך לעולם הקסמים (רולינג אפילו אמרה בראיון שאם סנייפ היה משנה את דרכיו לילי אולי הייתה לומדת לאהוב אותו בצורה רומנטית). אבל זה לא הספיק... ולא רק בגלל שסנייפ קרה לה "mudblood", זה היה הקש ששבר את גב הגמל... היא כבר לא יכלה לתרץ יותר את ההתנהגות שלו, ובחרה לנתק את הקשר ביניהם. אני לא אומרת שזו בחירה נכונה, הייתי יותר משמחה אם כל זה לא היה קורה, אבל מצד שני אם זה לא היה קורה אולי לילי לא הייתה מתאהבת בג'יימס, ואולי לא היה הארי בעולם... זה קשר שמראש לא יכול היה להתקיים. אני גם לא חושבת שהסיבה שסנייפ אהב את לילי היא פשוטה מידי לכך שדמבלדור סמך עליו, דווקא זו הסיבה החזקה ביותר שיכולה להיות. סנייפ אהב, והאהבה שלו גרמה לו לעשות דברים שלא היה עושה אם לא היה אוהב. דמבלדור הבין את זה, וסמך עליו. אני השתכנעתי בכך שסנייפ לצדו של דמבלדור מהרגע שבו הרמיוני התעצבנה על הארי, ואמרה: "דמבלדור סומך עליו, ואם אי אפשר לסמוך על דמבלדור, אז אי אפשר לסמוך על אף אחד..." חוץ מהדברים האלו, יפה כתבת, ואני מסכימה עם רוב הדברים

נ.ב. המשפט שהארי אומר לבן שלו הוא לדעתי המשפט הכי חזק בספר!

 

[monicasfh]

אעעע תגובה..! ../images/Emo58.gif

אכן, סוף תקופת הילדות. לא הכל שחור ולבן, אתה אמרת בעצמך. ועל כן אני לא מוכנה לקבל את הקביעה שהאפילוג הזה היה מה שכינית אותו: "ספרות מעריצים מהסוג הירוד ביותר". אז נכון, זה היה די מתקתק, ואולי אפילו טיפה צפוי שלילדיו של הארי יקראו ג´יימס ולילי לכל הפחות, אך גם הפתעה ששמו האמצעי של אלבוס היה סוורוס- כבוד שלא היה כל כך צפוי שהוא יקבל. בתור מעריצה, אני הייתי צריכה לדעת מה קרה 19 שנים אחר כך, מה קרה בין הארי לג´יני ורון והמיוני, מה היה טיב היחסים שלו עם דראקו וכל זה. האפילוג מבחינתי, לא רק שלא היה מיותר, אלא גם היה קצר מדי. לפי עניות דעתי היה מקום להרחיב אותו. עצם העובדה שבנה של ג´יני לא נקרא פרד, זה די הגיוני - כבר יש לה אחין כזה. אם כל אחד מבני משפחת וויזלי היה קורא לילד שלו "פרד" היו מסתובבים יותר מדי פרד וויזלים באנגליה. תאר לך את הבלבול העצום בכינוסים משפחתיים!!! תחשוב על זה: הרמיוני קוראת "פרד" לבן שלה ולפחות שישה פרדים היו מסתכלים עליה. זוועה. אין שום פסול בלקרוא לילד על שם אנשים שמתו, בפרט אם הם הקריבו את חייהם למען ילדם. אהבה בסיסית. חפרתי, מה שניסיתי להגיד זה שבסופו של דבר העלית כמה טיעונים משכנעים שריתקו אותי, ואתה צודק לגמרי בענין של רגולוס וכל זה (למרות שבקטע של קריצ´ר לא, כי וולדמורט שם איבר אחד גדול על כל יצור שנחות ממנו, וכבר התקיים דיון בשאלה הזאת, ובחוסר העצום בתוכניותיו), ואפילו העלית טיעון במקרה של לילי, למרות שאני לא הכי מבינה כמה סנייפ ולילי הולכים ביחד. סניים דמות טראגית, תמיד היה כזה. החל מהילדות ההרוסה, חוויות ביה"ס המשפילות והאהבה שלא מומשה. אבל כן, המוות שלו היה יכול להיות יותר מרשים. טוב די, אם יעלה לי עוד משו אני אגיב...

 

[The Walrus]

../images/Emo58.gifמחשבותיי על מחשבותייך

המוות של סנייפ היה מצויין לדעתי, דווקא בגלל הסיבה שהזכרת. "אבל הוא היה צריך למות במערבולת שחורה של גלימות וקללות, לתת לוולדמורט לדעת, מפיו שלו, שהוא בגד בו, שהוא היה נאמן לדמבלדור, ולקחת איתו כל מה שעומד בדרכו או להפך, למות מות קדושים, מעונה ע"י וולדמורט, נשאר נאמן לדמבלדור[לילי] עד רגעיו האחרונים" - נכון שזה מה שהגיע לו, אולי, אבל ממתי בהארי פוטר קורה מה שצריך לקרות?? דווקא זה גרם לי להעריץ את רולינג, על כך שהיא נמנעה בצורה מדהימה מקלישאת "מות הגיבורים", במקום אותו דבר כל כך צפוי שהיא "הייתה צריכה" לעשות, היא נתנה לסנייפ מוות עלוב יחסית, בגלל סיבה זניחה יחסית, אבל הרבה יותר ריאליסטי. היא נשאר נאמנה לדמויות שבנתה. ברגע שוולדמורט גילה שסנייפ החזיק את הelder wand, הוא היה הורג את סנייפ בלי לחשוב פעמיים, וזה אכן מה שהוא עשה... "אני פשוט תוהה מה היה קורה אם היא הייתה אוהבת גם את סוורוס, אפילו קצת" - רולינג אמרה בראיון שלילי אהבה את סנייפ בתור חבר, ואולי הייתה מתאהבת בו אם לא היה נמשך כל כך לצד האפל. כן גם אני לא אהבתי את האפילוג, למרות שאם זה עוזר לך - ג'ורג' קרא לבן שלו פרד.

 

[yoavj1]

משהו קטן ../images/Emo58.gif

המוות של סנייפ לא היה בגלל סיבה זניחה בכלל. הוא מת בעקבות מילוי בקשתו של דמבלדור. מכיוון שהרג את דמבלדור הוא נרצח. למרות שהוא עשה זאת מכוונה טובה, הוא מת בגלל זה. לדעתי זה רעיון מעולה של רולינג.

 

[Yuval Y]

../images/Emo58.gif לגבי משפחת מאלפוי

נראה לי שמשפחת מאלפוי, ובעיקר נרקיסה הם בני סלית'רין אמיתיים, או לפחות, כפי שפינאס ניגלוס אמר להארי בספר החמישי: "חשבתי", אמר פיניאס ניגלוס וליטף את זקנו המחודד, "שכדי להשתייך לבית גריפינדור אתה אמור להיות אמיץ? אתה נראה לי דווקא מתאים יותר לבית שלי. אנחנו הסלית'רינים אמיצים, כן, אבל לא טיפשים. לדוגמה, כשיש ברירה, אנחנו תמיד מעדיפים להציל את עורנו". [הארי פוטר ומסדר עוף החול, עמ' 512] דראקו דראקו הבין שהמעמד של משפחתו ירוד בעיני וולדרמורט, ונראה לי שכשהוא ראה את המורה ללימודי מוגלגים תלויה כמו בובה על חוט הוא ראה את מה שעלול לקרות לכל אחד מהם, ביחוד שוולדרמורט לקח מלוציוס את השרביט, ואף הוא הבין שהמצב לא עומד להשתפר. נראה לי שהוא הבין שאם וולדרמורט כל כך חושש מהארי וכל כך רוצה להרוג אותו בעצמו, אז יש לו סיבה לעזור להארי, לכן הוא לא מזהה בוודאות את הארי, וכיוצא באלה. מעבר לכך, שדמבלדור הבין את אופיו האמיתי של דראקו. מה שכן, שמתי לב שבקרב מול אוכלי המוות, דראקו ניסה לומר לאוכל המוות שנלחם מולו שהוא בצד שלהם, אבל משפחת מאלפוי כבר לא נחשבה מבחינת אוכלי המוות. נרקיסה נראה לי שלהבדיל מלוציוס, נרקיסה כבר הבינה שוולדרמורט כבר לא יסלח להם, ויש סכנה שאוכלי המוות יהרגו את דראקו, בנם היחיד. וכך, כשהיא שמה לב שהארי חי, היא לוחשת לו "האם דראקו חי? האם הוא נמצא בטירה?" וכשהתשובה חיובית, אז היא מכריזה שהארי מת, כאשר היא יודעת שזו הדרך שבה היא תוכל להגיע להוגוורסט ולחפש את בנה.

 

[Sternnasenmaulwurf]

../images/Emo58.gif תגובה

העניין עם סנייפ טוב... ניסחתי את זה לא טוב. סנייפ היה הדמות האהובה עלי, טבעי שארצה בשבילו משהו טוב יותר, במיוחד לאור כל הסבל שעבר עליו בחיו. סנייפ אהב את לילי, וולדמורט הרג את לילי. סנייפ ריגל בשביל דמבלדור בגלל לילי... למה? כי הוא אהב אותה ורצה לנקום בוולדמורט? רצה להביא למפלתו? וכאן משהו מתחיל לא להסתדר... סנייפ ברגעיו האחרונים עומד מול וולדי, אם כל הרשע, וזה דיי מובן שהוא מבין שמשהו הולך לקרות, דיי מובן לו שוולדמורט לא זימן אותו אליו סתם. הוא מנסה לשדל את וולדמורט לשחרר אותו, להחזיר אותו לקרב, להביא את פוטר אליו, אבל וולדמורט לא מרפה. לדעתי, בשלב הזה סוורוס בטח מבין שוולדמורט צריך משהו מ מ נ ו, ולכן הוא לא מוכן להרפות, לכן הוא זימן אותו. סביר להניח שהוא מבין שהוא הולך למות... כי אפילו דיבורים על להביא את הארי לוולדמורט לא מסיתים את תשומת ליבו של וולדי ממה שהוא רוצה מסנייפ... זה הרגע שלו... אין לו מה להפסיד... והוא לא עושה כלום. הוא פשוט עומד שם ונותן לעצמו להאכל ע"י חיית המחמד של וולדמורט. האם הוא לא חשד לרגע שוולדמורט הולך להרוג אותו? האם הוא באמת חשב שהארי ו-וולדמורט יהרוג אחד את השני והוא יוכל להמשיך בחיים שלו אחר כך? ולמה לתת להארי לדעת שהוא צ ר י ך למות ר ק אז. למה לתת לו לדעת בכלל? ואם זה היה חיוני שהארי ידע למה לחכות ככה עד לרגע האחרון? הרי המצאותו של הארי שם בזמן המוות שלו הייתה מקרית. ואם כבר נקמה... הוא מוכן להקריב תקופת חיים שלמה, תוך סיכון עצמי מאוד גדול כדי לפעול למען המטרה שלילי האמינה בה... הכל מאוד טראגי ויפה... הוא שונא את סיריוס כי הוא חושב שהוא אחראי למוות של לילי... וכשהאמת יוצאת לאור... כשמתגלה שזה היה פטר... למה הוא לא עושה שום דבר? למה ל פ ח ו ת את זה הוא לא עושה? ואולי יש אצלי איזה פיספוס גדול לגביי המשמעות האמיתית והנסתרת של העלילה, אולי הזכרון שלי מחורר יותר מגבינה שוויצרית( יותר מדיי שאלות, פחות מדיי תשובות. הארי פוטר 8 מתי :]) ...? then do enlighten me *** בקשר לוולדמורט וקריצ'רס... כמובן שוולדמורט לא חשב לרגע על משהו נחות כמו שדון בית. מובן מאליו... אבל הוא בטח שם לב שרגולוס נעלם. ורגולוס לא היה סתם שם... הוא היה ממשפחת בלק. היורש אחרי שסיריוס גורש. בן דוד של בלטריקס... קצת עצוב לי לחשוב שוולדמורט היה כל כך יהיר וטיפש מכדי לא לשים לב בכלל לזה שהוא נעלם ולקשר דברים יחד. בכלל... כל הפעמים שוולדמורט יוצא בהם אהבל גמור בשבילו נוחת העלילה... גם לו מגיע קצת יותר.