ניתוח או לא??

../images/Emo53.gifניתוח או לא??

טוב, היום קמתי במצב רוח קצת שונה. החלטתי במהלך הלילה האחרון שלא ישנתי בו, שמוטב אולי ללכת אחת ולתמיד לכיוון של ניתוח. רופאים אמרו לי שגלולות מאוד בעייתיות לי ואף מסוכנות עבורי, מכיון שגורמות למיגרנות איומות, כלומר מיגרנה שנגרמת כתוצאה ישירה של טיפול הורמונלי מסוכנת מאוד. רופא כירורג שאני מאוד סומכת עליו אמר שרעיון הדקפפטיל לא נראה לו, כי כנראה יחמיר לי את המיגרנות ויגרום לתופעות לא רצויות בגילי, שרובכן התנסתן בהן. שאלתי אותו לגבי סכנת ההדבקויות בעקבות הניתוח הלפרוסקופי והוא טען שממש אין מה לחשוש מאחר וזה לא ניתוח של פתיחת בטן. לסיכום - הוא אמר, שלדעתו, כיוון של ניתוח יכול להיות טוב עבורי מכמה סיבות: א. לדעת בבירור ממה אני סובלת, כי בכל זאת קיימת אפשרות, קטנה אמנם, שיטפלו בי בדקפפטיל, אבל אולי זה בכלל לא אנדומטריוזיס?? ב. יצרבו את המוקדים באגן וברקטום, דבר שאולי יאפשר לי קצת איכות חיים. אני יודעת שלחלקכן זה ישמע אידיוטי, אבל ממש מטריד אותי מה מצב האגן כולו, מה מצב החצוצרות, השחלות, הרקטום, האם באמת ( כפי שחושדים) יש מעורבות של המעי. אין לי שמץ של מושג מה קורה איתי בפנים, פרט לעובדה שיש לי ציסטה בשחלה השמאלית. אולי, אם אבצע את הניתוח, אוכל סופסוף לקום מישיבה לעמידה בלי כאב
הלוואי... הכאב התמידי בביצוע הפעולות הפשוטות ביותר מדי יום לוקח ממני כ"כ הרבה אנרגיות. מה דעתכן?? האם כדאי לבצע את הניתוח? ובמידה וכן, מה אח"כ גלולות או דקפפ', ומה עם המיגרנות??
 
מעיני יקרה

ההחלטה אם לנתח או לא היא רק שלך, מצטערת. אך אם תחליטי כן לנתח תבררי לגבי המנתח - חשוב מנתח מנוסה ושיודע מה הוא הולך לעשות בדיוק. אם מדובר בד"ר סוריאנו כמנתח אני אישית עדיין לא נותחתי על ידו אבל את הניתוח הקרוב שאני עומדת לעבור הוא אמור לבצע בנוסף לעוד מנתחים (אצלי זה פתיחת בטן ובגלל שאצלי המעיים והאורטר הסתבכו גם, אז יהיו גם כירורגים וגם אורולוג) מה שרציתי לומר על סוריאנו אני ביררתי וקראתי לגביו כמנתח וקיבלתי רושם שהוא טוב מאוד ושאפשר לסמוך עליו . תוכלי לברר עם בנות בפורום הזה שכבר ואם עברו ניתוח אצלו. וגם בפורום הזה: http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/List/xFI/556 אמנם זהו פורום שד"ר סוריאנו מנהל אבל את יכולה לשלוח שאלה לבנות .
 

ר ו מ י ה

New member
מתקשה לענות

בעקרון אני נגד ניתוח, אלא אם כן אין ברירה. לא נכונים דברי המנתח איתו דיברת בנוגע להידבקויות ואני לצערי הוכחה לכך. ניתוח לפרוסקופיה אינו ניתוח פשוט כמו שאוהבים להציג אותו ולצערי שמענו גם כאן, על מקרים שהניתוח הזה הסתבך וגרם לבעיות נוספות. יחד עם זאת, כמו שכתבתי בתחילת דברי, אני יודעת שלפעמים אין ברירה. אני הייתי מחכה לתוצאות ההתייעצות עם רופאים מביני דבר בחו"ל ורק לאחר מכן מקבלת החלטה. ד.א. בד"כ גם לפני ניתוח לפרוסקופיה מומלץ להיות בדיכוי של מספר חודשים, כך שמקסימום תתחילי עם הדקא' (בתקווה שלא יהיו לך תופעות מגרנות) ולאחר מכן תקבלי החלטה לגבי נחיצות הניתוח.
 

ליהיS

New member
מעניני היקרה.

אנו באותו מצב (אפילו מיקום המוקדים והציסטות
). אצלי באמת ידוע כבר שהמעי מעורב, החלק התחתון של הקיבה, חלק מעמוד השדרה, האגן מלא בייחוד הצד השמאלי שמקרין לגב התחתון, השחלה השמאלית מסובבת סביב הימנית..ועוד ועוד ועוד.. כמובן שאני יכולה ליעץ רק מהמקום שאני עומדת בו וכל החלטה שלך צריכה להגיע ממך יחד עם הרופא והסיכוי לשיפור רמת החיים.. האמת,חוץ מהפחד מעצם הניתוח עצמו אני די חוששת מההחלמה והאם בכלל מצבי ישתפר. יכולה לומר לך שמאז הניתוח הראשון שהיה לפני 11 שנה, לא חזרתי לעצמי. החולשה שהתגנבה אליי אז, לא עזבה מאז. הסטרס של הניתוח החמיר את מצב הסכרת שלי ומבחורה בריאה יחסית (כלומר מתפקדת למרות ההפרעות הרפואיות) עובדת ולומדת, הפכתי לאדם חלש ועייף. מכיוון שהדיכוי פועל עליי ואני לא סובלת מכאבים קבועים אלא אם כן אני עושה תנועות חריגות ומרימה דברים כבדים, אני יכולה ל"הדחיק" בהצלחה יחסית את קיום המחלה, חוץ מהתופעות המעי הרגיש והחולשה. טוב, אם חייבים להודות, אין אני יכולה להגדיר עצמי כאדם מתפקד באופן מלא..למרות שחזרתי לאקדמיה, מגדלת 4 ילדים, אבל הכל במאמץ שלא אמור להיות בגילי. אבל...אף אחד לא מבטיח לי שהמצב ישתנה אחרי הניתוח. אז בנתיים..אני מחכה. אני אמורה ליצור שוב קשר עם המרפאה של סוריאנו ואז נראה מה הוא ממליץ. אני חושבת שמה שיקבע עבורך הוא השיפור האפשרי באיכות החיים-אם יש סיכוי שתוכלי לתפקד באופן תקין, נשמע שאת סובלת קשות באופן יום יומי ולכן את צריכה, לדעתי, לשקול את הניתוח באופן מאוד רציני. לגבי הדיכוי שאחרי..מה שאני מקבלת, גם אחרי הניתוחים, זה את אותו הדיכוי שקיבלתי לפני-גלולות באופן רציף. לא ברור לי אם זה ניתוח ניקוי מוקדים בלבד או כריתת אברי הרבייה. אין לי מושג אם יש שינוי באמצעי הדיכוי, במקרה של כריתה.
 
ליהי יקרה../images/Emo24.gif

היי, אני מניחה שאילו כבר היו לי ילדים היה לי קל יותר להחליט לגבי הניתוח. החשש העיקרי שלי הוא שהניתוח עשוי להפחית את הסבל היום יומי, אך יחד עם זאת להפחית סיכויים להרות בעתיד ( כשבד"כ הם לא משהו גם ככה עם המחלה). אני מניחה שאם הייתי במקומך, כלומר תוכנית הלידות מאחורי ( אם אני לא טועה) הייתי נוטה לכיוון ניתוח, כי לפי מה שרופאים אומרים בד"כ אחרי הניתוח סובלים פחות מכאבים, לתקופה מוגבלת.( וגם לא כולן...). מקווה שלכולנו יהיו ימים טובים יותר... חג שמח!
 

ליהיS

New member
אני מבינה שאת מדברת על ניתוח ניקוי

אז סתם שתדעי, את הניתוחים שלי עברתי לפני ה IVFים, לפפני בכלל שחשבתי על ילדים. הייתיאז בת 25 ורחוקה מאוד מהמחשבה על ילדים. שלחו אותי להפריות-עוד לפני שבכלל קלטתי שיתכן שיהיה תינוק בסוף התהליך הזה. במילים אחרות, כל ילדי נולדו אחרי הניתוחים ואחרי שהחצוצרות שלי יצאו מהסיפור באופן סופי..כך שזה באמת לא השיקול. ד"א..שוב, מבחינתי, הכאבים שהיו, במשך תקופה מסוימת לפני הניתוח, לא שינו מבחינתי כלום כי הייתי בין המעטות באמת שהקשר בין חומרת המצב לכאב היה הפוך, יחסית.
 

ליהיS

New member
לדעתי..איכות/סכנת חיים

אם את יכולה לתפקד ללא ניתוח, לא סובלת ביום יום ואין לך ציסטות או משהו אחר שעלול לסכן את חייך, מן הסתם תוכלי להסתדר בלי הניתוח..כמובן וכמובן לאחר התייעצות עם רופא. יכולה לספר לך..שאותי גררו לניתוח הראשון בכח, כמעט ברחתי להם משולחן הניתוחים ואני לא צוחקת. לבסוף הסתבר, לפי דברי הרופא, שהמזל שלי שאני לא ספורטאית גדולה כי מספיק היה שהייתי עושה איזה תנועה לא נכונה וקורעת לעצמי איזה איבר פנימי. הוא טען שהייתי הולכת תוך 20 דקות בערך, משטף דם פנימי, מבלי להבין בכלל למה. כל האיברים הפנימיים שלי היו דבוקים אחד לשני, כרתו לי חלקים שלמים מהקיבה ועוד כמה, וכל חלל הבטן היה מלא בשטפי דם, דבר שדי הסביר את האנמיה הקשה. כלומר, אם הצלחת להבין אותי לעומק, אני אעשה ה כ ל כדי להימנע מניתוח, אספר לעצמי אלפי סיפורים יפים למה צריך להימנע מזה אבל אם הרופא יגיד שצריך-אני מניחה שאעשה זאת. שוב, את הסיכון בניתוח צריך להעמיד מול 3 גורמים חשובים-->סיכון חיים, איכות חיים והמלצת הרופא.
 
ניתוח והפחתת הסיכויים להרות

לדעתי ההחלטה צריכה להינתן קודם כל לאור רמת הפגיעה באיכות החיים והסכנה לבריאות. במצב של כאבים בלתי פוסקים ומתישים, של פגיעה בתיפקוד סביר בחיי היום יום ועל אחת כמה וכמה אם יש חשש לבריאות, יש לשקול ניתוח, כאשר החשש מפני הפחתת הסיכוי להרות אינו צריך לקחת חלק בהחלטה, כך אני חושבת.
 
למעיני

אני מצטרפת לדעתה של רומיה לחכות לחוות הדעת של הרופאים בחו"ל . לגבי המגרנות - הייתי שוקלת להתיעץ עם נוירולוג המתמחה בכאבי ראש (יש כזו תת התמחות ).
 
קודם כל ברוכה הבאה צבעים ../images/Emo140.gif

נשמח מאד אם תציגי את עצמך. אז ברוכה הבאה ואת מוזמנת להישאר איתנו. מעייני - הבעייה אצלך היא מורכבת יותר מאחר וגם אם תעברי ניתוח אשר יקל על הסימפטומים, ההקלה תהיה לטווח קצר כי את תיאלצי להמשיך לקבל מחזור ואז ניתוח יגרור ניתוח יגרור ניתוח והרי זאת לא המטרה. הייתי שוקלת ניתוח לאור המצב שאת מתארת - הסבל הבלתי נסבל והבעייה לתפקד אך לפני כן מתייעצת לגבי דיכוי אפשרי לאחר הניתוח. אגב, ההתייעצות בחו"ל אפשרית גם דרך ארגון האנדו' הבינ"ל שמעמיד לרשות בנות האנדו' שרות של שליחת חומר רפואי וקבלת חוו"ד בעניינן- כדאי לבדוק גם שם. תרגישי טוב
 
למעלה