[m i t a l y]

../images/Emo52.gif

האם אתם זוכרים שפעם הוריכם התנצלו בפניכם??? אני יודעת שתמיד כשהייתי רבה עם הוריי, הייתי בסופו של דבר מתנצלת, גם אם לא הייתי מרגישה אשמה, רק בשביל "לטהר את האוירה" ולהמשיך הלאה... איך זה אצלכם? מה קורה כשאתם רבים? האם מישהו מהצדדים מתנצל? האם רק הזמן עושה את שלו והעניין נשכח??? מי רוצה לספר?

 

[נץ666]

דווקא בנקודה הזו אין לי אלא לדבר

נכבדות בהוריי. כשטעו התנצלו, בלי להתבייש. כך גם אנחנו עם ילדינו.

 

[o®eL]

לא זוכרת את אמי מתנצלת,מלבד פעם

אחת כשראתה אותי יושבת עצובה בפינה, ואמרה בצער "אני זוכרת את עצמי ככה, יושבת עצובה בפינה", הרימה אותי מהרצפה, וחיבקה אותי. ואני לא הבנתי, הייתי עצובה הרבה יותר, מליון פעמים, קודם. למה דוקא הפעם, כשהעצב היה קטן כזה... דוקא עכשיו היא נזכרה?! ובכלל. כשהייתי ילדה, בבית אמי. התנצלות נחשבה לשיא ההשפלה. לעונש כבד. פעם אמי קראה לי לארוחת צהרים, נגשתי,הסתכלתי, ואמרתי "איכס". אמי כעסה מאוד, ואמרה לי שאם לא אתנצל, לא אקבל אוכל. וזה נמשך עד למחרת בבוקר. כשאמי ראתה שאינני מתנצלת, היא קראה בבית, בכללי כזה: "מי שלא בא לארוחת בוקר לא הולך לבי"ס". אכלתי, והלכתי לבי"ס. ובזה זה נגמר. חוץ מיזה שהייתה לי באותו יום מגרנה איומה, בגלל שלא אכלתי, אבל לא סיפרתי. הייתי גאה מכדי להסגיר את חולשתי..... אני נוהגת להתנצל בפני ילדיי על כל דבר שיודעת שלא הייתי בסדר. לפעמים הם מדברים אליי כשאני מקלידה, ולא ממש מקשיבה. במקרים כאלה, אפילו אם עברו שעות, אפילו אם עבר יום.... אני מתנצלת לפניהם על שלא הקשבתי להם בתשומת

. ומשתדלת יותר......... ו

על המגילה

 

[mich78]

גם אני ...

אצלנו אף צד לא ביקש סילחה או התנצל, לאחר תקופות שלא הייתי מדברת עם איתה אבא שלי היה מנסה לטהר אווירה ומטאטא הכל וכולם היו חוזרים לשגרה כאילו כלום לא קרה והכל כדי ההצגה תמשך

בשנים האחרונות למדתי להגיד ולבקש סליחה

חייבת לציין שזה קשה בטירוף... מהם עדיין לא ביקשתי סליחה ולא נראה לי שלעולם אבקש מי שצריך להתנצל זה הם בפני ולא אני בפניהם

 

[49צהוב]

בחיים ההורים שלי לא התנצלו לפני

לא כשהייתי קטנה וגם לא כעת מניחה שזה לא היה לכבוד שלהם, לא בדיוק יודעת למה... זכרתי היטב ואני מתנצלת בפני ילדי כשאני חושבת שצריך

 

[goost1]

כשאני מתנצלת

אני מרגישה תחושת היטהרות וזה דוקא נעים לכל המעורבים. בוקר טוב לכל המשתתפים הטובים בפורום.

 

[m i t a l y]

ערב טוב לך וברוכה הבאה... ../images/Emo140.gif

 

[mich78]

גם אצל הורי

והתנצלות נחשב לדבר הנובע מחולשה אצלהם לא מודים בטעויות

משפחה "מושלמת"

 

[לורליי43]

רק בפני הילדים

ההתנצלות היא בשבילי דרך להסביר להם למה הגבתי בצורה מסויימת (שאחר כך הצטערתי עליה). וחשוב לי שהם יעשו את ההפרדה הזו גם. וזו גם דרך ללמד אותם שלפעמים כשמישהו (אדם זר, משפחה, חברים, מורים) מגיב בצורה מסויימת זה לא אישי נגדם אלא בגלל בעיה שלו. עוזר לי להתגבר על רגשות האשמה כשאני מגיבה בצורה שאני יודעת שנובעת ממני ולא בהכרח בגלל מה שהם עשו.

 

[ה ר מ י נ ה]

כשלא רבים ../images/Emo122.gif

קשה לדבר על התנצלות. כשאבי עוד היה בחיים (הוא כבר איננו 16 שנה). הוא אף פעם לא חשב שהוא טועה, וגם לא איפשר מצב שבו מישהו יעמיד אותו על טעותו ועל כן כמובן שלא היה מה לדבר על התנצלות. אמי, לעומת זאת, ממש חרדה ממצב של עימות. היא מוכנה לבטל את עצמה(בפני כל אחד) ובלבד שלא יווצר מצב של ויכוח. לכל היותר היא מתנהגת כמו ילד נעלב, אבל גם היא לא תתנצל, כי היא אינה מבינה שגם התנהגות כזאת מאוד פוגעת. אני ירשתי, במידה מסויימת, את הרתיעה הזאת מעימותים, ואני מודעת לכך שלפעמים אני עושה דברים בניגוד לרצוני על מנת להמנע מהם. בכל מקרה, עם ילדי הדברים שונים. אנחנו מתנצלים האחד בפני השני, ובודאי שכך הם פני הדברים ביחסים שיש לי עם בן זוגי.

 

[לוני פוני]

אצלינו...

אבי ידע להתנצל כעזר לי בשיעורים (מתמתיקה בעיקר) וכשהראיתי לו שהוא טועה ומה שהוא אמר לא נכון, הוא היה אומר : נכון, את צודקת ...את פשוט צודקת ...אני ממש טועה" מעולם לא שמעתי אותו אומר למישהו מבני המשפחה אני מצטער , טעיתי. אמי, היא בן אדם שהאגו שלה לא נותן לה להתנצל ..בשבילה - זה להודות שהיא חלשה שהיא אנושית וזה טבעי לעשות טעויות. את ההתנצלויות כלפי היא אמרה לאחותי שבדרך אגב תוך כדי שיחה סיפרה לי על אחת מהן... אין לה את האומץ לבוא ולהודות שהדברים שהיא עשתה כלפי היו טעות אחת גדולה... במשפחה בכלל לא שמעתי מעולם שמישהו בא והתנצל בפני מישהו אחר. בן זוגי, יאמר לזכותו, לימד אותי להגיד סליחה, ולהודות בטעותי כלפיו . ואני מקווה, שאעשה את זה גם כלפי הילדים המשותפים שיגיעו בבוא היום.. ד.

 

[עוד שרון]

אימי מעולם לא התנצלה. אבי כן.

אם אני טועה- אני מתנצלת. בפני כל אחד- הורים, אחים, ילדים.

 

[משה32]

אצלנו לא היה דבר כזה התנצלות

לכן לקח לי הרבה זמן ללמוד להתנצל והיום אני משתדל מאד ומצליח

 

[צוציקגדול]

לא זכור לי ואם כן זה היה משהו

מאוד מינורי בסגנון _______, אבל _______. אני משתדל להתנצל במקרים שחושב שטעיתי או שבדיעבד אמרו לי שטעיתי.

 

[ה ר מ י נ ה]

אפרופו התנצלות ../images/Emo52.gif

נדמה לי שאחד הדברים שעולים בפורום הזה היא היכולת של האנשים להסתכל פנימה, לתוך עצמם, ולברר בעיות שונות בתוך המשפחה. זהו, כמובן, חידוש מרענן שבני הדורות הקודמים לא התנסו בו.הורים זקנים (כמו הורי, בני 80 ), וגם חלק מבני דורי (שהם בני גיל הוריהם של הצעירים יותר בפורום) חיים בתחושה שההורה והמבוגר תמיד צודק. בדור הקודם הדברים היו אף יותר מוקצנים ובבתים רבים קראו להורים "מר" ו"גברת". חלק מן הכותבים כאן חייב להבין שמדובר באנשים שתפיסת הסמכות שאינה ניתנת לערעור של ההורים היא חלק מהחינוך שהם קיבלו, ורובם מתקשה להתמודד עם תפיסות מודרניות המעמידות בנים והורים על מישור משותף. נדמה לי שהנחמה יכולה להיות שהדורות הבאים כבר לא יסבלו מתופעות כאלו. לצערנו חלקם יסבלו מבעיה הפוכה. חוסר מסגרת ומשמעת בבית שגם להם יכולה להיות השפעה הרסנית.