ואיך נחנך אותם להיות גדולים ועצמאיים???

[כ פ ת ו ר ו פ ר ח]

לוקש=איטריה=תלוש משכורת

(תשאלי את אבא שלך, הוא בטח זוכר שפעם קראו לתלוז משכורת לוקש).

 

[העין ה 3]

אני לא רק זוכרת שקראו לזה לוקש

בימי הראשונים כמנהלת חשבונות, עוד הכנתי כאלה ידניים. קראו לזה לוקש בגלל הצורה המאורכת וזה היה בפנקס עם העתקים. להכין תלושי משכורת ידניים נשמע לי כמעט כמו לייבש ביצות...

 

[כ פ ת ו ר ו פ ר ח]

פרה הסטוריה כמעט

כשללוקשים קראו עדיין איטריות ולא פסטה.

 

[רוית ב]

גם אותי זה היה מרגיז נורא

עשית נכון במקרה של הלחמניה - עודדת אותו ללכת שוב כשאמא ברקע ושוב, עזרת במקום הנכון אני אומרת לנדבי כל הזמן "תהיה נחוש" לא לוותר להיות נחוש והוא גם מדבר דיי בשקט.... ואני ממשיכה. האיש מהסופר היה חוטף ממני צעקות ושוב את מזכירה ליא ותי.. נדבי מגיל צעיר ורך עוד במנשא היה בא איתי לסופר למד מהר איך קוראים לירקות ולפירות והיום הוא אחראי על המחלקה הזו.. סופר זו הממלכה של הילדים רק שהורים לא יודעים את זה תמיד יהיה איזה טמבל שיפריע לנו בחינוך הילדים (אצלינו היה אינסידנט בסופ בתור לקופה כשנדבי התעקש לפתוח מעדן ולא לחכות לאוטו.. (ממש לא היה מקום לזה) והוא כמובן בכה וצעק עלי... איזה איש אחד צעק עליו "אתה ילד רע ולא מחונך"!!! ככה ליידי!!! הייתי מחיטפה לו אבל זה לא חינוכי ליד הילד... אז הערתי לו בשקט שזה נדבי והוא הילד הכי מתוק וחכם בעולם ונעצתי בו עיניים של רוצח... ככה זה אנשים רעים וטפשים אני כמוך בדיוק משחררת לעצמאות ונשארת באיזור להגן לשמור ותמוך ב"נחישות". עשית נכון ואל תקחי יותר מידי ללב חוצמזה אני מתגעגעת אלייך נורא.

 

[גאיה של זיו]

את עושה מה שצריך ../images/Emo45.gif

עידן ילמד מניסיון לתקשר עם "גדולים", הוא ילמד שיש כל מני סוגים של אנשים. גם אני חושפת את זיו לעצמאות כאשר אנחנו מחוץ לבית וקרה לנו לא אחת שהתעלמו ממנו/עקפו אותו, במקרים כאלו אנחנו מנתחים את הסיטואציה ומנסים להפיק לקחים. אצלנו יש שיפור משמעותי למרות שזיו ילד מאוד מאוד עדין ולא כוחני בהתנהלות שלו. לעובד בסופר הייתי מעירה! בבית אני כל הזמן מחנכת לעצמאות- לא להעיר אותי בבוקר (רק לבוא ולומר בוקר טוב עם נשיקה), לקחת מעדן עד שאתעורר, להדליק טלויזיה לבד, לצחצח שיניים, לבחור בגדים ולהתלבש....עד שאני מתעוררת והולכים לגן (אני חוזרת הביתה ומתכוננת לעבודה). ביום של העוזרת, זיו מסדר את חדר המשחקים, אחראי להסביר לאורחים שלו על כללי הבית ואחראי על האכיפה.....לאחרונה זיו מצטרף לאחיו כאשר הוא מוריד את הכלבה בצהריים.

 

[עוד נועה]

אני מאד מאמינה בחינוך לעצמאות

בהרבה מקרים כשקרה דבר כזה, החזרתי את הילדים כמה פעמים שהיה צריך וביקשתי שיגבירו את קולם עד שישמעו אותם. בהרבה מקרים מרוב ביישנות הקול שלהם לא נשמע והעדפתי שהם ילמדו לדבר בקול רם. אני הולכת עם מאיה ויובל לסופר מגיל מאד צעיר ואם אחד מעובדי הסופר היה מזיז אותם, הייתי מבקשת שיפנו אליו ויגידו שהם בוחרים פירות עכשיו. חשוב שהם יעשו את זה ולא אני כדי שיבינו שיש להם זכות לבחור דברים בסופר והם לא זקוקים באמת לעזרתי. מעניין שזה לא קרה. הם הולכים איתי לסופר מאז שהיו תינוקות ומגיל צעיר מאד, עוזרים בכיף לשים דברים בעגלה. כנראה שזה נתן להם בטחון ומשפת הגוף שלהם ברור שהם באים לקחת ולא להזיק או לשחק. כנראה מה שעושים מגיל צעיר הופך להרגל. לכן, בעיני, עצמאות היא הרגל שמלמדים בגיל צעיר. כבר היום, עם שירה ורוני, אני משתדלת שיעשו בשביל עצמן כל מה שהן יכולות. כמובן, בהתאם לגיל שלהם. את מאיה ויובל הייתי משאירה החל מגיל 4.5, במשחקיה של ההולמס פלייס. זה מקום בטוח יחסית כי נכנסים רק מנויים וכל הצוות הכיר אותם היטב. הייתי הולכת לעשות שיעור אירובי ומשאירה להם ארוחת ערב ארוזה בקופסאות. בתום השיעור היינו הולכים להתקלח ומגיעים הביתה אכולים, מקולחים ומפוז'מים (מילה שזכויות היוצרים שלה של סוכריה). לאחר שעשיתי את זה כמה פעמים כשהייתי בחדר האירובי (מואר וקל לראות אותי - לפעמים הם היו מגיעים לראות את סוף השיעור), עברתי לעשות את זה כשאני בחדר הספינינג. (חשוך וקשה למצוא אותי). גם שם יובל הצליח למצוא אותי כשמאיה היתה זקוקה לי. עצמאות, כשלומדים אותה בצעדים המתאימים לילד, מגיל צעיר, היא לדעתי כלי נפלא לבנות בטחון עצמי גבוה. ילד שמרגיש שהוא מסוגל לעשות למען עצמו דברים, הוא ילד שמרגיש גדול ובטוח. תוך כדי כתיבה אני חושבת על מדינת הגמדים שאני מגדלת בבית. יובל היה עד לפני שנה הילד הכי נמוך בכיתה וגם עכשיו, הוא עדיין מהנמוכים. מאיה הילדה הכי נמוכה בשכבה. עדיין, אף פעם לא היתה לנו בעיה בנושא ועניין הגובה, מעולם לא הפך לאישיו אצלנו. אני תוהה אם לא מדובר בבטחון עצמי שנובע מהתחושה שלהם שהם מסוגלים לדאוג לעצמם ולהיות עצמאיים. אני חושבת על הילדות שלי - איך הייתי ילדה שונה כל כך מהילדים בקיבוץ ולא היה לי קל. איך למדו אותי לנסוע לבד באוטובוס - דבר שאף אחד מבני גילי לא עשה. זה לא שיפר את מצבי החברתי (שהשתפר רק לאחר שעזבתי את הקיבוץ), אבל זה נתן לי המון בטחון עצמי. הרגשתי שאני לא פחות טובה מאף אחד מה"מקובלים" ושאני יכולה לעשות דברים שהם לא יחלמו לעשות. אכן, עצמאות היא כלי מדהים שאפשר לתת לילדים שלנו. אני מניחה שילדים שלומדים עצמאות מהי, לומדים יותר בקלות מה הגבולות שלה ועד לאן אפשר לקחת אותה. זה גם משהו שחשוב ללמד...

 

[העין ה 3]

אני חולקת עלייך בדבר אחד...

במילה מפוג'מים השתמשתי עוד לפני שסוכריה נולדה

 

[העין ה 3]

גם היום זה המשיך...

היינו באירוע חינמי בנושא אינדיאנים. עידן עמד בתור לדוכן איפור אחרי ילדה כבת 11-12. אחריו ניגשה אמא עם ילדה קטנה ושאלה מי אחרון. הילדה הגדולה אמרה אני ולא שמה לב לעידן והאמא נעמדה מאחוריה תוך שהיא כמעט דוחפת אותו (כי הילדה היתה על הידיים והוא נאלץ לזוז על מנת לא לקבל מכה מרגלי הילדה). שוב הוא בא אלי וסיפר לי שעקפו אותו. ניגשתי, הסברתי לאמא שהוא עמד כאן קודם והיא נתנה לו לעמוד לפניה. אבל שוב, זה מתסכל כל כך! הוא באמת מדבר יחסית חלש והוא גם נמוך מאוד וממש לא נראה כמו ילד שעולה לכיתה א', אבל בכל זאת - זה היה תור שנועד לילדים! הולכת לקרוא את התגובות שלכם...

 

[צדף והים]

מכעיס ומתסכל אבל מציעה פתרון

תראי אם יראה לך פשוט לעשות סימולציות אבל בהגזמה. את תהיה המוכר, האשה שעוקפת בתור (וכל האנשים שמתעלמים ממנו שבא לי לתת להם

) תגרמי לו לדרוש, לצעוק, להיות אסרטיבי ושיצעק, שיצעק הכי חזק את מה שהוא דורש. נכון את בטח לא רוצה ללמד אותו לדבר בצעקות אבל לדעתי זו תהיה כמו מטוטלת בהתחלה הוא יצעק לידך, בסימולציות לאט לאט ילמד להרים את הקול ולא לדבר בשקט בשקט ואח"כ לאט לאט יגיע לטון האמצעי, המקובל. כתבת שאוטוטו הוא עולה לכיתה א' לדעתי ללא התרגולים על אסרטיביות והרמת הקול כשצריך הוא פשוט יהיה מתוסכל בין 40 התלמידים האחרים. מה את אומרת?

 

[העין ה 3]

נשמע לי רעיון מצוין../images/Emo45.gif

רק שלמזלי בכיתה א' הם יהיו "רק" 36 תלמידים ולא 40...