להיות מאוהבים
" התחלנו בגיאומטריה. אחר-כך עברנו למספרים מרוכבים. ממש לא היה לי ראש לתרגילים. כל הזמן הייתי צריך להציץ על הפנים של דפנה, ככה במרווח הזה שבין הלחי לקצה ה
פה, אי
פה שיש גומות. ישבנו על הס
פה, די קרוב זה לזה, וכל פעם שנשמתי הבושם שלה נכנס לי לריאות. לא יכולתי יותר. במקום להעביר מהצגה קוטבית להצגה קרטזית חשבתי כמה אני רוצה לחבק אותה. אחרי שעה-שעתיים דפנה התעיי
פה, וביקשה הפסקה. הבאתי לנו ביסלי ושתיה ופטפטנו. היא סיפרה לי על המשפחה שלה, על החברות שלה, על הפחד שיש לה לקראת כל בגרות. "אבל הכי," היא לקחה נשימה עמוקה, "הכי אני חוששת מאהבה". והניחה את ראשה על כתפי. לא הבנתי שום דבר. לא ידעתי מה היא רוצה ממני. מה היא מדברת איתי פתאום על אהבה? רציתי שנחזור למתמטיקה. אפילו לא התחלנו בעיות תנועה. אבל היא כמעט בכתה, העיניים שלה בהקו, כאילו אוטוטו הדמעות הולכות לצאת, אז נתתי לה להשאיר את הראש על הכתף. שתקנו."
פה
