[בלקהול]

../images/Emo53.gif

אני מאבדת את עצמי לאט אבל בעקביות סיזיפית. במדרון חד . אין לי אותי אני לבד איבדתי את כל מה שהיה בי את אמונותיי אהבותיי אפילו המחשבות שלי לא שלי בכלל לא מוצאת אותי וחשבתי שיש לי אמצע שורשים בזמן. התפוררה לי הקרקע אין כלום עכשיו בכי כאב תהומי בחזה אין לי אויר נפרדת אכן יש בי סוג של אמונה. היא ערטילאית כרגע... אני בזמן קשה מאד. לא מצליחה להתרומם לבד. יש בי כרגע שני כוחות שפועלים מאד חזק, בכל רגע משתנה הצד הדומיננטי...רגע אחד אני יודעת שחייבת מיידית טיפול שחייבת לשמור על עצמי מעצמי. ושנייה אחרי אני בצד של החוסר אמון ואמונה, הכל נראה לי צבוע באותו צבע...הרי כבר הייתי אצל כל מי שנחשב למטפל הכי טוב בתחומו...פסיכיאטר מצוין, פסיכולוג קליני עוד יותר מדהים מטפלים אלטרנטיביים הכי טובים שיש, לקחתי כדורים הייתי בהודו, עשיתי ויפאסנה ומדיטציות הליכה, הייתי בקבוצות טיפוליות ופרנסתי גם לא מעט רואי נסתר למיניהם...אני בת 42. יש לי בת כבר בת 20. אני יתומה מגיל 19. וחשבתי שהתגברתי על השדים שלוקחים אותי למטה. פתאום...ואולי לא כל כך פתאום, אולי פשוט לא שמתי לב, לא חשבתי שהשפיות והאיזון יכולים להתרסק במהירות כזו כשיש לי לכאורה את כל הכלים לעזור לעצמי. מסתבר שהכול שביר מאד...שגבול השפיות שקוף מאד, שהדרך שלי פתלתלה מאד, שאלוהים אוהב אותי אבל זה לא עובד אם אני לא אוהבת את עצמי, שאין לי כוחות פנימיים כמו שחשבתי...שאני חלשה, שאני בכלל, אבל בכלל לא מי שחשבתי שאני, שאין לי מושג באמת מי אני...שהכול נמחק כמו במחשב, הלך ההרדיסק הפנימי, שאני אבודה במרחב הפנימי שבתוכי ואבודה עוד יותר מחוץ לעצמי. אני שומעת את עצמי מדברת והדברים נשמעים לי טיפשיים ולא קשורים, אני פוחדת לענות לטלפון כדי שלא אבכה ואתפרק, לא יוצאת מפתח ביתי אלא לעבודה ששם הכול "כאילו" בסדר, שם יש בלאנס ופרופורציות...(כאילו) כי שם יש לי אתנחתא מעצמי. אני רואה שאני האויב הכי גדול שלי ולא מסוגלת לפעול. אין בי כוחות להתרומם וגם לא ממש יודעת בשביל מה. ברור לי שמשהו בתוכי הורס, משהו בתוכי קוטם את הניצנים הבריאים, כבר ברור לי שלעולם לא אהיה מישהי אחרת, אין חלקי חילוף למבנה אישיותי...אז איך חיים עם מה שיש? איך חיים? לא איך שורדים! כי בלשרוד אני אלופה...כל חיי שרדתי, לא עוד. לא יכולה יותר להשקיע מאמץ כל כך גדול בשביל להישאר שפויה ורק לשרוד, מוותרת. אין לי כוח למעגל הבלתי נגמר הזה. 42 שנה של ניסיונות להיות "בסדר" שאבו ממני את כל מה שיש בי. אני מרוקנת מכל תוכן. אינני יודעת מה זה "נכון" בשבילי אינני יודעת מה זה "טוב" בשבילי אינני יודעת איפה הגבול בין המציאות שלי למציאות האובייקטיבית. תודה על ההקשבה

 

[סְקָאלִי]

ואוו, בלה.

איזו כניסה! אני מרשה לעצמי לפתוח כך, כי קלטתי שבין כל הרע שתיארת, יש בך ציניות חוש הומור, שמצליחים אפילו לבקוע דרך המלל העצוב שחלקת איתנו כאן [הצלחתי לחייך כשקראתי שפירנסת את רואי הנסתר...]. אני מציינת את זה, כי זה מעיד על כוח נפש שיש בך, בנוסף לחוכמה שלך, ליכולת האבחנה הדקה והמדוייקת, וליכולת הביטוי הרגישה שלך. זה חשוב, כי לפי מה שאת מתארת יש בך כל כך מעט כוחות עכשיו, שחיוני לראות על מה אפשר "לבנות". ממה שאת כותבת נשמע שאת בדכאון. מוכרים לי חלק מהדברים שתיארת, התחברתי במיוחד למשפט שאמר ש"הכל צבוע באותו הצבע". זוכרת את התחושה הזו מתקופה מאוד קשה שהייתה לי. השורה שהכי עודדה אותי במה שכתבת הייתה "... לעבודה[,] ששם הכול "כאילו" בסדר, שם יש בלאנס ופרופורציות...". יקירתי, זו את שעושה שם את הבלאנס. כל עוד יש לך את הכוחות הנפשיים ללכת לעבודה ולתפקד שם כמו שצריך, כנראה שעדיין לא אפסו כוחותייך. גם אם כך נראה לך עכשיו. קשה לי מאוד לייעץ כאן עיצה, כי אין מדובר בנערה צעירה שסובלת ממצב רוח משתנה ובאופן רומנטי מתארת דכאון. מדובר כאן באישה בשלה ונבונה, שמספרת שניסתה כמעט כל דרך להתמודד עם מצבה. כתבת בסוף דבריך "תודה על ההקשבה". אם זה כל שנזקקת לו, הרי שקיבלת אותו. אבל אם יש דרך נוספת שבה את חושבת שאנחנו יכולים לסייע, אנא אימרי לנו מה. רעיונות, המלצות על מטפלים, סתם לפרוק כאן תחושות ... אם תגידי מה נכון לך ומה מתאים לך, ייתכן שנוכל להיות לך יותר לעזר. בלה, אני מחזקת את ידייך. יש לי תחושה שבסופו של דבר, הכוח הראשון שתיארת ינצח. ובינתיים, אנחנו כאן.

 

[סְקָאלִי]

סליחה, הדיסלקציה שלי.

עכשיו שמתי לב שזה לא 'בלה קול', אלא 'בלק הול' ...

 

[איחוד האחת]

שלום לך

כל זמן שאת רוצה... יש לך אותך! וגם אם נדמה שאבדת לעצמך... עדיין יש לך אותך, אחרת לא היית כאן איתנו... אחרת לא היית משתפת אותנו בתחושותייך... לפעמים, כשנדמה לנו שאין יותר כוח, ושנפלנו לתהום שלא נוכל לצאת ממנה, מסתבר שיש בנו כוחות ותעצומות נפש שלא ידענו על קיומם... וגם אם ניסית כבר הרבה יש עוד... אז מה עושים?? מנסים שוב ושוב עד שמצליחים! חלק גדול מהדברים שתיארת מוכרים לי ... הייתי שם... הייתי במקומות חשוכים... קשים... חשתי אותם... וניסיתי הכל... הכל?? חשבתי כך עד שניסית עוד... עד שהגעתי אל מה שהצליח... ומה שמתאים לי לא בהכרח מתאים לך, אבל לכל אחד ואחת, הדרך המתאימה לו והכי חשוב הוא העיתוי! כל דבר בעיתו... המשיכי לחפש... כמו שזה נשמע לי וכמו שאת מעידה על עצמך, את נמצאת במקום נמוך מאוד כרגע, ולדעתי צריך קודם כל ולפני הכל לטפל בדכאון עצמו, ואח"כ להתפנות ולמצוא את הדרך שתוביל אותך לאיזון ולשלוות הנפש. אלוהים עוזר למי שעוזר לעצמו ואם תחליטי שאת רוצה, אז את יכולה! נכון שהדברים שבירים, אבל אם מגיעים לאיזון בדרך בטוחה ונכונה, בד"כ מצליחים לחזור אליו גם אם הוא מופר מסיבה כזו או אחרת... מציעה שתפני קודם כל לרופא לטיפול בדכאון, ואח"כ תוכלי להחליט על איזה כיוון את הולכת בטיפול ואיך את חוזרת למצוא את עצמך... לפעמים משהו שניסינו בתקופת חיים אחת ולא התאים, מתאים ומרגיש נכון יותר בתקופה אחרת... לכן שווה לנסות שוב... מחזקת אותך, אל תוותרי לעצמך החזיקי ראשך מעל המים ונסי להתאזן בכלים שיש לך כרגע. שולחת לך

 

[נ ע ם ב ת]

לא צריך להיות בסדר ...

מה שאת כותבת כ"כ מוכר לי, חוץ מהקטע של להיות אמא ואיך הסתדרת עם זה. (?) מנסיוני הצנוע, מה שעוזר זה דווקא הכניעה למה שאני באמת מרגישה. כשבאמת מסכימים להרגיש את מה שיש או שאין, פתאום צצה איזו שלווה דקה, ואז נוכחים, ובדיוק אמרתי זאת לעצמי אתמול - אלוהים מוכן לעשות הרבה למי שמוכן לעשות אפילו מעט למען עצמו. להתפרק ולבכות - נשמע לי מצוין. אל תחששי מזה... וכן, תמשיכי לחפש את זה שיוכל לעזור לך, את זה שיוכל לך, על כל הקושי שלך.

 

[libi4]

אם מדברים כבר על אלוהים אז../images/Emo40.gif

תני לו לעזור לך.....לאהוב את עצמך כי הילדים אוהבים אותך וזקוקים לך...אין לך מושג כמה שאת חשובה,כמה שנתלים עליך,כמה שאת חיונית לסביבה!!!!! תתעוררי,תחבקי את עצמך ותאהבי את עצמך,מגיע לך הכל,תפנקי את עצמך,את הגוף ואת הנפש,תתנחמי בכך שאת צעירה ויש הרבה דברים שאת רוצה לעשות,תפסיקי לשרוד,תתחילי לחיות ותהיי כמו שאת,בלי לשאוף לבסדר,עזבי את הגבולות או החיפוש אחר האמת תהיי את,תבני לך עצמך חדשה עם רצונות ,צרכים והרבה אהבה.... אלוהים נמצא בכל מקום והא נותן יד ומרים מעפר כל מי שרק רוצה,תני לו לעזור לך.... בהצלחה!

 

[בלקהול]

תודה על אהבה ללא תנאי

אין מילים שיכולות להסביר הרגשה של חיזוק ותמיכה מתגובות באתר הנפלא הזה. תודה שוב לכולן.

 

[איחוד האחת]

../images/Emo24.gif