בוקר טוב...

[מסיבמבה1]

../images/Emo42.gif בוקר טוב...

שיחה עם חברה העלתה בי שוב את אותן המחשבות של הפשרות שעשיתי מאז שהגעתי לארה"ב. חודשים שהייתי שקועה במחשבות האם זה נכון לי להיות כאן? מאיפה באתי ולאן אני הולכת? האם היה יכול להיות לי יותר טוב בארץ? אני מניחה שכל אחד שואל את עצמו את השאלות האלו- וכל אחד גם עונה לעצמו את התשובות. וזה מה שמביא אותו להחלטה הסופית היכן לחיות. תמיד כשמדברים עם חברים מהארץ, מהאוניברסיטה ומתעדכנים מי "התחתן-הביא ילד- עבר דירה", זה נראה כאילו הכל קורה שם ורק אם הייתי שם גם לי זה היה קורה. אבל במחשבה שניה...אני לא רוצה שזה יקרה. עדיין לא. לא רוצה "להתחתן-להביא ילד-לעבור דירה" עכשיו. וזה בסדר, נכון?

 

[1moosh]

גם אני תמיד בדילמה הזאת

אפילו כתבתי על כך בבלוג שלי . נראה לי שזה בסופו של דבר עניין הזרות התחושה שלי כאן בארה"ב היא שלא חשוב כמה אין לי מבטא , כמה האמריקאים לא יודעים שאני ישראלי ( עד שאני לא אומר להם) אני תמיד אהיה זר כאן. a forner הדילמה היא בכך שאם אני אשאר כאן יותר מדי אני אהפוך ל"זר" גם בארץ... וואינני יודע מ ה לעשות(במלעיל) ;-}

 

[מסיבמבה1]

מסכימה איתך...

אבל אני למשל, אוהבת את תחושת הזרות הזו. היא נותנת לך נק' מבט אחרת, חיצונית. קל לך לבחון את הדברים באובייקטיביות וקל יותר להתחבר לעצמך, כי אין את תחושת ה"חייב להיות שייך" המעיקה. בכל אופן- כל אדם באשר הוא- השתדל להיות אמיתי עם עצמך ושמח בחלקך שיהיה יום כתום

 

[OrlyNL]

מחזקת את דבריך

לא משנה כמה זמן אני פה, ושיש לי פה הרבה יותר משפחה מבארץ, יש לי הרגשה שאני לעולם לא ירגיש שייכת לפה. מה שכן, אני חושבת שאתה לעולם לא תרגיש כמו זר בארץ. ברגע שנוחתים שם, ושומעים את העברית מסביב, ואת ה"אחותי, מה קורה?", ישר מרגישים שייכים. הגעגועים לארץ, ולאנשים שהשארנו שם תמיד ישארו. אנחנו נפסיד חתונות של חברים, ולידות. אבל בסופו של דבר, אנחנו צריכים לחשוב רק על עצמנו, ומה מתאים לנו, ואיפה הכי טוב לנו להיות כרגע. וסיפור קטן בקשר להרגשת הזרות - אמא שלי הגיעה אתמול לביקור. היא נולדה כאן, בסן פרנסיסקו (איפה שאני גרה עכשיו) ועלתה לארץ כשהייתה בת 20. אתמול היא חזרה ואמרה לי, כמה שזה מוזר, שהיא הפכה ל"ישראלית", וכבר לא מרגישה שייכת לכאן, ואני עכשיו "האמריקאית" במשפחה.

 

[סלסרו]

אני לעומת זאת מרגיש כאן פחות זר

מאשר בארץ כשאני מגיע לביקור בארץ, אני תמיד נהנה, ותמיד זה מתוך תחושה של דיסטנס מסויים כאילו שכל עוד אני תייר בארץ, אני מרגיש שייך לארץ, אבל להרגיש ממש חלק מהחברה הישראלית, זה לא אני מאד אוהב את הארץ (לא את המדינה), ומרגיש מחובר אליה בצורה שונה לגמרי ממה שאני מרגיש ביחס לארה"ב, ויחד עם זאת מרגיש זר בחברה הישראלית בנ.י. אני אוהב את האנונמיות, ואת העובדה שאני יכול להיות זר או מחובר עד כמה שאני רוצה אני מחובר חלקית לכל מיני קבוצות אבל לא מחובר לחלוטין לשום קבוצה - וככה אני אוהב את זה ישנם אנשים שיהיה להם מאד קשה לחיות ככה, אבל לי קשה עם התחברות טוטואלית לקבוצה אחת אני מרגיש שתמיד אהיה אאוטסיידר בחברה הישראלית

 

[1moosh]

מסכים

אני מסכים לחלוטין עם מה שאתה אומר, תמיד אני חיי בתחושה כזאת שבין ניו יורק לתל אביב יש עיר אחת מושלמת יש כאן קישור ללבלוג שלי עם משהו מאוד דומה שכתבתי http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=410056

 

[אלוף ה ע ו ל ם]

../images/Emo42.gif בוקר מ-צ-ו-י-ן ../images/Emo42.gif

בחיים אנחנו כל הזמן מתפשרים- פשוט אי אפשר תמיד להשיג הכל,נכון? אז כך גם עם המעבר לגור בחו"ל, שאני תמיד ניסיתי לראות אותו כחויה, ללמוד תרבות שונה,ולהשוות את התרבות שלנו לתרבות החדשה ולמצוא את כל ההבדלים... כשהגעתי לארה"ב, מהר מאד הבנתי שאם אדם רוצה להשתלב, הוא חייב לשכוח מה שהיה קודם (ואני לא מדבר על לשכוח מאיפה באת) ולהתחיל ללמוד מההתחלה (כמו ילד שלומד בצעירותו שפה,התנהגות,מה מותר ומה אסור..). כיום אני שומע לעתים קרובות את המשפט "אתה בטוח שלא נולדת פה? אתה יותר אמריקאי ממני...." שאיזה אמריקאי זורק לעברי... אז כן, למדתי את התרבות של המקום בו אני חי ואני עדין לומד, אבל אני לא רואה את עצמי "כאמריקאי" ולמען האמת גם לא "ישראלי"... אני לא חושב שהייתי מסוגל (נו טוב, הייתי מסוגל- אבל אני ממש לא רוצה) לגור בארץ, פשוט המשכתי הלאה ומצאתי את המקום שטוב לי בו. עכשיו אחרי שפרקתי עשיתי הגבלה קצת על עצמי,נחזור למה שרשמת.. מאיפה באתי לאן אני הולך? כל אדם שואל את עצמו בתקופות שונות של אי בהירות בחיים (ואין שום קשר למעבר לחו"ל), בקשר להתחתן-להביא ילד-לעבור דירה... מי בדיוק עוצר בעדך מלעשות את זה כאן? גם באמריקה מתחתנים (ובמידה ואת מחפשת ישראלים-לא חסר,נכון?) השמועה אומרת שגם באמריקה נולדים ילדים, והכי חשוב-האמריקאים הם אלופי העולם במעבר דירה.... כשתהיי מוכנה,זה יקרה. ועד שזה יקרה, אנחנו כולנו כאן.

 

[מסיבמבה1]

איזה יופי של תגובות ../images/Emo13.gif

אז ככה, קראתי , הפנמתי, ו...HERE WE GO אורלי- אני מבינה על איזו תחושת שייכות את מתכוונת כשאת אומרת שאת ישר מרגישה שייכת כשאת נוחתת בארץ. ברור שגם לי יש את אותה תחושה, אבל לצערי זו לא השייכות לה אני מייחלת. זו שייכות שנובעת מעצם העובדה שנולדתי במדינה הזו. גדלתי בה, התחנכתי בה, ותמיד אני ארגיש ששם זה הבית, אבל רק בגלל שיש לי שורשים שקושרים אותי חזק אליה- המשפחה הגדולה והנפלאה שלי. אני חלילה לא רוצה שיטעו בי, אני לא יורקת לבאר ממנה שתיתי , אולי זו פשוט אני- אף פעם לא רוצה להשתייך ממש לאף קבוצה כי אני אוהבת את נק' הצופה מהצד. סלסרו- אני לא אלאה בכתיבה, רק אגיד שאני מאוד מזדהה עם דבריך. אלוף עולם יקר-נראה לי שפירשת את דברי קצת אחרת ממה שהתכוונתי... *המעבר לחו"ל אצלי הוליד צורך לעשות חשבון נפש- אני לא אומרת שבארץ או בשאר נק' בחיים אני לא עורכת חשבון שכזה. *לא אמרתי שמשהו מונע מבעדי להתחתן-אבל בהחלט אפשר לומר שאני פחות חשופה כאן לישראלים (איפה אתם מתחבאים??) *אני בטוחה (!!!) שגם פה נולדים ילדים (החסידות זה כבר פאסה) בקיצור, תודה על התגובות ויום מתוק ומקסים לכולכם

 

[OrlyNL]

מסיבמבה,

(איך בא לי במבה עכשיו) את אומרת שההרגשה בארץ זאת לא הרגשת השייכות שאת מייחלת לה, ושאת אוהבת את נקודת הצופה מהצד. אז על מה בעצם מדובר? מה את מחפשת? את רוצה להרגיש שייכת כאן? או שמתאים להיות הצופה מהצד? ואני לא שואלת בהתרסה, חלילה, אני פשוט מנסה להבין אותך יותר טוב... ואמנם קצת באיחור, אבל ברוכה הבאה לפורום

 

[מסיבמבה1]

אויש, בלבלתי אותך...

כנראה לא השתמשתי במילים הנכונות. אז ככה, לארץ- לא בא לי להשתייך- קשה לי לומר זאת, ובטח יהיו שיגידו "מה היא מתנשאת, כולה עוד ישראלית שחושבת שהיא יותר טובה מאיתנו". אבל מה לעשות, גם בארץ הרגשתי זרות מסוימת. אז זהו- שאין לי בעיה עם זרות, אני אוהבת את התחושה הזו. אני מאוד אוהבת את ניו-יורק. טוב לי כאן. אולי כי אף אחד פה לא ממש שייך

 

[lenn]

hello and here i am

hey ,i'm lenny israeli person so you see if you will look very carfully you probably will notice one have agreat day

 

[מסיבמבה1]

היי לני...מזל שאתה פה

כבר אזלו לי הישראלים במלאי

 

[סלסרו]

גם אתה מהתפוח הגדול?

 

[billc]

אומרים שברגע שמקימים פה משפחה

פלוס ילדים, תחושת הזרות נעלמת. תזכרי דבר אחד, זו מדינת מהגרים זאת אומרת כולם בהתחלה היו זרים( חוץ מהאינדיאנים)

 

[JohnFaroe]

גם האינדיאנים היו זרים

לפי מה ששמעתי הם הגיעו לפני הרבה מאוד שנים לכאן מאסיה (אם אני זוכר נכון). יש לי רק שאלה אחת, איך מתמודדים עם התחושה שהשארנו את הכל בארץ? מידי פעם כשאני מרגיש בודד אני מתגעגע לארץ, ואז מיד נזכר שגם שם לא היה לי הכי טוב מהבחינה הזו, אני לא בנאדם סופר חברותי והיה לי דיי קשה למצא את האנשים שאני ממש אוהב פתאום יום אחד עוזבים את הכל ועוברים לפלורידה. פתאום המציאות של גן העדן הזו נופלת עליך, לא סתם יש פה כל כך הרבה אנשים יפים ועשירים, אתה קולט שאתה לא מתאים, "לא פלצן מספיק" אם אפשר לקרא לזה ככה, משם הבדידות שלי והגעגועים לארץ מגיעים, אז מה עושים? פונים למה שמכירים, לישראלים, ואז נופל האסימון, כל מה שניסית להתרחק ממנו כשהיית בארץ, עבר לפה יחד איתך... אז מה עושים? לעבור חזרה אני לא רוצה, להשאר לבד אני לא רוצה, להכיר אמריקאית AIRHEAD אני לא רוצה... ישראלית? ממממ... מצאתי פתרון זמני.. אני מבשל כמו אישה בהריון.. מטייל כאילו אין מחר, הולך להצגות (גם לבד), בקיצור מעסיק את עצמי בשביל לא לשקוע במחשבות.. עוד כמה שנים המציאות תטפח על כתפי ואולי תשבור אותה..

 

[billc]

גם אבי מהתנך הגיע מעירק

וכל הכבוד שאתה מנצל את הזמן ונהנה

 

[newbie2]

וגם לא לקח זמן להחליט איפה הוא רוצה

לחיות.. עירק, כנען, מצרים ועוד כמה בדרך. ולא לשכוח שאישה לבן היקר היו חייבים להביא מהמולדת הישנה..

 

[newbie2]

לא=לו