../images/Emo5.gif
זוכרים את הסיפור עם הכהן? שהכרתי דרך אודיגו? אז נפגשנו, והוא כזה חמוד. והיה נהדר ולא רצינו להיפרד. (בשלוש לפנות בוקר נאלצנו לעשות את זה), וכל הזמן אנחנו מעלים את השאלה, מה יהיה עם זה, ולאן בכלל זה יכול להגיע. ומיד מעדיפים להדחיק ולא לחשוב. וזה כל כך מעיק ולוחץ. והעניין הוא שאני כל הזמן מרגישה בלבטים שבתוכי, מצד אחד מתה להתקדם, רוצה להכניס אותו להחיים שלי ומצד שני - ???????????. ואני כל הזמן מנסה לשכנע את עצמי שאולי יהיה אפשר למצוא פתרון ואולי בכלל ממילא זה יגמר לבד ואז מה אכפת לי. אבל כן אכפת לי!! ואומרים לי שמה הטעם, ולמה בכלל נפגשתם, וזה טיפשי, וזה ללא עתיד ועוד ועוד.. ואני קרועה! עד שסוף סוף מצאתי מישהו, שאוהב אותי כמו שאני, ואומר לי שאני יפה וטובה, אחרי כל השנים שבעלי תמיד נתן לי הרגשה שאני אף פעם לא מספיק טובה ולא מספיק יפה ולא מספיק רזה, ולא מספיק ולא מספיק. ובשבילו אני מספיק! ואף מעבר לזה, וזה כל כך מחמיא וזה כל כך כיף לשמוע. ולמה על ההתחלה אני צריכה להחליט כאלה החלטות גורליות? אני לא יודעת מה הצלחתם להבין, אבל הייתי חייבת לשפוך את המילים ביחד עם הדמעות.
בבקשה אל תעבירו עלי ביקורת. מזה יש לי מספיק.
זוכרים את הסיפור עם הכהן? שהכרתי דרך אודיגו? אז נפגשנו, והוא כזה חמוד. והיה נהדר ולא רצינו להיפרד. (בשלוש לפנות בוקר נאלצנו לעשות את זה), וכל הזמן אנחנו מעלים את השאלה, מה יהיה עם זה, ולאן בכלל זה יכול להגיע. ומיד מעדיפים להדחיק ולא לחשוב. וזה כל כך מעיק ולוחץ. והעניין הוא שאני כל הזמן מרגישה בלבטים שבתוכי, מצד אחד מתה להתקדם, רוצה להכניס אותו להחיים שלי ומצד שני - ???????????. ואני כל הזמן מנסה לשכנע את עצמי שאולי יהיה אפשר למצוא פתרון ואולי בכלל ממילא זה יגמר לבד ואז מה אכפת לי. אבל כן אכפת לי!! ואומרים לי שמה הטעם, ולמה בכלל נפגשתם, וזה טיפשי, וזה ללא עתיד ועוד ועוד.. ואני קרועה! עד שסוף סוף מצאתי מישהו, שאוהב אותי כמו שאני, ואומר לי שאני יפה וטובה, אחרי כל השנים שבעלי תמיד נתן לי הרגשה שאני אף פעם לא מספיק טובה ולא מספיק יפה ולא מספיק רזה, ולא מספיק ולא מספיק. ובשבילו אני מספיק! ואף מעבר לזה, וזה כל כך מחמיא וזה כל כך כיף לשמוע. ולמה על ההתחלה אני צריכה להחליט כאלה החלטות גורליות? אני לא יודעת מה הצלחתם להבין, אבל הייתי חייבת לשפוך את המילים ביחד עם הדמעות.
