, פעוטה מכה...

[liva]

../images/Emo53.gif, פעוטה מכה...

אני בדרך כלל קוראת פאסיבית בפורום, ומאד מזדהה עם הגישה הכללית והלך הרוח כאן. בתי בת שנה ושלושה חודשים, תינוקת שמחה מאד, אוהבת חברה, ומלאת חיים שאוהבת גם... להחטיף סטירות ומכות: לי

, לילדים במשחקייה, לגורי חתולים שבאים לבקרנו מדי בוקר, ועוד... הציעו לי להגיב בתקיפות: לומר לה שלא מרביצים, ולהרחיק אותה. ניסיתי, זה לא עוזר, אולי לא עשיתי את זה נכון... איך להתייחס להתנהגות הזו? איך להגיב? האם זה נורמלי? יש דרך להבהיר לה שזה לא נעים לצד המוכה? האם פעוטות בני שנה ושלושה חוד' מסוגלים לחוש אמפתיה?

, סליחה על ריבוי השאלות, ותודה, ליבה.

 

[אפרתש]

זה נורמלי

יכולת האמפתיה משתפרת עם השנים, וגם ילדים גדולים יותר עדיין חסרי יכולת אמפתיה מושלמת (גם מבוגרים רבים, אגב). בגיל שנה ושלושה חודשים - נראה לי שסיכוי קלוש שהם מסוגלים להבין שכואב לך. הם כן מסוגלים להבין שאת לא רוצה שהיא תעשה את זה. אני בעד לחזור ולהגיד שלא נעים לך, להרחיק אותה, ולחכות שעם הזמן המסר יתפוס. חשוב לאמר זאת ברצינות - הם לפעמים נורא חמודים כשהם מרביצים לנו, ואז אנחנו אומרים "לא להרביץ" אבל בפנים מחייכות, וכך הם מקבלים מסר כפול.

 

[לאה_מ]

מאד מאד נורמלי ושכיח

לדעתי התגובה שלך צריכה להיות מורכבת משילוב של מספר דברים - איסור חד משמעי על הכאה (כולל לתפוס את היד שלה בתקיפות, להרחיק אותה מעט, ולומר בטון ברור וחד משמעי "לא מכים!"), התייחסות למה שגרם לה להכות (אם את יכולה לזהות את זה) ותמלול (למשל - את כועסת שדני לא נתן לך את הצעצוע, או - את רוצה להצטרף למשחק), הצעת אלטרנטיבה (אם היא מכה בגלל כעס - את יכולה לתת לה להרביץ לכרית, למשל) ולימוד של מגע עדין (החתול לא אוהב שמרביצים לו, הוא אוהב שמלטפים אותו. הנה, ככה, בעדינות...). ורק כדי להראות לך שאת לא לבד, הנה קישור לדיון בנושא ממש מהדף הזה, וקישור נוסף לדיון בן מספר ימים.