עומר בן ארצי
New member
../images/Emo44.gifTHE BALLAD OF BILL HUBBARD|ת
הקדמה: אלף ראזל היה חייל במלחה"ע ה-I והיה בתפקיד של איסוף הפנקסי-חוגר של החללים, ובדר"כ היה צריך להפוך את הגופה ואז ראית ממה הבנאדם מת (חלקי גוף קטועים, ראשים מרוקנים ..) חצי מהזמן הוא הסתובב בין חלקי אדם. הגרמנים אספו אותו וקחו אותו לחפירות ושם הוא מצא את ביל. הגרמנים לא עזרו, לביל היה חור גדול בגב שחשף את הקרביים שלו לכל הזיהומים של החפירות. הגרמנים רצו שאלף יקח אותו חזרה ומהר , אבל בשל הפציעות, ביל לא היה יכול לשאת את זה וככל שהגרמנים הפכו יותר חסרי סבלנות ותוקפניים, הוא החליט לעזוב אותו מאחור ובכך בעצם הציל אותו. הבלדה על ביל הובארד אלף ראזל: שני דברים שהכי רדפו אותי הם הימים, אני חושב, בהם הייתי אוסף את הפנקסים וכשעזבתי את ביל הובארד בשומקום. נאספתי ונלקחתי לחפירות ולפני שהלכתי שניים או שלושה צעדים למטה שמעתי קריאה: "היי ראז, אני שמח לראות אותך. זה הלילה הזני שלי פה" והוא אמר: "אני מרגיש רע" וזה היה ביל הובארד אחד מהאנשים שאימנו באנגליה, אחד מהגדוד המקורי. הסתכלתי על הפצע שלו, סובבתי אותו ויכולתי לראות שזו פציעה קשה. יכולת לדמיין מאיזה כאב הוא סובל, הוא נזל מזיעה, ואחרי שהלכתי בערך שלוש שוחות, חוצה אותן, אם זה היה... אם היתה דרך או שביל יכולתי לעשות יותר טוב.הוא היכה אותי "תניח אותי, תניח אותי, עדיף שאני אמות, עדיף שאמות, תניח אותי" קיוויתי שיתעלף. הוא אמר:" אני לא יכול יותר ללכת, תן לי למות" אמרתי " אם אני אשאיר אותך פה ביל, לא ימצאו אותך, בוא נלך עוד קצת" הוא אמר:" אוקיי". וזה מה שקרה. הוא לאיכול היה לסבול עוד את הכאב ואני נאלצתי להשאיר אותו בשומקום. Alf Razzell Two things that haunted me the most are the days, I imagine, when I had to collect the pay books and when I left Bill Hubbard in no-man's-land I was picked up and taken into their trench And I'd no sooner taken two or three steps down the trench when I heard a call "Hello Razz, I'm glad to see you. This is my second night here" and he said "I'm feeling bad" and it was Bill Hubbard one of the men we'd trained in England one of the original battalion I had a look at his wound; rolled him over I could see that it was probably a fatal wound. You could imagine what pain he was in he was dripping with sweat and after I'd gone about three shell holes traversed that, had it been... Had there been a path or a road I could have done better He pummeled me "Put me down, put me down, I'd rather die I'd rather die, put me down" I was hoping he would faint. He said "I can't go any further, let me die" I said 'If I leave you here Bill you won't be found, let's have another go' He said "All right then" And the same thing happened. He couldn't stand it any more, and I had to leave him there, in no-man's-land.
הקדמה: אלף ראזל היה חייל במלחה"ע ה-I והיה בתפקיד של איסוף הפנקסי-חוגר של החללים, ובדר"כ היה צריך להפוך את הגופה ואז ראית ממה הבנאדם מת (חלקי גוף קטועים, ראשים מרוקנים ..) חצי מהזמן הוא הסתובב בין חלקי אדם. הגרמנים אספו אותו וקחו אותו לחפירות ושם הוא מצא את ביל. הגרמנים לא עזרו, לביל היה חור גדול בגב שחשף את הקרביים שלו לכל הזיהומים של החפירות. הגרמנים רצו שאלף יקח אותו חזרה ומהר , אבל בשל הפציעות, ביל לא היה יכול לשאת את זה וככל שהגרמנים הפכו יותר חסרי סבלנות ותוקפניים, הוא החליט לעזוב אותו מאחור ובכך בעצם הציל אותו. הבלדה על ביל הובארד אלף ראזל: שני דברים שהכי רדפו אותי הם הימים, אני חושב, בהם הייתי אוסף את הפנקסים וכשעזבתי את ביל הובארד בשומקום. נאספתי ונלקחתי לחפירות ולפני שהלכתי שניים או שלושה צעדים למטה שמעתי קריאה: "היי ראז, אני שמח לראות אותך. זה הלילה הזני שלי פה" והוא אמר: "אני מרגיש רע" וזה היה ביל הובארד אחד מהאנשים שאימנו באנגליה, אחד מהגדוד המקורי. הסתכלתי על הפצע שלו, סובבתי אותו ויכולתי לראות שזו פציעה קשה. יכולת לדמיין מאיזה כאב הוא סובל, הוא נזל מזיעה, ואחרי שהלכתי בערך שלוש שוחות, חוצה אותן, אם זה היה... אם היתה דרך או שביל יכולתי לעשות יותר טוב.הוא היכה אותי "תניח אותי, תניח אותי, עדיף שאני אמות, עדיף שאמות, תניח אותי" קיוויתי שיתעלף. הוא אמר:" אני לא יכול יותר ללכת, תן לי למות" אמרתי " אם אני אשאיר אותך פה ביל, לא ימצאו אותך, בוא נלך עוד קצת" הוא אמר:" אוקיי". וזה מה שקרה. הוא לאיכול היה לסבול עוד את הכאב ואני נאלצתי להשאיר אותו בשומקום. Alf Razzell Two things that haunted me the most are the days, I imagine, when I had to collect the pay books and when I left Bill Hubbard in no-man's-land I was picked up and taken into their trench And I'd no sooner taken two or three steps down the trench when I heard a call "Hello Razz, I'm glad to see you. This is my second night here" and he said "I'm feeling bad" and it was Bill Hubbard one of the men we'd trained in England one of the original battalion I had a look at his wound; rolled him over I could see that it was probably a fatal wound. You could imagine what pain he was in he was dripping with sweat and after I'd gone about three shell holes traversed that, had it been... Had there been a path or a road I could have done better He pummeled me "Put me down, put me down, I'd rather die I'd rather die, put me down" I was hoping he would faint. He said "I can't go any further, let me die" I said 'If I leave you here Bill you won't be found, let's have another go' He said "All right then" And the same thing happened. He couldn't stand it any more, and I had to leave him there, in no-man's-land.
