חרדת חתונות

אחת סתם

New member
../images/Emo5.gifחרדת חתונות

אני לא יודעת איך להתחיל. הבעיה שלי היא כזו, אני נמצאת במצב של חרדת חתונות. אני בחורה דתיה בת 23 וכל חברותי ואחיותי נשואות. החברות היחידות הרווקות שלי גרות רחוק. הגעתי למצב שאני פשוט מפחדת להישאר לבד בסוף! מה עוד שבציבור שלנו אחוז הרווקות המבוגרות הולך וגדל, וזה נראה לי הסיוט של חיי להיות רווקה בגיל 25 ומעלה. אם את מגיעה לכזה מצב, כולם מסתכלים עליך כאילו את לפחות נכה או משהו, שלא נדבר על זה שמתחילים להציע לך גרושים ואלמנים. אני פשוט מ-פ-ח-ד-ת! אני יוצאת עם בחור כבר חודשיים. ואתמול יצאנו ועלו ביננו חילוקי דעות. אם לסכם את דעתי עליו בכמה מילים. אני יכולה לומר שאם לא הייתי לחוצה, כבר מזמן הייתי נפרדת ממנו. אין לנו שום דבר במשותף, אנחנו יוצאים כבר חודשיים ולא מסוגלים לדבר בטלפון יותר מחצי שעה. בפגישות אנחנו שותקים רוב הזמן. ואחרי אתמול שהתברר לי שאני לא יכולה למשוך את זה יותר כי אנחנו פשוט לא מתאימים!! קמתי הבוקר עם כאב ראש נוראי! אני חוששת להיפרד ממנו, כי אולי אני לא אמצא מישהו בכלל??? אחיותי נשואות כולן עם ילדים, וכשהן באות הביתה הן מדברות רק על ילדים ונישואין, אני פשוט מרגישה בחוץ, בכל התחומים, אפילו עם חברות. הבעיה היא שאני חוששת שזה יגרום לי להתחתן עם מישהו שלא מתאים לי ושאני לא אוהב, רק כדי לצאת ממעגל הרווקות. אני בחורה חכמה ונאה, ואין לי בעיה בתחום. סיימתי תואר ראשון והתחלתי לעבוד במקצוע. מה שאומר שמעגל החברות שלי התצמצם מאד. הבעיה שלי היא פשוט ח-ר-ד-ה! אני לא יודעת מה לעשות כדי לצאת מזה.
 
דבר ראשון- תעזבי את הבחור

שחס וחלילה לא תתקעי כל החיים עם מישהו שבכלל לא מעניין אותך. הפחד מלהיות לבד בכלל לא צריך לשחק תפקיד בזוגיות שלך! אני מבינה שיש עלייך הרבה לחץ, אבל מנסיוני- דווקא כשלא מחפשים, מוצאים. תתעסקי בדברים אחרים- עבודה, לימודים, טיולים- את אהבת חייך (אני מקווה) תפגשי תוך כדי תעסוקה, ובכל מקרה, לפחות לא תשבי ותחששי כל היום. אגב- ברור לי שבחברה הדתית המצב קצת שונה, אבל להיות רווקה בת 25 זה בכלל לא נורא. זה רק תחילת החיים.
 

mprb

New member
../images/Emo4.gif

להתפשר על האהבה זה אחד הדברים הגרועים ביותר שאפשר לעשות!!! זה כ"כ חשוב להיות עם מישהו שאוהבים, שמבינים ומעריכים. אם תתחתני עם בחור בגלל שאת מפחדת להישאר לבד או שאת לחוצה להתחתן אז את תהייה אומללה מס´ שנים מאוחר יותר וזה באמת שווה את זה??? אני מבינה את הלחץ שיש במגזר התדי כי גם אני מהמיגזר הזה אבל אני לא נותנת לאף אחד להשפיע עלי. אני אמצא את מי שאני צריכה כשיגיע הזמן. ולדעתי אם תרגעי ולא תהיי כ"כ לחוצה להתחתן אז את תמצאי את ה"אחד".
 
לא קל להיות במצב כזה

בו את יודעת שהצפיות והלחץ מהסביבה הם כמעט שקולים לרצונות העצמיים שלך להיות בטוחה במי שאת בוחרת. אני מקווה עבור רוב חברותייך שאת ההחלטה שלהן הן עשו מרצון ומאהבה, ולא התפשרו עקב שעון הגיל המתקתק (במגזר שלכן). ברור לי גם הלחץ, שכשבחברה מסוימת רווקה היא מעל 25, הנשמות הטהורות כבר תוהות האם יש בה פגם גנטי/נפשי חסוי, ומה לא בסדר איתה. למרות כל זאת, את לא נשמעת לי אחת שתגיד כן ותלך לחופה, ביודעה שזה משהו שהיא לא שלמה איתו או לא רוצה אותו. גם אם תעשי את זה, המחיר שאת תשלמי יהיה רק שלך, איש מסביב לא ייקח ממך את האשמה והאחריות להחלטה שלך, וגם את זה את יודעת. דווקא במגזר שלך, המודעות לחשיבות מציאת בן זוג והקמת משפחה, היא שדווקא יצרה אינספור מסגרות להכרות שכזו. אני אישית יודעת על סופי שבוע של רווקים/רווקות דתיים (אני מניחה שאת לא חרדית, או אז מזמן היית מספרת לנו על אינספור השידוכים שהוצגו לך), שכל מטרתם הוא בילוי משותף והכרות. את בוגרת תואר ראשון, בעלת מקצוע, ואני מניחה שאת עובדת במקום עבודה מסודר, בו מסתובבים אנשים מסוגים שונים. גם זו דרך להכיר אנשים (ואם זה מקובל מבחינתך, לא הייתי פוסלת אפילו בחורים חילונים, כי גם אני מכירה מספר בחורים חילונים חביבים ושפויים, שבשביל אהבה, שינו את כל סדרי חייהם - ואגב, זה לא כל כך קשה כמו שזה נשמע). ישנן גם באוניברסיטת בר אילן, וגם באוניברסיטה העברית פעילויות, המיודעות לבני המגזר הדתי (ערבי שירה, הרצאות, טיולים משותפים, סמינרים), כשהמטרה הלא מוצהרת היא יצירת קשרים. נסי להשתלב בפעילויות כאלה, פתחי את העיניים גם ביומיום, בן הזוג הזה לא חייב להגיע דרך חברה של חברה של חברה. בהחלט יכול להיות שהוא עובד בניין לידך, ואוכל ארוחת צהריים באותה מסעדה שאת. לגבי הבחור הנוכחי - אפעס לא שמעתי שמץ של חיבה או אהבה לבחור, אז למה לבזבז את הזמן, כשאת יכולה לנצל אותו למציאת משהו הרבה יותר טוב? מאוד מבינה את הלחץ, אבל לחיות בחרדה מתמדת זו לא גישה בריאה. שימי את הדאגות האלה בצד, לשלב הזה, נסי לחיות עם הידיעה שיכול להיות שתעברי את השנתיים הקרובות דווקא בהשקעה במקצוע ובבניית מעגלי חברים חדשים, וכמו שזה קורה לרוב אלה שדווקא החליטו לקחת הפסקה מהחיפוש, זה יקרה בלי שתשימי לב לזה. ככה לפחות אני מקווה.
 

tool2002

New member
המלצה חמה מאוד...

לפי מיטב הבנתי את בחורה דתיה. לפי המסורת הדתית נוהגים להתפלל על "זיווג הגון שנקבע מששת ימי בראשית". כידוע כל ילד שנולד לעולם מקבל זיווג עוד לפני שנולד,נקבע כמה כסף ירוויח בחייו,מי יהיו הוריו,איפה יעבוד,וכו... לדעתי פשוט תנסי להכיר אנשים דרך חברים זה יכול לעזור לך. אין טעם להיות בחרדה בגלל דבר כזה,פשוט אל תיהיי כ"כ קפדנית בקשר לבחורים שאת יוצאת איתם,כי לכולנו יש בעיות וזה כל היופי בקשר. שיש מה לשפר. אני מאחל לך המון הצלחה ומקווה שב"ה עוד השנה תמצאי את הזיווג שנקבע לך ושיהיה לך הכי כייף בעולם.
 

אחת סתם

New member
תודה לכולם../images/Emo24.gif

קראתי הכל, ואתם אומרים דברים ממש נכונים. אני מרגישה כבר יותר טוב, פשוט היה לי קשה עם זה בבוקר. תודה! ואני מאמינה שבע"ה אני אמצא את האחד בשבילי...
 

ע ו ג י ה

New member
../images/Emo42.gifל"אחת סתם"../images/Emo42.gif

אני מכירה יותר מדי מקרוב את המצב בו את נמצאת, גם אני מהמגזר הדתי. אבל אני רוצה לחדש לך משהו – גם בדת גיל זה רק מספר!! העובדה שכל בחורה דתיה בת +25 היא סוג ג´ מהלך, פשוט לא נכונה. זה הכל עניין של גישה, אני מכירה מישהי דתיה בת 28 גרושה, והיא מפזזת לה באושר, ובחורים דתיים (לא חפיפניקים) מתחילים איתה כאילו אין מחר, למה? כי היא משדרת לסביבה שהיא שווה, שהיא ראויה לכל הטוב שבעולם ושהיא בעצם עושה טובה גדולה לבחור שהיא מסכימה בכלל לצאת איתו. והיא לא חתיכה עולמית ו / או מדענית טילים. בעניין לחץ ההורים: את יכולה לדבר איתם ולהסביר להם שאת עושה את השתדלות שלך, ושכשתמצאי את האדם המתאים לך לבלות את שארית חייך איתו תתחתני, הרי הכי חשוב להם שתהיי מאושרת, לא? אז הם ממש לא יהיו מאושרים אם הם יראו שאת לא מאושרת עם בעלך, ועוד יותר לא מאושרים אם חס וחלילה תתגרשי בגלל נישואים חפוזים. בעניין לחץ הסביבה: למה את מתרגשת? אז כל קרובי המשפחה ודודה שלהם אומרים לך: נו, מתי נראה אותך כלה? וכל מיני משפטים כאלה,מה את חושבת? שברגע שתתחתני זה יגמר? זה רק יתחיל, כי אז הם יגידו נו, מה עם ילדים? וגם אם בעזרת ה´ תביאי תאומים, הם ימצאו עוד מליוני נו, מה עם... ונו, מה קורה עם... אז כבר עכשיו תתחילי להירגע מכל הנו.. האלה, ותסלחי לי.. את יודעת איפה לשים את כל הנו.. שלהם אני אסיים בלספר לך על חברה טובה שלי שגם היא דתיה: הבחורה הזאת פשוט אובססיבית להתחתן, בגיל חמש היא כבר התחפשה לכלה, מכל שיר שמלץ רומנטי היא מוחה דמעה בחשאי והיא יוצאת סדרתית לדייטים... בשבוע שעבר היא הייתה על סף התמוטטות עצבים שהיא גילתה שאו-טו-טו היא בת 23 וגוועלד!! ללא חתן פוטנציאלי, אז היא תפסה לי את היד והשביעה אותי, שאני והיא נעשה ה-כ-ל אבל ה-כ-ל בשביל להיות נשואות בשנה הבאה, די חששתי מתגובתה (ומגורלי) אז הסכמתי. אני מזמינה אותך להצטרף אלינו, כי לעניות דעתי.. לא כדאי לחכות שהדבר יקרה מעצמו (אפילו שבעזרת ה´ הוא יכול לקרות) אם את רוצה שמשהו יקרה תגרמי לו לקרות. אז קדימה! שנסי מותניים, תראי לעולם איזו בחורה מדהימה את, וכמה תהיי אפילו יותר מדהימה גם בגיל 25 ה"קשיש".. בהצלחה!!!
 

אחת סתם

New member
עוגיה...

עוגיה! נראה לי חברה שלך ממש מוכיחה את טענתי. ואולי בגלל זה אני משתדלת לא להסתובב יותר מדי בחברת בנות רווקות דתיות. הן פשוט מלחיצותת!!! הבעיה היא שזה לא רק הסביבה. זה גם בתוכי, כל הלחץ הזה. אני רואה את כל הרווקות המבוגרות ואני מתה מפחד להיות כמוהם, זה נראה לי כל כך מעורר רחמים, כי ברור שמה שהן באמת רוצות זה לא קריירה, אלא להתחתן.
 

ע ו ג י ה

New member
אחת סתם...

את בטוחה שהלחץ לא רק מהסביבה אלא גם בתוכך? את האחראית הבלעדית על הרגשות ומחשבות שלך, אף אחד לא יכול להלחיץ אותך אלא אם את מאפשרת לו. את מוכנה בבקשה להסביר לי ממה את לחוצה כל כך? רווקות מבוגרות? מהי ההגדרה של מבוגרת לדעתך? למה הן נראה לך מעוררות רחמים? לי לא כ"כ ברור שמה שהן באמת רוצות זה לא קריירה אלא להתחתן. אולי הן מוצאות אושר והגשמה עצמית בקריירה שלהן? בחברה הדתית גידלו אותנו שחתונה זה קץ כל הצרות, אהבה, ילדים. מתוקה שלי, חתונה זו מערכת זוגית בין שני אנשים, שק של אחריות, פי מליון יותר אחריות שילדים נכנסים לתמונה. מה מעורר רחמים באישה קרייריסטית? את שוכחת שהרי המשכורת של הקריירה הזאת תשים אוכל על השולחן, והיא תפרנס את עצמה ומשפחתה בכבוד, ובטח שלא תצטרך להיות תלויה בבעלה (או מישהו אחר) כלכלית. זה פאתטי? לי זה דווקא נשמע שיא הכבוד. מעורר רחמים נראה לי הרדיפה הזו אחר מושג לא כ"כ מובן שנקרא חתונה. מה בדיוק מחכה כששמים את הטבעת המקודשת? הכל נהיה ורוד? כל הלחץ יורד? איזה לחץ?????? אין לך אחריות ממשית על מישהו בחייך, את חופשיה. יש לך משכנתא על הגב? בישולים? עבודות ניקיון? שכר דירה? חשמל? מים? ארנונה? ילדים????????? כשיהיה לך את כל זה, אני בטוחה שתרצי, אפילו לרגע לחזור להרגשת הלחץ של תקופת רווקות. הלחץ הוא רק בראש שלך, תנשמי עמוק... תוציאי אותו כבר החוצה
 

lemongrass

New member
הצלחת להרגיז!!../images/Emo123.gif

בתחילה ממש הזדהיתי איתך. רציתי לנסות לתת לך טיפים איך להתמודד עם התחושה שאופפת אותך. איך להתמודד עם הלחץ החברתי. אבל- הצלחת להרגיז. הבעיה איננה לחץ חברתי. אולי היא הייתה בעבר. הבעיה היא בך!! לא רוצה לפגוע, רק להניח את הקלפים על השולחן. שימי לב. נהיית אחת מהם. כל אלו שעושים לך את העוול. המשפחה. החברים שמלחיצים. נהיית חלק מהם. היום זה כבר לא דעתם- זו דעתך. בחורות בגיל 25+ פטאתיות. זו דעתך. נכון הם טיפטפו לך את מחשבותיהם. אבל את זו שבחרת להיות פסיבית ולקבל. תראי אותך. את היום באה לפה וכותבת את הדברים ממקום של מסכנות כאשר את מהלכת בחברה הזאת ומצביעה על הבחורות הללו בנות 25+ וקוראת להם נכות וכדו´. הרשי לי לאמר לך דבר חשוב. את לא תהיי מאושרת. לא משנה עם מי תבחרי להיות. את לא!! אני רואה תסריט מול עיני. אני רואה אותך בוחרת את האדם הכי לא מתאים לך וזאת רק בכדי שכרגע, לא תאכזבי את עצמך. לא תשתיכי לקבוצת "המצורעים" שהינה כביכול בעיני משפחתך ובעצם הינה בתוכך. את חיה בתוך סטיגמות. תצאי מזה. כל עוד את חיה את הסטיגמות לעולם לא תהיי מאושרת. אז תבחרי מישהו. תתחתני. תשחקי אותה מאושרת ויום אחד תבכי. הכאב ראש הגדול הזה הוא לא ממנו.אותו את יכולה "לזרוק" כל רגע.הכאב ראש הגדול הזה הוא ממך. את באמת יכולה לחיות עם עצמך? תפתרי את זה!! אני מאמינה שבתוך תוכך פנימה את יודעת מה נכון ומה לא. את זועקת פה על העוול שעושים לך. כשבין השורות אני מזהה זעקה על העוול שאת עושה לעצמך. ואני מאוד מקווה שאני לא טועה. כי אם אני טועה. אם את לא נחרדת מהיותך כמוהם. אזי כל מה שאוכל לאמר זה שהניק שבחרת הולם אותך. תביני. הייתי שם. שמעתי את כל הסטיגמות. זו אני שבחרתי לא לתת לגועל הזה להדבק אליי. וגיליתי שדווקא האנשים שחושבים עליהם מחשבות שליליות. הם. דווקא הם ניגלו לפני כאנשים מדהימים. אל תתני להם לקחת את זה ממך. אל תקחי את זה מעצמך. קבלי התנצלות מראש. במידה ופגעתי. דבריי אולי קשים. עם קצת קריאה ומחשבה אולי תביני את הכוונה. רק טוב.
 

אחת סתם

New member
נכון...באמת קשים

דבריים באמת קשים. אבל הם נכונים. פעם לא הייתי כזאת, בתוך תוכי, במהות שלי אני מאמינה באינדווידואליות של האדם, ביכולת שלו לעשות את הדבר שטוב בשבילו. אבל אני מודה שנפלתי, בגדול. וזה מה שאוכל אותי. שגיליתי שאני חלשה בדיוק כמו כולם. שאני צריכה את הזוגיות הזאת, להרגיש כמו כולם. אין לי שום דבר נגד גרושים. יצאתי עם גרוש. ואז כשיצאתי איתו זה היה כדי להוכיח (לעצמי?) שאני אצא עם גרושים כי אין בזה דבר פסול. אני בלחץ כי נמאס לי להיות שונה. היום היה לי יום יחסית טוב. הזכרתי לעצמי את הדברים שהאמנתי בהם לפני שהתחלתי להיות נואשת. פעם האמנתי באהבה אמיתית ויחידה שתגיע אלי מתי שהוא. אני אחזור להאמין בזה. כי אני ממש לא רוצה להתפשר ולחיות עם מישהו שאני לא אוהבת. ואני כן מאשימה את החברה בה אני גודלת. חברה שמעריצה אנשים נשואים. ממש ככה. אם אתה נשוי ז"א שהצלחת בחיים. וזה נורא! אני רוצה מאד להתחתן, אבל בגלל שאני רוצה לחיות עם החצי השני שלי, לאהוב ולהביא ילדים. לא בשביל "להתחתן".... שמלות כלה לא עושות לי את זה. וכנ"ל אולמות. תודה שעזרתם לי להיזכר בעצמי שוב..
 

קרן מ

New member
../images/Emo13.gifאל תתפשרי

אל תתפשרי מגיע לך רק טוב והבחור הזה שאת טוענת שממש לא מתאים לך במעלים עדינות:תעיפי אותו לעזאזל!!!! דבר אחד למדתי כמה שזה נשמע קיטשי זה שהאהבה תבוא אליך אם כל הזמן תהיה לחוצה ותסתכלי על כל בחור כמו על חתן זה לא יביא אותך למצב טוב. את בעצמך אמרת שאת משכילה וחכמה חכי קצת ואל תתפשרי מגיע לך הכי טוב!
 

אסף4יי

New member
שלא תעזי לעזוב אותו !!

סתם... פשוט רציתי למשוך תשומת לב בכותרת נועזת. לעצם העניין : מה נראה לך יותר חשוב - שאת תהיי מאושרת או שיחשבו שאת מאושרת ו"נורמלית" ? קרי, האם יותר חשוב לך לנסות לחפש אדם שתוכלי לחיות איתו... או פשוט לקפוץ על הטמבל הראשון, להתחתן איתו ולהעמיד פנים שאת מאושרת ונורמלית ? העובדה שקמת בבוקר עם כאב ראש נוראי, היא כנראה דרכו של ראשך לומר לך להשתמש בו, ולהפסיק לחשוב על "מה יגידו עליך". וגם לא הבנתי את המשפט "שלא נדבר על זה שמתחילים להציע לך גרושים ואלמנים" - אלו נחשבים בחברה הדתית למצורעים בחברה הדתית ? כל כך מקוממת אותי הצורה שבה דתיים מעוותים ומסרסים את התורה והופכים את כל הדת הזו לדת שמושתת על פחד ומורא. בחורה צעירה מעדיפה להתחתן עם בוק מאשר להשאר לבדה מלחץ החברה המעוררת פלצות הזו. מדהים.
 
כך..

לעניות דעתי.. אין הצדקה לזה שלא תמצאי.. יש המון בחורים דתיים וטובים ואם זה לא יבוא בשידוך אז זה יבוא ממקור אחר הכל בידי שמיים.. הקדוש ברוך הוא יתאים לנו איש ואשה. אין לך מה לדאוג. תיפרדי מהבחור ואל תחכי לבחור הבא אלא תחפשי, תגששי, תתענייני.. אם תחכי, הוא לא יגיע זה מן חוק שכזה.. בהצלחה..
 

תמר ת ת

New member
אחת סתם....

דבר ראשון - את לא סתם. תשמעי, אני כ"כ מבינה אותך שאין לך מושג. אני נמצאת באותו מצב בדיוק. אני בת 24, החברות הטובות כבר נשואות, האחרונה שעוד הייתה איתי בעניין הרווקות, התארסה לפני שבוע. אני מאושרת בשבילה אבל גם חוששת, בייחוד כשהחברה הכי טובה שלי בעולם מצפה עכשיו לילד וכולם רק בעניינים האלה ואנחנו אלה שמרגישות תקועות. דבר ראשון, עזבי אותו !!!!! אני לא צוחקת, עשיתי את הטעות הזאת ורק במזל הקב"ה העיר אותי שבוע לפני האירוסים. הוא שיעמם אותי פחד ולא הרגשתי כלפיו כלום אבל...פחדתי. יש בחברה שלנו בעיה. המון לחץ, והמון תחושת אחריות בעניין שהרי בל נשכח שעלינו מוטלת ההשתדלות. אם אנחנו לא נראה צדיקות מספיק, נהיה בבעיה, אם נעיז לומר שקשה לנו עם זה, הרבה פעמים יסתכלנו עלינו בצורה מבינה אך גם עם הרמת גבה... אבל...השדכנים והרבנים לצורך העניין הם רק השליחים, אל תשכחי את זה. השדכן האמיתי לעולם לא ישכח אותנו ולא ירשה לנו להשאר לבד. בעצם, עפ"י תורה, אנחנו שתינו לא נמצאות בגיל שבו אנחנו צריכות להיות רווקות, אבל...יש לנו גם מצב דור מסויים שמשפיע גם עלינו. אז תעזבי את הבחור ותרימי את הראש. גם כי אסור להתייאש וגם לתפילה. ובעז"ה, בקרוב נזכה שתינו לשלו אחת לשניה הזמנה...
הלוואי והיו לי עוד מילים לעודד אותך, אבל כל מה שאני יכולה להגיד לך, זה את הדברים שאני אומרת הרבה מאוד גם לעצמי.. אז קבלי עידוד... תמר.
 

japai

New member
תעזבי אותו כמה שיותר מהר

אין לך מפני מה לחשוש למרות שאת צודקת שהרבה בחורות בחברה הדתית בגלאים 25+ עדיין לא מצאו את עצמם ולא את החתן ,אבל אני חושב שזה בא מסיבות מסויימות, כי מניסיון אני יודע שבחורות בגילאים יותר נמוכים מחפשות את הגבר המושלם , מה שלא קיים הן נשארות רווקות עד גיל 30 ואז מתפשרות על מה שיש וזו הטעות הגדולה ביותר, אז אם יש מישהו שכן מעניין אותך אבל הוא לא כל-כך מושלם תלכי על זה אבל במקרה שלך תעזבי ומייד ,כי אחרת את תתחרטי על זה כל חייך.
 
למעלה