שלב ההצבעות בתחרות מתחיל

הייתי שואבת את כל החרקים בעולם כולם

ואת אבא שלי כן נשמע אכזרי אבל כן . ולגבי החרקים יש לי ממש קלסטופוביה מהם עד כדי כך שאני יכולה להתעלף (וכבר קרה) כשאני רואה אותם. זהו
 
שואב אבק פנימי-כי אם אני לי מי?

לו היה לי שואב אבק פנימי הייתי שואבת את פירורי הבטחון והדימוי העצמי ואת כל האבק מהמשא הפנימי אך לשם כך צריך שואב מיוחד אדיר ונדיר כי כדי להגיע למגירות ציפור נפשי צריך לפתח חוש נוסף החוש ה-6 הדרך מפותלת ,סבוכה וארוכה ולשם כך צריך אורך רוח וסבלנות של יותר מדקה כי שם גם טמונים כל הדברים המעיקים והמציקים שנדחקו לעמוק שבחדרים המאובקים לפיכך צריך צינור ארוך שיגיע לקרקעית של חדר הסודות הכמוסים ושיגיע לשם עם הרבה כוחות של סוסים כי בחדר זה טמונים כל הדברים הקטנים שבלב שלי הגדול סודות שאני צריכה לשאוב מתוכי אם אני רוצה לצמוח ולגדול סודות שכבר נס ליחן וטעמם כבר לא מתוק אלא מר סודות ששייכים לעבר שנגמר... ואחרי הנקיון בו יוסר הרפש ותמורק הנפש אפשר גם לעשות ויש על חדר העתיד חדר הדאגות שבראש כדי שאת הקרקע שאני צומחת עלייה בהווה אוכל לעבד ולחרוש ואז אוכל לאצור רגעים מאושרים עכשווים בתוך החדר המרכזי שבתוכי פנימה לסלוח מקול הלב לאבא ואמא. ולזרוע בגאווה בתוך אדמת נשמתי זרעי אהבה.
 

פשושקית

New member
הייתי שואבת מחיי...

טוב אז מעבר לעובדה שאני זקוקה נואשות לשואב חדש....יש מספר דברים שהייתי שמחה לשאוב מחיי: 1. הייתי שואבת החוצה את הדאגות והפחדים לבריאותם של אהוביי. 2. הייתי שואבת החוצה את חוסר הסיכוי לחיות במדינה הזו בשלום ובשקט ואת המחשבה שלצערי כנראה נחיה פה על חרבנו עוד הרבה זמן... 3. הייתי שואבת את כמות ימי המילואים שבעלי עושה. 4. הייתי שואבת החוצה את האנשים הקנאים, השקרנים שנמצאים בקרבתי. הייתי מצרפת אליהם גם את הטיפשים (על הדרך, שואבים אז עד הסוף, לא משאירים פירורים)...:) 3. הייתי שואבת מחיי את הפסימיות שלפעמים משתלטת עליי... דיי בנאלי...אבל אם שאר הדברים שהייתי רוצה לשאוב מחיי אני יכולה להסתדר.
 
לו רק היתה אפשרות, הייתי שואבת מעצמי

את כל המחסומים. כל מה שמונע ממני לקום, לפרוש כנפיים, לפרוץ החוצה ולעוף. הייתי שואבת את כל הפחדים שגורמים לי לא לרצות לצאת מהמיטה בבוקר, לא ללכת ללמוד, לא לעשות דיאטה, לא להתעסק בדברים שאני אוהבת, לא להאמין בעצמי. לא לממש פוטנציאל. הייתי שואבת את כל ההססנות שלי שלא מאפשרת לי להאמין לאדם שאומר "אני אוהב אותך", "את יפה", "אני רוצה אותך". שואבת את כל זה ופורצת החוצה, כדי שיהיה טוב בחיים.
 
רק את האבק והליכלוך שמסתובב לי בדירה

לא מתחרט על מה שמסתובב לי בחיים,מכל דבר למדתי ואני עדיין לומד
 

lady midnight1

New member
רוצה לשאוב מחיי את וודי הנקר!

מול חלון חדרי יש עץ לימון, ובקיץ האחרון החל לבקר בעץ נקר. בכל בוקר בשבע וחמישה, כמו שעון, וודי הנקר היה מגיע ונוקש במרץ (נכון, וודי זה לא שם מקורי, אך כשפוגשים בנקר דבר ראשון על הבוקר, קשה לחשוב על שם מוצלח). היות ואני קמה בכל בוקר בשבע, נוכחותו של וודי לא הפריעה לי כלל. כנראה עץ הלימון לא היה מאושר, אבל אני כבר התחלתי את הבוקר שלי. ואז עברנו לשעון חורף. איש לא עדכן את וודי, שמה שהיה שבע וחמישה עכשיו הוא שש וחמישה, ובכל בוקר הוא מנקר לי במוח, כאילו היה עץ לימון, כשעה לפני שעליי לקום
אילו רק יכולתי לשאוב את וודי, ולהעביר אותו לאיזה פרדס לימונים רחוק רחוק, שם ינקר באושר עד ערוב ימייו. ואני שוב אזכה לשנת לילה טובה
 

ofiradi

New member
הייתי מעוניין לשאוב אחת ולתמיד את כל השערות

שהכלב החמוד שלי משאיר לי , אני בטוח שיש פינות בבית שעם כמות השיער שיש שם אפשר להרכיב כלב חדש ... תעזרו לי בבקשה לשאוב את השיערות !!
 
מה הייתי שואבת מחיי החוצה

לצערי החיים שלי לא הכי קלים, אני אחרי 3 ניתוחי גב קשים שלא הצליחו ואף השתילו לי קוצב חשמלי . הייתי שואבת החוצה את הבעיות שיש לי בגב התחתון. ואולי אולי, הייתי נשארת בלי כאבים, בלי כדורים, בלי רופאים , בתי חולים ומרפאות כאב. והייתי כמו כולם , הולכים רגיל, מתעמלים, נוסעים לטיולים , אבל לא.. אני מוגבלת יותר לצערי , ואת כל זה הייתי שואבת מחיי החוצה.
 

abisker

New member
הייתי שואב

מחיי ומחיי כולנו הייתי שואב את המושחתים מהכנסת,שמשתמשים בכספינו בשביל הנאותיהם ובשביל לקדם את מעמדם. ואת כל אלה שמנצלים את מעמדם בשביל לאנוס בחורות תמימות
 

ליאת 999

New member
הייתי שואבת את ה10-15 קילו המיותרים שיש עלי !

הייתי שואבת כמה שנים מגילי - כדי שאוכל להשתלב בעבודה שוב.... אחרי פיטורים מהירים ובלתי צפויים... הייתי שואבת לתוך חיי אמונה מלאה וחד משמעית שאמצא עבודה במהרה.כי זה מה שאני צריכה!
 
הייתי שואבת מחיי את..

את האינטרנט!!!!! ואם הייתי יכולה גם מכולם.. מאז שהאינטרנט תפס תאוצה.. ואני מדברת על ה10 שנים האחרונות.. הכל השתנה.. אני זוכרת שבילדותי היינו מכירים את כל הילדים בשכונה, כל היום היינו מתרוצצים בחוץ עד שהאמהות היו מחננות שנכנס הביתה ולא נהיה ילדי רחוב, היום המצב הפוך.. ההורים מתחננים שהילדים יצאו.. אני רואה את אחי תקוע כל היום מול המחשב.. מדבר ומשחק עם חברים ברשת במקום להפגש ולשחק כדורגל אמיתי נהיינו אנשים יותר סגורים, עצלנים ואנושיים אני חושבת שאם כולם יסתכלו אחורה לתקופה שלפני 10 שנים פחות או יותר..נגלה שהיינו אנשים הרבה יותר שמחים :)
 
למעלה