seaגל

New member
../images/Emo5.gif

איך אתם בעימותים? אתם מאלה שקמים בכעס ויוצאים מהחדר ? אתם מאלה שכועסים ויוצאים מהחדר ומהחיים של האדם איתו יש לכם עימות בלי לדבר בכלל פשוט מוחקים ? אתם מאלה ששותקים ואוכלים את עצמכם בפנים? אתם פותחים ואומרים כל מה שיש לכם? אתם כנים במאה אחוז? אתם יודעים גם לעצור ולהקשיב בלי להתגונן? חשוב לכם להתעמת גם אם אתם יודעים שהקשר הזה נגמר רק בשביל לא להשאיר קצוות פתוחים? יש לדעתכם דרך נכונה להתעמת? יש דרך חזרה ללב אחרי עימות שגרם לקרע של שתיקה?
 
שאלות קשות

אני יכולה לצאת מהחדר רק אם אני מרגישה שזה יוצא משליטה,או לפני שאומר משהו שכולם כולל אותי יצטערו עליו. "אתם מאלה שכועסים ויוצאים מהחדר ומהחיים של האדם איתו יש לכם עימות בלי לדבר בכלל פשוט מוחקים "? זה נורא תלוי מי מולינו ועד כמה הקשר שלנו חשוב לי. אם הוא נמנה על אלה שפחות חשוב לי הקשר איתם,אני יכולה פשוט למחוק,ולחסוך לי הוצאת אנרגיות מיותרות. אני בד"כ פתוחה ואומרת מה שיש לי,שוב,הכל שאלה של עד כמה הצד השני יוכל לקבל מבלי להפגע. אם אדע שזה מאוד יפגע בו,אולי לא אומר ממש הכל. לעצור ולהקשיב לא תמיד מצליח בעידנא דריתחא, למרות שזה משהו שצריך לעבוד עליו,ללא ספק. חשוב לי לסגור קצוות כן,כי גם אם זה נסגר,שיסגר עם כל האמת מאחורי זה,גם אם היא לא הכי נעימה.זה עדיף מאשר להצטער על שלא אמרתי הכל,וזה רק יוסיף על התסכול שודאי כבר קיים בגלל הקרע וסיום הקשר. דרך נכונה להתעמת? יש,בספרים. השאלה היא מי באמת מיישם אותה בזמן אמת. דרך חזרה,אולי יש,אם כי צלקת ודאי תשאר.
 

seaגל

New member
.....

הכוונה לאנשים קרובים לנו ומשמעותיים או לפחות היו משמעותיים אני יודעת על עצמי שלי מאוד קשה עם עימותים כעס מאוד מפחיד אותי... ואני רוצה ללמוד להתעמת ועדיין להשאר עמיתה של אותו אדם
 
...

מפחיד אותך מאיזו סיבה? מפחיד אותך כשכועסים עלייך או מפחיד אותך לכעוס,כי את חוששת שתאבדי שליטה ובעקבות כך את קירבתו/חברותו של אותו אדם? אני חושבת שלשלוט בכעס,או אם לקרוא לזה אחרת "לדעת להתעמת" זו משאת נפשם של רבים מאיתנו אם לא כולנו. מאמינה שיש דרכים לעבוד על זה,ובכל זאת,זה משהו שתלוי בשניים <המתעמתים> את יכולה לעשות את זה בדרך הכי פחות קשה,והצד השני יקבל את זה כמשהו נורא ואיום. אבל השאיפה צריכה להיות שלנו כנראה,כי כשאנחנו נדע "להתעמת נכון",זה יגיע אל העמית כפחות טרגי,וניתן יהיה לגשר בקלות רבה יותר על ה"קרע" או כל פער שנפער.
 

ע ו פ ר ה

New member
אני נוהגת לומר מה דעתי

ונוהגת להקשיב לאחר. פעם הייתי כותבת פתקים כשהרגשתי שאם אדבר אבכה, וזה קרה לא פעם. היום אני מנהלת דיאלוג. יש דברים שאני מבקשת לדבר עליהם מאוחר יותר, כי כרגע קשה לי או אני לא יודעת מה לומר. היום אני כנה יותר מבעבר. אני יודעת להקשיב ולתת מקום. אני הרבה פחות מתגוננת. לכל אחד יש דרך שנכונה עבורו אבל ברגע שמבינים כמה דברים זה הרבה יותר קל: א. לכל אחד יש את הראיה שלו את הדברים וזה בסדר ומותר. ב. כשמבינים שמכל עימות ניתן ללמוד וזה סוג של שיעור. ג. שניתן לשנות את הראיה והחשיבה ולומר לאחר שאני מקבלת מה שהוא אומר. ד. כשמסתכלים על כאן ועכשיו ומבינים שכרגע אנחנו חושבים כך וזה יכול להשתנות. יש דרך חזרה ללב אחרי עימות וקרע של שתיקה או פרידה או גירושין ואני מכירה מספר מקרים ואני ביניהם. אפשר אפילו להחזיר אהבה וחברות ולשפר את המצב. צריך לבחור מטרה: מה אנחנו רוצים ואיך אנחנו רוצים אחרת לא בטוח שזה יצליח באהבה עופרה מנחה בדמיון מודרך, NLP, פרחי באך וביורוגונומי
 

שיריה

New member
זה תלוי

מי האדם , כמובן. גם במערכות יחסים משמעותיות לי, יש כל מיני סוגים של התמודדות שלי עם משברים. לפעמים אני שומרת בפנים, ונותנת לכעס לעבור מעצמו, ולשכבות יפות יותר של הקשר לקרוא מעצמן. ולפעמים אני דוחקת בעימות, וצורחת את כל הכאבים שלי ולפעמים אני גם פשוט מחפשת סיטואציה מתאימה להעלות את הדברים. כמעט אף פעם לא קרה לי שהלכתי מהקשר בשקט, פשוט לרוב הקשרים שלי מספיק חשובים לי, בשביל לדבר. ובכלל אני אדם שצריך לדבר... *** אני כן מאמינה שאחרי עימותים קשים אפשר לתקן את הקשר, ואולי אפילו לגדול משם, הייתי שם וזה קרה. אבל תמיד יש איזושהי צלקת או חתך בקשר שצריך להימנע מלגעת בו. סוג של טאבו.
 
זה בדיוק הנושא שלי...

רציתי לענות על השאלות אך משהו עצר אותי.היה לי עימות מאוד חזק עם חברה שלשום שבעקבותו כתבה את הפוסט על זה. שאלתי אותה האם אפשר לשים את זה פה ואמרה שבכייף. אז אני שמה את זה פה. חברה שלי הראתה לי שאינני מקשיבה לעצמי ולאחרים. ושהאגו הוא זה שמונע ממני להקשיב. לחברה שלי היה כואב להגיד שאינני מקשיבה ואף בכתה. אך בגלל שהיא כל כך אוהבת אותי אמרה לי את זה בפרצוף והאגו שלי כל כך נפגע, נפל חזק והתחיל להכאיב לליבי. חברה שלי לחצה על נקודת תורפה מאוד חזקה נקודת תורפה שנמצאת איתי שנים. הנקודה שלתוכה הצטברו כל התסכולים, הכעסים והאכזבות, נפתחה לראווה. והכאב שבא, הוא הכאב המוכר, הכאב שחונק את ליבי. לא הכי כואב שיש, אך זה כאב מסוכן. זה כאב שיכול לגרום למותי. לאחר המעשה, הרגשתי כאילו אני חוזרת לאחור. האגו כבר הכיר את המצב הזה, ומכאן עשה את תפקידו, לספוג את הכאב, ולהתנהג כאילו שום דבר לא קרה. התעלם מהכאב והמשיך לכעוס. למחרת כשהלכתי ללימודים, הרגשתי ממש אחרת, כל כך מנותקת. שכחתי. הייתי כזומבי מהלך, כל הפחדים שלי חזרו שוב, כל המחשבות חזרו שוב, והתנהגתי כאגואיסטית עם כולם. הפסקתי לראות את עצמי. ופשוט נפלתי, שוב הגעתי לנקודת ההתחלה. לא האמנתי, כאילו כל מה שעברתי נמחק. שוב דיברתי עם חברה שלי, למרות כעסו של האגו, משהו משך אותי לדבר איתה, משהו גרם לי להשאיר את האגו כועס בצד ולהמשיך לדבר איתה. ופשוט נדהמתי, באמצעות השיחה הזו, באמצעות זה שאני מדברת איתה והיא מקשיבה לי, ואומרת לי דברים, היא עזרה לי להיות כנה עם עצמי, לראות, להבין, לעכל. אף אמרה שזה כיף לכעוס. אפשר לומר שקיבלה את כל מה שהרגשתי כלפיה, קיבלה את כעסי. אך לעולם לעולם בשיחה הזו, היא איננה ליטפה את האגו. היא ליטפה רק אותי. אני, את האדם שהיא אוהבת כל כך. ואיכשהו מכל הסיפור הזה, אני פתאום רואה את ההבדלים ביני לבין האגו, מתחילה להקשיב לאגו, מתחילה לראות איך הוא נולד, איך הוא עובד, איזה מילים הוא אומר, כיצד הוא פועל. אפשר לומר שאני מתחילה לקבל את האגו בהבנה, לא מתוך כעס, לא מתוך נקמה, לא מתוך דווקא. אני מתחילה לחקור את האגו שלי, להקשיב לעצמי, ולראות גם את עצמי. אני מתחילה להבין שבלי האגו, אני באמת מסוגלת להקשיב, לקבל את האנשים כמו שהם, להסתכל במציאות, ולהרגיש את האהבה. מעניין לדעת אם זה מאגו באים המחשבות. אחד המקורות שממנו באים המחשבות. חברה יקרה שלי תודה לך אוהבת אותך מאוד. כשקראתי את זה,חייכתי.אמרתי לה שהיא בסדר כפי שהיא ושאני פשוט אוהבת אותה.
 

orli997

New member
שלום לכם כאן../images/Emo140.gif

אני קוראת אתכם ובדר"כ לא מגיבה אלה שרק הבוקר בפורום אחר דיברנו על האגו, וממש מתחברת לקטע הזה ולתהליך של ההשלמה איתו ודוקא האנשים שמקשים כביכול על חיינו הם הם האנשים שאוהבים אותנו סתם...זה פשוט כיף לראות עוד אנשים המתחבטים באותו נושא, ושאני לא היחידה שהאגו ניטב את חיי בעבר הלא כלכך רחוק אז בהצלחה לכם בכל אור-לי
 
למעלה