הצמדויות

[ישלישם]

../images/Emo46.gifהצמדויות

בניגוד ל... מרחב, רוחב לב, התרחבות, space, חייך ותן לחיות

מה דעתכם? בברכת האהבה המחברת עמוק בין כולנו, סיגל

 

[ישלישם]

../images/Emo4.gifתרשו לי לענות ראשונה?../images/Emo123.gif../images/Emo6.gif

הצמדויות יוצרות לחץ, משדרות את המסר - קבל אותי, אבל כמו שאני רוצה, כי אני החשוב פה, הרי אתה אוהב אותי, לא???

ההתמקדות היא באהבה של האחר, במקום בנתינה שלנו. מרחב יוצר חופש יוצר אהבה, יוצר זרימה, יוצר קבלה, יוצר רצון להיות יחד, להתחבר, ללמוד, להיות, באמת. עכשיו תורכם

. בברכת האהבה המחברת עמוק בין כולנו, סיגל

 

[ILL take the rain]

אממ..אמממ...אמממ...שאלה../images/Emo9.gif../images/Emo29.gif

למה הצמדויות משדרות -קבל אותי כמו שאני רוצה-? אולי יותר מדי 'ספייס' יוצר אצל האחר הרגשה שאני סנובית שלא רוצה בקרבתו?

 

[איל באש]

הצמדויות= התקבעויות../images/Emo42.gif../images/Emo23.gif

על עצמנו ואיך שאנחנו חושבים, ורואים את החיים. חופש מאפשר את הזרימה , את הקבלה והנתינה, עם זה אני מאוד מסכים. בכלל לשלב בין מה שלי חשוב לבין מה שלזולת חשוב, בין איך שאני רואה את החיים, לבין איך שהזולת רואה אותם, מומלץ מאוד. מה שקורה בדרך כלל במערכות יחסים זה : שאנחנו לא ממש מקבלים את השונות של הצד השני, ואנחנו מאוהבים באהבה, בעצם מאוהבים בעצמנו, ואז אנחנו מנסים כל הזמן לשנות , לעצב את הצד השני שיהיה כפי שאנחנו רוצים/חולמים/אוהבים, וזה יוצר פערים , חוסר סיפוק ותיסכולים. אפשר גם להתחבר לעצמנו, ללמוד את האיזון שלנו, לעזוב את החלומות על איך יראו הדברים, ולהמשיך לרצות בהם, לקבל את השונות של הזולת כפי שהוא בשלמותו, ואז אנחנו בעצם מאפשרים מערכות יחסים הרמוניות, אז אנחנו יכולים להתפנות לאהוב את הזולת בשל מה שהוא , ולא בגלל שאנחנו מאוהבים בעצמנו.

 

[ישלישם]

כן. איל. זו התאהבות

באגו, אם זה היה בעצמנו, זה היה טוב... זו התאהבות בתדמית שלנו, כפי שאנו מאמינים שהאחר תופס אותנו, ורוצים שיתפוס. ובענין השונות, כדאי שנתחיל לקבל את השונות שלנו, את האינדיוידואל שהננו, אז נוכל באמת לקבל אחרים כפי שהם. בברכת האהבה המחברת עמוק בין כולנו, סיגל

 

[kung fu]

מה הכוונה בהיצמדויות?

אני מבינה את ההיפך, אבל מה הכוונה בהיצמדויות? ובאיזה הקשר?

 

[ישלישם]

היצמדויות למקור האור../images/Emo54.gif

שבאחר, לילד הפנימי שבו, במקום לרגישות שלנו. ממצב זה אנו לא רואים לא את עצמינו ולא אחרים, והופכים רכושניים ותובעניים זה כלפי זה. וכל זה, כדי לקבל אישור (אהבה), שטרם למדנו לתת לעצמינו. מונלייט, אם זה נראה סנובי, להימנע מלהיצמד למישהו, ולשדר מרחב, זה לשדר משהו, שגורם לאחר להרגיש לא טוב לגבי עצמו, אז כנראה שהוא צריך באמת ללמוד מי הוא, לאהוב את עצמו. למדנו להיתבע לתת משהו שעוד לא למדנו לתת לעצמינו... אהבה. אבל, כמו בפרסומת של דנונה, הכל מתחיל מבפנים

. ואם לאף אחד אין את זה בפנים, אז... טוב. נו. הגיע הזמן ללמוד לאהוב, ולא לחפש את זה בחוץ... ואז הנתינה, החיבור אל הלב יצור מצב של חיבור אל האהבה שבכולנו זורמת, האל, האור, הילד הפנימי, הרגישות. בברכת האהבה המחברת עמוק בין כולנו, סיגל

 

[kung fu]

תודה ../images/Emo13.gif

נראה לי שעכשיו הבנתי....

 

[ישלישם]

../images/Emo24.gifהנתינה היא קבלה../images/Emo23.gif

גם אם אני נצמד, גם אם נצמדים אלי, כשאני מקבל, אני משדר space, שהאחר "נכנס" לתוכו ולא מרגיש בחוץ, קבלה זו, היא קבלת האינדיוידואל שהננו, הקיים כרובד הנשגב שבכולנו (האני העליון, העצמי), המחובר באהבה לילד הפנימי שהננו, ממנו נובע הכל. בברכת האהבה המחברת עמוק בין כולנו, סיגל