../images/Emo53.gif../images/Emo4.gif

אני צריכה עזרה ושתייעצו לי מה לעשות. יש לי ילד בן 6 פלוס עם פדד (קשיי תקשורת ושפה) וקשב וריכוז. הוא עלה השנה לכיתה א בבית ספר מיוחד (גאולים בבאר שבע) ולא יודע עדיין את הא-ב. והוא לא מוכן "לשבת" איתי, ואני לא יודעת מה לעשות. הצעתי לו הפתעות שהוא אוהב (ביצי קינדר, הוא "חולה" עליהן) והוא קודם רוצה את ההפתעות, ולא מוכן לשבת עד שיקבל. וגם אז לא, האמת. שבוע שעבר ניסיתי והוא בכה "אמא אני לא יכול אני חולה (תירוץ כמובן), אני אוהב אותך אמא" ומחבק אותי, הכל כדי לא לעשות את זה. כשאני התחלתי ללמד אותו (תוך כדי שהוא משחק ברכבת, כי לא היתה דרך אחרת) הוא אמר: "את לא רואה שאני עסוק?" אבל בכל זאת הוא ניסה ושרציתי להמשיך הוא אמר: "כבר עשיתי את זה, עכשיו אני רוצה ללכת איתך לחנות". ככה אולי חצי שעה עברה שאני כעסתי עליו והוא בכה ו"התחנף" (חיבק ונישק אותי), ולא יצא מזה כלום. הרמתי ידיים, ממש אמא מצויינת אני. אני לא יודעת מה לעשות, קניתי עכשיו חוברת עבודה (ויש לי הרגשה שאחותו, בת גילו, תעשה אותה תוך שעה, כי היא אוהבת לכתוב ולצייר), חשבתי אולי על תוכנת מחשב, משהו יותר כייפי, על כרטיסיות, אני חייבת להעביר לו את זה שלא יתנגד ויבכה. לא יכולה לסבול שהוא בא הביתה ורוצה טלוויזיה או בריכה או סתם לשחק עם הרכבות והמכוניות וללכת איתי לסופר. "שמתי" את הילדה בצהרון, שעלה הרבה מאד כסף (ואני בכלל לא עובדת כרגע), כדי להקדיש לו, והוא לא רוצה. אם הוא היה אוהב לצבוע ולצייר הייתי קונה לו חוברת צביעה של המספרים, אבל הוא לא אוהב (אולי לצייר, לצבוע הוא ממש לא אוהב). כל הזמן יש לי יסורי מצפון שאני חרא (סילחו לי על הביטוי) של אמא, שכל תקופת הגן נתנה לו טלוויזיה ומשחקים ולא הכינה אותו לכיתה א. אולי הייתי חייבת להתחיל עם זה קודם, כל הזמן אני מרגישה שאני מאחרת את הרכבת, בטח הוא הילד היחיד בעולם שלא יודע אותיות בכיתה א. כל הזמן אני חושבת מה עושים, איך להרגיל אותו. גם עם ריטלין זה לא ממש הולך, למרות שהוא יותר פנוי לזה, אבל אחרי 10 דקות בקושי הוא בוכה ואני מתפרצת ואומרת לו דברים לא יפים ("אז תחזור לגן, תינוק") ומרגישה נורא עם עצמי. מכיון שהילד עם הסעות השנה ואין לו מחברת קשר אני לא יודעת מה הולך בכיתה (עוד דבר שמתסכל אותי) ואין לי מושג אם אפשר להתקשר למזכירות כדי לקבל את הטלפון של המחנכת. עוד דבר, זה שהוא גם בבית ספר מרוחק, ואין לו חברים, לפחות לא אחה"צ, ואין לי מושג עם מי הוא משחק כי הוא לא מהדברנים, בלשון המעטה (הצלחתי רק להוציא ממנו שמות של ילדים שהיו איתו בגן ויש ילד שמציק לו) ואחה"צ הוא משועמם (לאחותו יש חוגים ומליון חברים). ניסיתי חוג ג'ודו, ניראה איך זה ילך, אולי שם הוא יכיר מישהו (אם כי לדעתי כולם רואים שהוא לא מדבר ויוצר קשרים חברתיים כמו רוב בני גילו, וזה בטח לא פועל לטובתו). הכי דחוף לי זה שתתנו לי עיצות מה עושים עם הא-ב והחשבון. אני מרגישה כל כך מוטרדת ורע שעד עכשיו הזנחתי, שבי נשבעתי (אל תצחקו) שחלמתי בלילות כבר פעמיים-שלוש שאני רצה אחריו עם כרטיסים של א-ב והוא בורח ממני. אני ממש מדוכאת, מרגישה כאילו לא עשיתי מספיק בשבילו, היה לי שנה שעברה ובחופש כמעט את כל הזמן שבעולם איתו, ואני לא חשבתי על כיתה א. וגם הרבה שואלים אותי: "מה? הוא בכיתה א ולא יודע אותיות?"
 
גמבה שלום

צריך הרבה סבלנות בכוח לא הולך כלום .ולא יצא מזה שום דבר כי אני הייתי בתמונה הזאת עם הבן הקטן שלי מרוב שעישנו איבחונים לא עלו על הבעייה שיש לו דילסקטיה חמורה שהוא לא יוכל לקורא ולכתוב וזה קשה וגם אני לחצתי וכעסתי וגם בית הספר כעסו שהוא לא יודע לקורא ולכתוב .וכך זה נימשך לצערי עד גיל די מאוחר כי לא עלו על הבעיה שלו שיש לו טוראט ואוסידי וגם דסליקטי .ועכשיו הוא לומד במסגרת שתומכת בו ועוזרת לו לקורא ולכתוב בצורה שהם יודעים לעבוד איתו והוא מאושר שגילו את הבעייה שיש לו בלי לחץ ומתחים .כי זה לא עוזר לאף אחד .כדי שתצרי קשר עם הבית הספר ותראי מה קורה שם ותלחצי שי ועבר איבחון כמו הבן שלי .ותעמדי על כך שיעבור את האיבחון כמו שצריך .על תלחצי עליו זה רק יגרום נזק אין לו חברים קחי לגן משחקים שיהיה עם ילדים ויריגש שייך תנו לו הרבה חיבוקים ואהבה זה מה שהוא צריך לי שני ילדים בחינוך המיוחד ושניהם מקבלים אותו יחס אין שונה אחד מהשני כך החניכתי גם את הבת שלי ואת כלום לאהוב ולקבל בחזרה מהם אהבה רק לא בלחץ יוכל להיות שקשה לו חמודה
 

freearth10

New member
נסי לעבוד איתו בתנועה

קחי מיכל עם חול וכיתבו בחול את האותיות וכל פעם מילים שמתחילים באותו הצליל. יותר מאוחר כבתי לו את האות על הגב ותני לו לנחש איזו אות זו. את אותו הדבר ניתן לעשות על כף היד. תני לו ללכת בצורה של האות, לעשות בגופו ובעזרת חפצים אחרים את האות. מקווה שעזרתי קצת,
מאיה
 

05 מיכל

New member
מצטרפת לאילנה

ובמיוחד שהוא בבי"ס מיוחד: את האותיות תשאירי למורים. ממך הוא צריך דברים לגמרי אחרים. הרי אם הוא שם זה אומר שיש לו קשיים מיוחדים והוא זקוק לדרכי עבודה מתאימות, לא? ואת בוודאי לא מורה בחינוך המיוחד, נכון? הכי דחוף והכרחי זה שתיצרי קשר עם המורה שלו. בטוח שאפשר. כמו שאמרת: להתקשר למזכירות, להציג את עצמך, לבקש את המספר של המורה שלו. תבררי איתה מה המצב, אם צריך תקבעו פגישה, ותבררי אם בכלל יש צורך בתגבור לימודי. אולי בכלל בי"ס מיוחד מתמודד עם הבעיה הלימודית שלו? אני מאוד מקווה שכן, אבל גם אם לא - צריך לדעת איך ללמד אותו, ולא לסכן את היחסים ביניכם. לגבי אמא רעה - טוב, את יודעת את דעתי... את אמא בסדר גמור, וזה שלילד יש קושי זה לא מפני שאת אמא רעה, ואת לא תהיי אמא טובה יותר בזה שתשגעי לו את השכל (סליחה על הביטוי) ותרדפי אחריו עם אותיות ביד...
 
../images/Emo24.gifאהבתי את התשובה שלך מיכל

אולי הוא צריך סייע בכיתה ותדבור בכיתה כי הבן שלי את זה לא קיבל והפסיד הרבה בזכות העומתה של הטוראט הם עזרו המון והוא מקבל הרבה שיחות עם הפסכולגית וגם סייע וגם יועצת שועזרת המון וגם מורה מיוחדת לקריאה וכתב .העיקר לא לחוץ עליו כך הוא ישאר רחוק ולא יתקדם דברי עם הבית הספר הוא נימצא בחינוך המיוחד אז בטח יש לכם את כל הכלים בשביל לעזור לו
 

דליה.ד

New member
קודם כל את אמא ולא מורה!

אני חושבת שאת מאשימה את עצמך על דברים שמלכתחילה לא קשורים בתפקידך כאמא לילד. אני עצמי, מורה לחינוך מיוחד ומאמינה באמונה שלמה שאסור לי להיות המורה של הילדים שלי (שכוווולם עם ADHHD ולקויות למידה). כאשר ההורה מתחיל ללמד את ילדו, ובמיוחד אם מדובר בילד שזקוק ליותר מ"סתם" עזרה בשיעורי בית (ויש להבדיל בין הדברים), אלא להוראה מקצועית מתאימה. אז, ראשית, חסל סדר רגשות אשמה ולהתחיל לחפש סיוע מקצועי. והוא בידיים טובות בגאולים אני מכירה את בית הספר, הייתי שם סמינרסטית בזמנו.
 

דליה.ד

New member
וחוץ מזה

תכתבי לי במסרים מה הקשיים הספציפיים, אולי אוכל לסייע.
 
אבל כמה אמהות שילדיהן ADHD/ ADD

אמרו לי (עוד לפני שנה שנתיים) שאני חייבת להושבי את הילד לפחות רבע שעה כל יום ולעשות חוברת. וזה הלחיץ אותי, כי הילד שלי לא ישב אז (זה היה לפני שהתחיל עם הריטלין). אמא אחת אמרה לי שרק בזכות זה הילד שלה השתפר ושהיא לא מוכנה שכל היום הוא ישחק ויראה טלוויזיה וכו, אלא הוא צריך לדעת שצריך ללמוד אחרי הגן (היום הוא בכיתה ב). הילד למג בגן חובה בחינוך רגיל (קודם היה חינוך מיוחד), וכל הזמן חשבתי: "כנראה זה בזכות זה שאמא שלו לא ויתרה לו, שלא כמוני".
 

05 מיכל

New member
לא צריכים ללמוד אחרי הגן.

אולי יש ילדים מסוימים שכדאי לשבת אתם, אם איש מקצוע שמטפל בהם ממליץ על כך. יכול גם להיות טוב לשבת עם ילד שנענה לכך ברצון. אבל כהכללה אני חושבת שזה לא נכון, ילד לא צריך לשבת "לעבוד" אחרי הגן, ובוודאי לא ילד שכל כך מתנגד. גם כי לא טוב ללכת בכוח, וגם כי אם הוא מתנגד - ייתכן שיש סיבה טובה. למשל: שהוא זקוק לשיטה מיוחדת שתתאים לו. ואת זה את לא יכולה למצוא בעצמך, בשביל זה יש מורים לחינוך מיוחד, שימצאו את השיטה המתאימה ועבדו בה. חוץ מזה, את צריכה לזכור שהילד צריך להרגיש שהיחס שלך אליו לא תלוי בהצלחה שלו בלימודים. גם זו סיבה לרדת ממנו בתור מורה ולחזור להיות פשוט אמא.
 
דווקא היום קצת ישבנו על חשבון

קניתי חוברת לגן חובה (חוברות בית ספר יסודי קשות מידי לרמה שלו) ועשינו קצת תרגילים בחשבון (לא תרגילים ממש, אלא ספירת עצמים ומה גדול ממה). הוא לא הכי התלהב, אבל אחרי כמה דוגמאות וקצת יבבות ("אני אוהב אותך אמא") הוא עבד איתי, כמעט 20 דקות, ועשה את זה לא רע. וזה עשה לי טוב, ובכלל כל היום הוא היה מצויין, בלי ריטלין הוא תיפקד והתנהג למופת (והיינו בסופר ובחוג של הילדה ובמגרש משחקים) מ2 ועד 8. ממש ילד זהב, אז קניתי לו כזו חכה (לא אמיתית, עם מגנט) ודגים וחבילת ביצי קינדר. הגיע לו.
 
גמבה חמודה, כל ילד הוא בפני עצמו

בכוח, לא תצליחי כלום. החיים המודרניים מדברים איתנו על מהירות וחוזק. אך אם עוצרים לרגע ... כיתה א אמורה לספק את ראשיתה קריאה. זה שמרבית הילדים כיום (ובתמיכה "נודניקית" של ההורים) מתחילים א-ב וכתיבה יותר מוקדם זה לא הופך את זה לטוב יותר. גיל 6 הוא גיל נורמלי לרכוש את יסודות הקריאה (א-ב) וחשבון. אגב, באירופה,ף מתחילים בית ספר בגיל 7 .... הילד בסדר. אבל היהרי כבר מעכשיו- לא לעשות השוואות בין ילדים!!! מעבודתי, זה אחד הגורמים להתנהגות מופרעת ואנטי חברתית של ילדים לקויי למידה. אל תשווי בין שתי ילדייך. שניהם נפלאים, שניהם מתנת אלוהים, וכל אחד יחיד ומיוחד. (ובהקשר לבנך קראי את ילדי האינדיגו וילד הקריסטל באינטרנט או בספרות). בנך עדיין רך בשנים ובפנייך עומדים עם שנים של קשיים אך תמורות בחייך. פרקטית, אפשר להפוך הכל למשחק.הכל זה משחק, תהפכי הכל למשחק חוויתי. אחד הדרכים היפים שקיים גם בהוסטלים של אלו"ט, הוא כתיבת שמות הדברים הבית על גביהם, ולהפוך זאת למשחק השלמה. כמו-כן, בחשבון קיים ספר נחמד שנקרא "מתמטיקה לעוללים" שבו מוצע משחק מתמטי שהוכיח כיעיל, הואיל והוא מבוסס על ייצוג כמויות ולא יצוג ספרות. ניתן גם לעבוד עם גפרורים או מקלוט ארטיק. ויש עוד דרכים, רק תני לדימיון שלל לעבוד. הכי חשוב, לא בלחץ, בסבלנות ורגישות. גם הילד אף כי הוא רק בית 6 לא רוצה להיכשל בהצלחה
 

תרונעי

New member
גמבה שלום

אני מצתרפת לאחרות בדבר הצורך שלך להיות בקשר עם המחנכת. הוא בבית ספר מיוחד ושם הם דואגים ללימודים שלו. זה טוב שפינית לך זמן להיות רק איתו. תנצלי את הזמן הזה לעשות איתו דברים שהוא אוהב וביוזמתו. יש דרכים רבות ללמוד דברים ודברים רבים ללמוד שאינם קשורים באותיות. שיחה על נושאים שמענינים אותו ומשם לצאת ולהרחיב בכתיבה או חשבון. הקשר המיוחד שיש בנכם ערכו חשוב יותר מכל חוברת זו או אחרת. השאירי את החוברות לבית הספר.
 

דליה.ד

New member
אם נקשיב לכל עצות האחיתופל...

לא נגיע רחוק! ראשית בואי נבהיר: את לא נמצאת בתחרות "האמא הטובה ביותר" ואת בטח לא חייבת לעשות מה שכל אחד אומר לך. אלא: לעשות מה שמתאים לך ולשיקול דעתך הוא הדבר הטוב ביותר עבור בנך! אני חייבת לומר לך שאני, מורה לחינוך מיוחד מדופלמת ועם נסיון של שנים, הצלחתי להגיע להסדר שיעורי בית עם בית הספר של בני (כלומר אין שיעורי בית...) כי הרגשתי שאני לא רוצה ולא יכולה להתמודד עם כל הכעסים, המתח, העצבים והרוגז!! לא מוכנה שיהיו כאלה משקעים ביחסי עם בני. לאט לאט עלתה כמות שיעורי הבית כשהוא היה יכול להתמודד איתם. אז...צריך להפעיל שיקול דעת ולהחליט כיצד את מבלה את שעותייך עם הילד. ולדעתי האישית - נסי לעשות מה שמתאים ונכון עבורך ועבור בנך בלבד! את האמא הכי טובה שיכולה להיות לו והאמיני לי: הוא לא היה מחליף אותך באף אמא אחרת לא משנה כמה "מושלמת" היא!!
 

אם תוהה

New member
אל תתבלבלי בתפקידים

את צריכה להיות אמא שלו ולא המורה שלו, ובמיוחד לא השוטרת שלו. אם את יכולה, אולי תחליפי, תחזירי את הבת הביתה ואת הילד תשלחי למורה מתקנת שתעשה אתו את השיעורים ותעזור לו להתקדם בלימודים. נראה לי גם שאם תעבדי אתו יותר על סדר יום ועל מסגרת וגבולות ברורים, יהיה לו יותר קל ללמוד, אבל כל זה, בלי עצבים ובלי רגשי אשמה שלך. את גם צריכה לזכור שלילד שלך יש קשיים יותר גדולים מאשר לילדים אחרים שמגיעים לכתה א' וכבר מכירים את האותיות. דבר נוסף, הטלויזיה מלמדת את הילדים דברים רבים על העולם שילדים, ובמיוחד כאלו שמתקשים בקריאה לא יכולים ללמוד בדרך אחרת, אז תני לו גם לראות טלויזיה ולהנות מהחיים. מקווה שלא פגעתי
 
למעלה