היי לוסט
כבר בדיון הקודם על המצגת רציתי לספר לך על חברה שבחרה כנושא סיום לקורס בתואר שני להכין מצגת על אחיה שנהרג בתאונת דרכים. המצגת כאמור הייתה עבודת הסיום, כל הקורס הקודש להכנת המרכיבים שלה. בשונה ממך היא בחרה להתמקד באחיה ולהתייחס לדרך בה מת בעקיפין. אולי בגלל שהוא היה בן 40 במותו הספיק לחיות חיים מלאים ולהשאיר אחריו משפחה. היא בחרה לקרוא לעבודת הסיום "לעבד כדי לאבד". היא הסבירה לי שכדי להפרד ועוד יותר מזה כדי לוותר על האבל הנצחי בו היא חיה, היא הייתה צריכה לעבד את האבל והעצב ובכך לאבד אותו כשליט של חייה. (אני מדגישה: לא לתת לזכרו של אחיה ללכת לאיבוד, כי אם לאבל ששלט בה שנים רבות.) מאחלת לך המון הצלחה בעשיה ברוכה זו, ללי
