[כוכבית לכת רחוקה]

../images/Emo41.gif

לימדת אותי שתיקה וגם שלא לצפות לדבר מאף אדם. אין בי כעס כלל ולמרות הסערה שבתוכי אני יודעת שבקרוב תגיע הרגיעה כי הטבע נולד להיות מאוזן- לכל סערה יש שקט לפניה או בסופה. עכשיו אהיה אחרת, אוהבת ונאהבת יהיה בי רוגע כי למדתי שיש דברים יציבים וקבועים ואני עץ לא לכאן ולא לכאן.. מודעת היטב לסביבתי ולקול הפנימי שמפציר בי כל הזמן. הנה הרומח והמגן- אני בקרב, עוד רגע יהא זה זמן למנוחת לוחמים איזו אחווה מטורפת יש כאן, מסביב. עכשיו אהיה אחרת כי כשיודעים לא לצפות, כמעט ולא מתאכזבים. העיקר שאין בי כעס ולא מרירות, כמעט השלמה סביב העניין הזה, כמעט. לילה טוב

לחיי ימים טובים יותר.

 

[schlomitsmile]

../images/Emo141.gif../images/Emo142.gif../images/Emo23.gifמקוה שלא תפסיקי לצפות מהחיים ומאנשים-למרות שזה כואב ../images/Emo201.gif

 

[מתנות]

../images/Emo23.gif

 

[ה מוזה]

../images/Emo141.gif

"מודעת היטב לסביבתי ולקול הפנימי שמפציר בי כל הזמן." מה הוא מפציר בך ?... את יודעת מכל המילים שכתבת דווקא אלו שבחתימה שלך אומרות כ"כ הרבה "אני רוצה לפקוח את עיני לצמוח לאיטי" אנחנו כמו הטבע,צומחים ואולי הסוד הוא ,לאט . מקווה שהאיזון ישוב והסערה תשקוט .. שתתפוגג המרירות ועימה ה"כמעט" כואב,הכמעט השלמה

 

[כוכבית לכת רחוקה]

ה"כמעט"

את יודעת? לאחרונה אני מוצאת שימוש רחב ב'כמעט' בהרבה כתבים ויצירות שלי. והוא נובע מכאב, מהחמצה, מרצון עז למשהו יותר שלם אבל כל מה שיש זה הכאב שב'כמעט' הזה.. אני מסרבת להשלים עם זה ומנסה בכל כוחי לכבוש את מה שמעבר לו. לכן הקול הפנימי מפציר ומפציר, ללכת ולעשות ולשנות ולא לעצור. הסערה באה בגלים, כעת היא מעט שככה. אני לומדת עכשיו להיות אחרת - לטובתי ולטובת השאר. זה מסעיר עכשיו, אח"כ שקט. תודה לכל מי שהגיב

 

[סטארגייט]

דבר מתוק שכמותך

את רוצה לפקוח את עינייך ולצמוח לאיטך ויפה שכך,אין צורך לקפוץ למסכנות חפוזות על כלל בני האדם. "לימדת אותי שתיקה וגם שלא לצפות לדבר מאף אדם" תנסי את החברה שכאן מתערב שתקבלי לפחות 20 כתפיים להניח עליהם את הראש באהבה(ואני בטוח שאף אחד לא יכעס עליי כאן) חברי פורום "שלמות פנימית"