למה אני לא אוהב את הסוף הזה
במשך 5 עונות למדנו להכיר את הדמויות הראשיות. אנחנו יודעים המון על החיים של קייט, ג'ק, הארלי, סוייר וכו', בעזרת פרקים על גבי פרקים של פלאשבקים. את הדמויות במציאות השנייה אנחנו מכירים במשך עונה אחת, שבה ראינו פרק אחד בלבד על כל דמות, ובאותו הפרק בקושי הספקנו להבחין בדברים השונים שקיימים במציאות הזו (למשל, אנחנו עדיין לא יודעים איך לוק נהיה נכה במציאות השנייה, או האם קייט חפה מפשע במציאות השנייה). איך אמורים לצפות מאיתנו להרגיש טוב עם סוף, שבו כל הדמויות שהכרנו במשך 5 עונות מתים וגרסאות שונות של הדמויות חיות בלי שנכיר אותם לעומק? לא יספיק לי שהם יקבלו את הזכרונות שלהם מהתקופה על האי - עדיין ג'ק שאנחנו מכירים יצטרך להסתדר פתאום עם בן עשרה שהוא לא הכיר בחייו ולהיות אבא שלו. זה נראה לי סוף מוזר מאוד.
במשך 5 עונות למדנו להכיר את הדמויות הראשיות. אנחנו יודעים המון על החיים של קייט, ג'ק, הארלי, סוייר וכו', בעזרת פרקים על גבי פרקים של פלאשבקים. את הדמויות במציאות השנייה אנחנו מכירים במשך עונה אחת, שבה ראינו פרק אחד בלבד על כל דמות, ובאותו הפרק בקושי הספקנו להבחין בדברים השונים שקיימים במציאות הזו (למשל, אנחנו עדיין לא יודעים איך לוק נהיה נכה במציאות השנייה, או האם קייט חפה מפשע במציאות השנייה). איך אמורים לצפות מאיתנו להרגיש טוב עם סוף, שבו כל הדמויות שהכרנו במשך 5 עונות מתים וגרסאות שונות של הדמויות חיות בלי שנכיר אותם לעומק? לא יספיק לי שהם יקבלו את הזכרונות שלהם מהתקופה על האי - עדיין ג'ק שאנחנו מכירים יצטרך להסתדר פתאום עם בן עשרה שהוא לא הכיר בחייו ולהיות אבא שלו. זה נראה לי סוף מוזר מאוד.