[על סף יאוש]

../images/Emo53.gif../images/Emo92.gif

קראתי את הודעת המנהל, ואני יכולה להודות שלכל הדברים שכתוב שם אני נכנעתי. ויתרתי על עצמי. הגעתי למסקנה שאהבה לעולם לא תהיה לי בחיים, ואני צריכה להתמודד עם זה, כמו שהתמודדתי עם העובדה שאני בת 21 ומעולם לא קיבלתי חיבוק אוהב. הייתי פוטרת את כולם מעול היותי בחיים, אבל אני לא רוצה לגרום למשפחה שלי סבל. למרות כל הכאב שיש לי, אני נותנת ונותנת ונותנת לאנשים בלי בקשה לתמורה, ונגמר לי כבר המלאי, כמה אפשר לתת כשמקבלים את הנתינה כמובן מאליו. יש לי דימוי עצמי בגובה ים המלח, חוסר ביטחון ענק, ואני שונאת את עצמי. ושוב, למרות זאת, אני לא מפסיקה לתת מעצמי ולהיות טובה (יותר מדי טובה) לכולם. היו לי חלומות, שאיפות גדולות, אבל המציאות נתנה לי סטירה והעירה אותי מהחלום שהיה לי אל תוך סיוט.. אני רוצה להשתנות, אני רוצה לפרוח, ואני חושבת שאני יכולה.. אבל אם הרגתי את עצמי בעודי בחיים, מה כבר אפשר לעשות?

 

[alon_o]

חיים ומוות

אחד ההבדלים המהותיים ביותר שעולה לי בראש בין חיים ומוות, הוא שהחיים מאופיינים ע"י צמיחה. את עדיין חיה, את עדיין יכולה לשנות ולהשתנות מן הקצה אל הקצה. איך את רוצה להיות? איך את רוצה שעולמך יראה? מה מפריע לך להפוך את זה למציאות?

 

[אינקה]

../images/Emo20.gif יש סיפור ערבי עתיק

על פרחח אחד שאמר לחברו: האמיר הגדול מאמין בחלומות, בוא ונספר לו סיפור ונקבל על כך כסף רב. הלך הפרחח, התקבל אצל האמיר ואמר: חלמתי עליך חלום הלילה, הו מלך גדול. אמר לו האמיר: ספר נא את החלום, ואם אוהב אותו תגמל אותך בהתאם לכך. אמר הפרחח: בחלומי ראיתי אותך הו אמיר גדול והנה סולם זהב עולה עד השמים ואתה עומד באמצע הסולם, ומלאכים שרים ומתעופפים מסביבך. האמיר היה מרוצה מאוד מהחלום והורה לשלם לו בעין יפה. שמע על כך חברו וביקש גם להתקבל אצל האמיר וגם לו הבטיח האמיר שישלם לו כגמולו. אמר הבחור: בחלומי ראיתי אותך הו אמיר גדול והנה סולם זהב עולה עד השמים ואתה האמיר הגדול עומד בראש הסולם, ומלאכים שרים ומתעופפים מסביבך... הורה האמיר להוציא אותו להורג. שאלו אותו הוזירים: כיצד זה לאחד נתת זהב רב ואת השני צוית להרוג? ענה האמיר: שניהם היו שקרנים, אבל הראשון סיפר סיפור יפה, ובו אני עומד באמצע הסולם. אם ארצה - אעלה בו למעלה. אם ארצה - ארד למטה. ואילו בסיפור השני... הגעתי לקצה יכולתי ועוצמתי. נותר לי רק לרת למטה ולאבד את הכל...

מוסר השכל עס"י היקרה הוא שאת אולי בתחתיתו של הסולם, אבל מכאן את יכולה רק לעלות. החלומות הישנים שלך היו שקריים, שרירותיים. לא היה להם דבר עם המציאות. אבל כל צעד שתעשי במעלה הסולם יהיה צעד אמיתי שלך. אין לך מה להצטער על חלומות שאבדו - אלו מחשבות בלבד והן באות והולכות. מה שנשאר אחריהם זו בגרות ובשלות וראייה מפוכחת. נראה שהיום את רואה רק את הצדדים הפחות חיוביים של מצבך, וזה טבעי - אבל אם תזנחי את הרחמים העצמיים תגלי שחסד רב עשה איתך היקום כאשר פטר אותך מחלומות שווא אלו ועדיין נותרו לך חיים שלמים להגיע למקום אחר. אנשים רבים אינם משתחררים מחלומות השווא שלהם עד סמוך למותם - ואז כבר מאוחר מידי עבורם. החליטי להניח לתחושת הרעות ולהתמקד בטוב. מצבך טוב יותר ממצבם של עשירים מופלגים ואפילו מנהיגים רבי השפעה. תשמחי. כל העולם פרוש לרגלייך. חייכי - אפילו בכוח בהתחלה. פתאום יבוא צחוק גדול. אל תכנעי לתחושת האפסות שלך. היא שגוייה בדיוק כמו החלומות שהתנפצותם הביאו אליה. החיים מתרחשים ברגע זה והם חד רגעיים ומופלאים. שלטי על גורלך - היי לוחמת.

 

[KEiN]

אני כבר אוהב אותך ../images/Emo13.gif

אם לא הייתי קטן ממך ב 5 שנים, אוליי היה יוצא משהו

 

[Kavana]

רחמים עצמיים../images/Emo18.gif יש פה בשפע ...

כל אחד מאיתנו יודע לעשות את זה ... יתרה מזאת - אנו מתפנקים ברחמים עצמיים כמו בשמיחה חמה , לא רוצים לצאת מהם , כמו שבבוקר ביום גשום לא בא לנו לצאת מהמיטה . אבל באמת אנחנו לא מתכוונים הרי להישאר כל חיינו במיטה ? אפילו אם חם שם ונחמד

זה פרדוקס , אבל להרגיש תיסכול , מסכנות ולרחם על עצמנו גורם לנו איזה שהוא סיפוק , עונה כבכיול על איזה שהוא צורך ... אחרת למה עושים את זה ? גם שימחה וגם עצבות - זה דורש מאיתנו בערך אותה כמות של אנרגיה לבזבז . אבל להיות שמחים יותר כייף ... חוץ מזה ברוב המקרים אנו לא אובייקטיביים כלפי המציאות ורואים אותה דרך פריזמה עקומה של ה"אני" שלנו . אנשים חכמים אומרים שבעצם לא השימחה ולא הכאב והעצבות הם המקום האופטימלי להיות בו , אלא דרך ביניים , שלווה . שממנה אפשר בתור תרגיל לגרום לעצמך להיות שמח ועצוב לסירוגין , כאשר כל פעם אתה חוזר למצה של שלווה ומתבונו ברגשות שלך ומחפש מה בדיוק גרם לך הרגשה זו או אחרת . זה תרגיל באמת טוב

אף אחד לא יכול לעזור לך חוץ ממץ .

 

[שששלום]

להיוולד מחדש ובחיים אלה

בלי דיבורים מיותרים. דרך צלחה. לגבי האיך יש דרכים רבות גם מ´.

 

[רוח אלמונית]

כאן ועכשיו

 

[jedi]

../images/Emo24.gif

 

[nimmr]

יקירתי ../images/Emo65.gif

אני רוצה לספר לך על משהו שלמדתי, ובדרך הקשה, כי ככה אני כנראה "אוהבת" ללמוד

. למדתי, שאת המציאות הזו, שסטרה לי שוב ושוב ושוב, יצרתי אני. עדיין אני יוצרת. למדתי שאנחנו יוצרים מציאות. ומה שהכי כאב לי, זה לדעת את העובדה הזו ולהמשיך לייצר לעצמי סבל, צער, סטירות לחי, וחוסר בטחון עצמי ברמות קשות. את יודעת, במשך הרבה שנים ייצרתי את הסבל הזה. וכשהגעתי למסקנה שאני רוצה להתפתח ולנסות לשנות הכל, עברו עוד כמה שנים עד שמצאתי לי את המקום הנכון. אני מניחה ש"כשהתלמיד מוכן המורה מגיע" הפעיל גם פה את חוקיו.

ידעתי שיש משהו בפנים ולא הצלחתי למצוא את הדרך אליו. ניסיתי כל מיני סדנאות - אושו, לואיז היי, שאקטי גווין, ויפאסאנה, הייתי גם אצל הילרית בהוד השרון... בכל מקום זה היה "כמעט", זה היה "קרוב", אבל לא "הבית". אם את רוצה להשתנות ולפרוח, ואין גרגר של ספק פה שזה שם אצלך בפנים, בבטן, אז קודם כל אל תניחי לרצון הזה.

תדבקי בו NO MATTER WHAT, ותזכרי שאנחנו יוצרים את המציאות שלנו! איך לשנות את זה? לי מאד עזר המדריך שלי. אני אשמח לספר לך יותר, אם תרצי.

אני פשוט מאד מזדהה עם מה שכתבת. אני מצרפת כאן גם שני קישורים. אור ואהבה

נימר

 

[deep ocean]

תודה על הקישור!

האדם שכתב את זה (הקישור שצירפת) הוא המדריך שלך?

 

[nimmr]

כן אכן../images/Emo142.gif../images/Emo142.gif../images/Emo23.gif

 

[פרוטון]

עצה ידידותית

שלום לך חברה. מי מה שאת מספרת כאן,נראה לי שאת צריך לעבוד על ביטחון עצמי. ולהחזיר את טעם החיים לחייך, אני אישית ממליץ לך. לנסות ללמוד אחת מאומניות הלחימה, שיש להן מסורת של עבודה על הביטחון העצמי והרגשי. לא כל מה שאני רואה אני רוצה, אבל כל מה שאני רוצה זה לראות.