אין לי מילים מדויקות לזה, סוג של תחושה.
אם בכל זאת.. מהרגע שהיא הגיעה לעולם הזה של הפירסום, אין ממש דרך חזרה. זה מוסכם? מצוין. יש דוגמאות לאנשים שעשו את כל הדרך לפסגה - וחזרה. ברור. אבל בכל זאת הם מתועדים, העולם לא שכח אותם לגמרי... ורוב האנשים הללו, שהתפרסמו לדקה וחזרו לחור ממנו הם באו, פשוט הבינו פתאום שכל הפרסום הזה לא מתאים להם. חשבו שכן, הבינו שלא. במקרה של ווילו, היא בת פאקינג 10. ומהזכרונות שיש לי מגיל 10 (שבמרחק 5 שנים ממני, ככה שיש עוד זכרונות), וכנראה מהזכרונות של כל בן אדם (ביררתי
), אף אחד, וזה כולל אף אחד, פשוט לא מבין מהחיים שלו. זה החלום שלה? כן. אבל זה החלום שלה עכשיו. האם זה יהיה החלום שלה בעוד, נגיד, 10 שנים? אנחנו לא יודעים. אבל בעשר השנים האלה שזה כן החלום שלה, היא תממש אותו ותכניס את עצמה טוב טוב לתודעה העולמית. האמת שזה כבר קורה. אבל אם כאדם בוגר בעוד כמה שנים זה "לא יהיה בשבילה", יהיה מעט מאוד שהיא תוכל לעשות בנידון... בגיל 10 גם אני חלמתי על פרסום, להופיע ושיהיו לי מעריצים, ולהיפגש עם כל המאאגניבים כמו אובמה, או ליידי גאגא. והאמת שיש בי יצר שמייחל לזה עד היום. האם אני ארצה בזה גם בגיל 20? מי יודע. אם כן, יהיו לי כלשהם כלים ויכולת לממש את זה. אם לא, תהיה לי יכולת לממש את זה אבל למה לי לממש?.. ואז, בגיל 20, אני אדע מה אני רוצה ואפעל לפי זה. אבל לווילו יש את היכולת לממש את זה כבר היום. האם היא רוצה פרסום? מאוד. אז זה מה שהיא מקבלת. אבל זאת מתנה לכל החיים, והאל יודע אם היא בכלל תרצה אותה עוד כמה שנים.. ויודע מה? אפילו לא פרסום! בחיים ה"נורמליים".. יש החלטות שבן אדם עושה, שבבירור משפיעות לו על כל החיים. וזה שאדם נורמלי לא מחליט כאלה החלטות לגבי עצמו בגיל 10, זה דבר מבורך! הנה, נותנים למתבגר מבולבל להחליט על מגמה בבגרות, או כמה יחידות לעשות במה, "להשקיע בכלל או שעדיף לשתות עם חברים?" וכיוצא בזאת. זה די ביג דיל, ולא כל אחד מבין את זה, ולא בעיה למצוא את אלה שלא הבינו אז וההשלכות של אותן החלטות שגויות די ברורות. כי שמעון לא ממש רוצה להתפרנס מהפיצוציה הפצפונת שלו. ואהובה לא ידעה שאם היא לא תלמד למבחן היא תצטרך להיות עוזרת בית. אז כשווילו החליטה ש"בא לה לשיר", זה היה ביג דיל, אבל אתה נותן לילדה בת 10 לעשות החלטה כזאת. ואולי כשהיא תגדל היא תתחרט על זה, ממש ממש כמו אהובה המנקה. אולי היא לא תאהב להיות זמרת? אז בחזרה ל"כוכבים הנעלמים" ששיחררו סינגל תמים וברחו מהתודעה העולמית, הם היו מאד נחושים להיות כוכבים, ו"פתאום", ביום בהיר אחד, כשהם הגיעו עד למעלה הם הבינו שזה לא בשבילם. ווילו אולי אפילו לא הייתה צריכה את מידת הנחישות הזאת כדי להגשים את החלום הזה, כי מספיק לה לשכנע את אבא והוא מסדר לה הכל. אם היא באמת נחושה להיות כוכבת, אז היא תמשיך עם זה גם ב-5 השנים הקרובות, ואם היא תגיע למימדי הצלחה גדולים, או אפילו כמו ההצלחה שלה היום מתפרשת על גבי 5 שנים, היא לא תוכל פשוט לברוח מהתודעה. אולי זה לא כזה נורא, כי בין כה וכה היא תמיד תהיה "הבת של". ורק כדי להמחיש, איך לא? בריטני. היום, כשהיא מסתכלת לאחור על החיים שלה, על התקופה השחורה המגעילה שהייתה לה ו"עושה חשבון", זה מאוד מתקבל על הדעת שאחרי חיים כל כך מגעילים היא מתחרטת על האודישן ההוא אז למועדון החברים של מיקי. כי זה היה צעד שבאמת שינה חיים! או הניסיון להתקבל לג'ייב, וואטאבר... זה גיל שאתה לא יכול לדעת אם אתה בנוי לזה. מנגד יש את ליידי גאגא שפרצה בגיל 24 והתחילה עם כל הסיפור בערך... בגיל 20, והיא פשוט חיית תהילה, כי היא הגיעה לגיל שהיא מסוגלת להחליט אחרי כמה וכמה שיקולי דעת ובכובד ראש, לנסות להבין אם כל זה מתאים לה ואם היא הבינה שכן, היא הבינה את זה באמת.. אתה מבין? אם בגיל כזה היא באמת האמינה שככה יראו חיה והייתה לה מספיק נחישות כל הדרך לפסגה, זה אחרת, ורחוק שנות אור מחלום של ילדה בת 10. כי כל ילדה בת 10 (כמעט, נו) חולמת על זה אבל לא מסוגלת לזה, אז זה קצת מתסכל כל עוד החלום הזה נשאר איתה אבל יחד עם ההתבגרות החלום דואך, וזה טוב. זה טוב שלילדים בני 10 אין את השליטה על כל החיים שלהם!
אז אולי כן יש לי מילים מדויקות לזה XD סליחה על החפירה, פשוט נכנסתי לשוונג, וזה עוד על בריטני אז יש לי הרבה מה לומר, על חיים של תהילה עקב החלטה אחת תמימה.
