אחות שלי...
את דברייך ראיתי רק כאשר קפץ האשכול דפים מספר אחרה, מסתבר שכבר לא תראי את שאכתוב, אכתוב על כן לאחרים שנתקלים באותה בעיה, באותו כאב, באותו "לב נשבר" אמיתי, אני מקווה שתראי גם את דברי ויותר מכך אקוה שהם יעזרו לך: את כותבת "אני מתחילה להבין שהסיכוים שאהיה ראויה לאהבתו הם אפסיים", וטעות חמורה בידייך, הבורא אינו אוהב אותנו על פי מעשינו, אלא מעצם היותינו יהודים. הבורא אוהב כל יהודי ויהודי באהבה העצומה ביותר שקיימת. אף אם נאמר שהבורא "אוהב יותר" כביכול את מקיימי תורתו, הרי שמבחנו של הבורא אינו מבחן התוצאה אלא מבחן הרצון, דהיינו, הבורא אינו שואל אותך "מה עשית?", אלא "מה רצית באמת לעשות?", זאת אומרת, הבורא אינו מבקש ממך להצליח בכל מאמצייך לקיים את דבריו, ברור לו שלא תמד תצליחי, ברור לו שזה קשה מאד. הוא מבקש ממך שתרצי באמת להתקרב אליו, הוא מבקש ממך שתרצי באמת לקיים את דבריו, אם נכשלת? נכשלת, את צריכה לשוב בתשובה, אבל לא התרחקת ממנו! ביום כיפור, אני מתאר לעצמי שהיית עצובה מאד, עצובה על ריחוקך, עצובה על גודל רצונך - להתקרב לבורא - רצון שאינך מצליחה כביכול לממשו. ושוב טעות הייתה בידייך, הבורא רוצה שתהיי בשמחה, למרות שלפעמים נראה באמת שאנו כה רחוקים ממנו עד כי אין טעם להמשיך, וכי מדוע - שואלים אנו את עצמינו - נלחם מלחמה כה עזה עם יצרינו, כאשר נראה כי אין לנו סיכוי, כאשר צעד אחרי צעד אנו נכשלים במלחמה העצומה הזו, כאשר עינינו הרואות טוענות שאין בידינו ולו ניצחון אחד? התשובה היא פשוטה מאד, אלא שצריך להפנימה! ראי גם ראי, את כותבת כאן שזה כואב לך, את כותבת כאן שאכפת לך, שאת רוצה להתקרב אלא שאינך מצליחה, אלא שאינך יודעת שעצם הרצון הזה, עצם הצער הזה, הוא מה שהבורא רוצה, הבורא רוצה את ליבך, רוצה שתאהבי אותו (ודברייך - כמאה עדים - מעידים שאת אוהבת אותו אהבה עצומה). הבורא רוצה שתשתדלי לקיים את מצוותיו, אך הוא גם מבקש שכאשר לא הצלחת, כאשר נפלת, לא תעצבי, לא תהיי עצובה, לא תתייאשי אלא תמשיכי. תלחמי שוב. בקצרה אפשר לומר, שכל מה שהבורא דורש ממך הוא המלחמה, לא להתייאש לעולם, גם כאשר כנ"ל נראה שאין טעם, כי המלחמה, היא מטרת היותינו בעולם, היא היא המטרה בשלה נקבל שכר, היא היא המטרה אותה מבקש מאיתנו הבורא להשיג, ולכן, הכשלון אינו עברה (למרות שוודאי אסור לעבור עבירה ועל עבירה צריך לשוב בתשובה, אלא שאין זה כשלון טוטאלי כלל ועיקר, זהו כשלון מקומי) הכשלון האמיתי הוא היאוש ובו תלוי הכל! בחסרונו, בהמשך המלחמה, אין נצחון גדול מזה ובקיומו, ביאוש, אין כשלון גדול מזה. הקב"ה רוצה שנעשה מה שאנו יכולים, שנשתדל בכל כוחינו לשמור את השבת כמו את שאר מצוותיו, אך שוב ושוב, כפי שכבר כתבנו, הוא לוקח בחשבון שלא תמיד נצליח ומה שהוא מבקש אז, זה שלמרות הכל לא ניפול לעצבות אלא נמשיך להיות בשמחה (למרות שאז זה וודאי קשה להיות בשמחה) ושלעולם - לעולם - לעולם לא נתייאש. ראי גם ראי, כי עצם דברייך הינם העדות הטובה ביותר על עצמת רצונך, על גדול כיסופייך להתקרב אליו - אל בוראך האהוב, ודברים שכתבת שלא מתוך מטרה להתפאר, חזקה עליהם שהם נכונים, על כן אומר, דעי אחותי, כי אין קרובה ממך, ואין אהובה ממך על בוראך!!! כי הן זאת ביקש, את הרצון, והן בזאת רצונו, בכיסופים!!! וכבר כתב מי שכתב, כי העצה הטובה ביותר היא לבקש מהבורא, לדבר איתו ולשוחח איתו על כל דבר, לצעוק אליו "א-לי, למה עזבתני?", "מדוע אינך מראה לי שקרוב אני אליך?" וכן על זו הדרך, הכלל העיקרי הוא וכבר כתבו רבינו הקדוש פעמים רבות, כי אי אפשר להתקרב אל הבורא כי אם על ידי שמחה ובעיקר על ידי התבודדות, שהיא שיחה פשוטה עם הבורא על כל דבר וענין. אני מקווה מאד שתביני את דברי בהצלחה תמיד.
את דברייך ראיתי רק כאשר קפץ האשכול דפים מספר אחרה, מסתבר שכבר לא תראי את שאכתוב, אכתוב על כן לאחרים שנתקלים באותה בעיה, באותו כאב, באותו "לב נשבר" אמיתי, אני מקווה שתראי גם את דברי ויותר מכך אקוה שהם יעזרו לך: את כותבת "אני מתחילה להבין שהסיכוים שאהיה ראויה לאהבתו הם אפסיים", וטעות חמורה בידייך, הבורא אינו אוהב אותנו על פי מעשינו, אלא מעצם היותינו יהודים. הבורא אוהב כל יהודי ויהודי באהבה העצומה ביותר שקיימת. אף אם נאמר שהבורא "אוהב יותר" כביכול את מקיימי תורתו, הרי שמבחנו של הבורא אינו מבחן התוצאה אלא מבחן הרצון, דהיינו, הבורא אינו שואל אותך "מה עשית?", אלא "מה רצית באמת לעשות?", זאת אומרת, הבורא אינו מבקש ממך להצליח בכל מאמצייך לקיים את דבריו, ברור לו שלא תמד תצליחי, ברור לו שזה קשה מאד. הוא מבקש ממך שתרצי באמת להתקרב אליו, הוא מבקש ממך שתרצי באמת לקיים את דבריו, אם נכשלת? נכשלת, את צריכה לשוב בתשובה, אבל לא התרחקת ממנו! ביום כיפור, אני מתאר לעצמי שהיית עצובה מאד, עצובה על ריחוקך, עצובה על גודל רצונך - להתקרב לבורא - רצון שאינך מצליחה כביכול לממשו. ושוב טעות הייתה בידייך, הבורא רוצה שתהיי בשמחה, למרות שלפעמים נראה באמת שאנו כה רחוקים ממנו עד כי אין טעם להמשיך, וכי מדוע - שואלים אנו את עצמינו - נלחם מלחמה כה עזה עם יצרינו, כאשר נראה כי אין לנו סיכוי, כאשר צעד אחרי צעד אנו נכשלים במלחמה העצומה הזו, כאשר עינינו הרואות טוענות שאין בידינו ולו ניצחון אחד? התשובה היא פשוטה מאד, אלא שצריך להפנימה! ראי גם ראי, את כותבת כאן שזה כואב לך, את כותבת כאן שאכפת לך, שאת רוצה להתקרב אלא שאינך מצליחה, אלא שאינך יודעת שעצם הרצון הזה, עצם הצער הזה, הוא מה שהבורא רוצה, הבורא רוצה את ליבך, רוצה שתאהבי אותו (ודברייך - כמאה עדים - מעידים שאת אוהבת אותו אהבה עצומה). הבורא רוצה שתשתדלי לקיים את מצוותיו, אך הוא גם מבקש שכאשר לא הצלחת, כאשר נפלת, לא תעצבי, לא תהיי עצובה, לא תתייאשי אלא תמשיכי. תלחמי שוב. בקצרה אפשר לומר, שכל מה שהבורא דורש ממך הוא המלחמה, לא להתייאש לעולם, גם כאשר כנ"ל נראה שאין טעם, כי המלחמה, היא מטרת היותינו בעולם, היא היא המטרה בשלה נקבל שכר, היא היא המטרה אותה מבקש מאיתנו הבורא להשיג, ולכן, הכשלון אינו עברה (למרות שוודאי אסור לעבור עבירה ועל עבירה צריך לשוב בתשובה, אלא שאין זה כשלון טוטאלי כלל ועיקר, זהו כשלון מקומי) הכשלון האמיתי הוא היאוש ובו תלוי הכל! בחסרונו, בהמשך המלחמה, אין נצחון גדול מזה ובקיומו, ביאוש, אין כשלון גדול מזה. הקב"ה רוצה שנעשה מה שאנו יכולים, שנשתדל בכל כוחינו לשמור את השבת כמו את שאר מצוותיו, אך שוב ושוב, כפי שכבר כתבנו, הוא לוקח בחשבון שלא תמיד נצליח ומה שהוא מבקש אז, זה שלמרות הכל לא ניפול לעצבות אלא נמשיך להיות בשמחה (למרות שאז זה וודאי קשה להיות בשמחה) ושלעולם - לעולם - לעולם לא נתייאש. ראי גם ראי, כי עצם דברייך הינם העדות הטובה ביותר על עצמת רצונך, על גדול כיסופייך להתקרב אליו - אל בוראך האהוב, ודברים שכתבת שלא מתוך מטרה להתפאר, חזקה עליהם שהם נכונים, על כן אומר, דעי אחותי, כי אין קרובה ממך, ואין אהובה ממך על בוראך!!! כי הן זאת ביקש, את הרצון, והן בזאת רצונו, בכיסופים!!! וכבר כתב מי שכתב, כי העצה הטובה ביותר היא לבקש מהבורא, לדבר איתו ולשוחח איתו על כל דבר, לצעוק אליו "א-לי, למה עזבתני?", "מדוע אינך מראה לי שקרוב אני אליך?" וכן על זו הדרך, הכלל העיקרי הוא וכבר כתבו רבינו הקדוש פעמים רבות, כי אי אפשר להתקרב אל הבורא כי אם על ידי שמחה ובעיקר על ידי התבודדות, שהיא שיחה פשוטה עם הבורא על כל דבר וענין. אני מקווה מאד שתביני את דברי בהצלחה תמיד.