P

[פּורקי]

../images/Emo41.gifP../images/Emo41.gif

כיף כשמגיעה אות שמאכלסת כמה מהגדולים שלך...

Pearl Jam תמיד אפשר להתחיל ב- "מה עוד לא נאמר על פרל ג'אם?" ואפשר פשוט להגיד שזו אחת הלהקות הגדולות בהיסטוריה של המוזיקה. לפני 12 שנה הם היו מלכים של תקופה, והיום הם מעין רולינג סטונס חדשים, עם כל הדיסקוגרפיה המטורפת שלהם. VS. ו-Ten שלהם הם מהאלבומים הטובים שנוצרו על הפלנטה הזו, ואף אחד לא יקח את זה מהם. A Perfect Circle הבייבי של Tool הפכה להיות בעיניי רבים עדיפה על האמא שלה. זה עדיין מיינרד ג'יימס קינן, אחד הקולות המקוריים במוזיקה, אבל הכל הרבה יותר פשוט וקל באוזן. שני אלבומים מדהימים הופכים אותם לאחת הלהקות החשובות של האלף הזה. Porcupine Tree מהלהקות האלו שמכתיבות לך דרך מוזיקלית. קווי יסוד למה שאתה כ"כ אוהב במוזיקה. השנים עוברות והם ממשיכים לייצר עבורך פסקולי תקופות. החמישיה הבריטית חוזרת בספטמבר עם אלבום אולפן שמיני, שנתיים אחרי In Absentia.

 

[ungodly thrills]

../images/Emo4.gif

יש לי מה להגיד... ועוד דברים טובים... אבל אני לא יודעת לפרט.. בשקט? שאני אגיד את זה בשקט? נו טוב... Portishead (נו, איך לא...) ו.. Poe זמרת. מופלאה. שאהבתי. מאוד.

מספיק מפורט? (לא! סתמי כבר..)

 

[ungodly thrills]

טוב..

ו.. Pantera... אולי מישהו יודע לפרט? אני באמת ממש לא יודעת לכתוב. קראתי דברים שאנשים אחרים כתבו, ולא הולך לי. באמת שלא. באמת באמת שלא? נו..באמת. שלא.

 

[Markovitch]

פורטיסהד

אבל בבקשה, תפסיקו עם הניים-דרופינג, זה פשוט לא מועיל לאפחד. אז לעיניינו. הרכב טריפ-הופ שהוקם בבריסטול בתחילת הניינטיז, ופעל בתקופת הפריחה של הסגנון הזה, אלונגסייד טריקי הסטלן ומאסיב אטאק. המוזיקה עצמה רגועה ומרגשת כאחד - זה נשמע לכם סותר אבל זה לא. זה כנראה בא מכך שהסאונד טריפי ומרגיע, אבל לעומת זאת הקול של בת' גיבונס, הסולנית המופלאה של ההרכב, לא יכול שלא להיכנס לכם לוריד. ואם רוצים להתחיל, אז זה מהאלבום "גלורי בוקס". אני לא יכול לתייג הרבה אלבומים כמושלמים, אבל זה אחד מהם. מופק היטב מההתחלה ועד הסוף, מקורי בכל רצועה, אך עם זאת שומר על קו אחיד של סאונד. וכמובן, הקול של בת' מפיל על הרצפה בכל פעם מחדש.

 

[cast away]

גלורי בוקס?

יכול להיות שהתכוונת ל-Dummy?

 

[Markovitch]

אופס אופס אופס

ברור, מצטער. אוצו רוצו והשיגו לכם את D-U-M-M-Y!

 

[נרקומן ציבור]

חתימה מעולה.

 

[Markovitch]

תודה רבה ../images/Emo9.gif

 

[cast away]

תודה (ועוד מילה אחת או שתיים)

כל הזכויות על החתימה שמורות לא לי, אלא לסופר גוואטמאלי ששמו מהווה מקור בלתי נדלה לאותיות נחות, כך שאני לא זוכר את שמו. הסופר הזה מפורסם בסיפורים הקצרצרים שלו, והחתימה שלי היא אחד מהם, שאף נחשב לסיפור הקצר ביותר בעולם (במקור [ספרדית, נדמה לי] - שבע מילים).

 

[נרקומן ציבור]

כן, ידעתי זו.

יש גם את מה שנשחב לשיר הכי קצר בעולם "קניתי לך סכין יפני".

 

[Markovitch]

אוגוסטו מונטסורו

 

[Markovitch]

סליחה, מונטרוסו

 

[goldyboy]

פורטיסהד ../images/Emo45.gif

מסכים עם כל מה שאמרת. בת' גיבונס היא סולנית אדירה ויש לה קול מהפנט, והסאונד ההזוי והטריפי, בשילוב עם הסקרצ'ים שהם עושים, הוא פשוט שילוב מושלם שמתגבש למוזיקה שפשוט מעיפה אותך למקומות רחוקים. פשוט לשבת, להתרווח, ולתת להם להטיס אותך. לא משנה לאיפה. האלבום האהוב עלי הוא אלבום ההופעה Live Rosewell NY

 

[new art riot]

Pink Grease

הרבה אני לא יודעת עליהם. אני בעצם לא יודעת כלום, חוץ מזה שהם הוציאו לאחרונה אלבום העונה לשם this is for real ושהסולן שלהם מפחיד אותי, אבל הם נחמדים בסה"כ. אה, והם מאנגליה. יש לי עוד הרבה להקות בראש, אבל אני אשאיר אותן לאלה שיודעים לפרט בצורה יותר נורמלית ממני

 

[utopia 111]

p זה טוב

קודם כל יש את poe, שגיליתי לא מזמן. אחלה זמרת, אני לא יודע להגדיר את הסגנון שלה בדיוק (אף פעם לא ידעתי להגדיר דברים ....), מומלץ לאוהבי רוק נשי או משהו. יש לי את שני האלבומים שהבחורה הוציאה, ראוי לציין שאת השני מביניהפ קניתי בטאוור רקורדס במחיר מלא (89.90) בדיוק שלושה ימים לפני הוזלה מסתורית (שאחריה הדיסק עלה 29.90). לדובדבן שבקצפת : puressence. חבורה ספק בריטית ספק אירית, עליזה במיוחד. טוב נו ... הם לא כל כך עליזים, אבל הם יודעים מה הם עושים. אני מעדיף את הסלף טייטלד שלהם על פני שני האלבומים האחרים שיצאו, למרות שכולם טוענים שהוא הכי פחות טוב. רגע .... פי ג'יי הארווי הייתה כבר ב h, לא ?

 

[utopia 111]

אהה ! שכחתי את

placebo. אני אישית מעדיף את black market music, אני חושב שבאלבום הזה הלהקה הגיעה לשיא. אני לא חושב שהשניים שקדמו לו לא טובים, פשוט השלישי היה יותר טוב ... אבל זו רק דעתי ואין צורך לשלוח לי מכתבי איום. תודה.

 

[cast away]

פאלפ!

אחת מהלהקות האהובות עלי. באופן רשמי, הלהקה קמה ב-1978 ע"י ג'רוויס קוקר שהיה אז בן 15. אבל זאת לא הייתה בדיוק פאלפ במתכונת המוכרת של שנות ה-90, אלא צבא של נגנים שהלכו והתחלפו תחת פיקודו של ג'רוויס קוקר. יאדה יאדה יאדה (דילגנו על 14 שנה). ב-1994 הלהקה הוציאה את האלבום His n' Hers שזכה להצלחה, בגלל כל הסצינה הבריטפופית ודברים שפרחו באותו זמן. אחרי זה יצא Different Class שזכה להצלחה אמנותית וכלכלית, וממנו יצא ההיט סינגל Common People שזכה להיטחן בכל צורה ודרך אפשרית. ג'רוויס קוקר קלט עם מה יש לו עסק והוציא ב-1998 את This is Hardcore (שאני אישית מעדיף אותו על פני שני הקודמים) שאומנם שחזר את ההצלחה האמנותית, אבל לא את ההצלחה הכלכלית ולא הצליח להוציא סופר היטס. בלה בלה בלה, עוד אלבום ב-2001, הלהקה מתפרקת. ג'רוויס מתחתן, עובר לצרפת (לי זה תמיד הזכיר את השורה Shove 'Year in Provence' up your ass מהשיר I Spy) ומוליד ילד שזכה לשם אלברט. עוד כמה זמן חולף, השנים לוטות בערפל, וג'רוויס מתחיל סיפור חדש עם Relaxes Muscle.

 

[i suffer rock]

כשקזאר יתעורר הוא יכתוב על פייבמנט

ומישהו בטח יכתוב על הפיקסיז. אני רוצה... אני רוצה מכונית. טוב, יש לי אבל זה לא העניין. אני רוצה... אני רוצה לכתוב על להקות באות Pית. אבל אני מתעצלת. אין לי מוזה. ולא רוצה לחטוא בניים דרופינג. לא ישנתי הרבה מאוד ימים חברים. ואני חושבת שרוצים לעקל לי דברים. אבל אין לי דברים אז לא משנה. אולי יעקלו לי... אותי??? אני רוצה... אני רוצה לישונית. סהרוריריס

 

[Markovitch]

כשהתעורר, קזאר עוד לא היה שם

 

[i suffer rock]

פעם הבאה תתאם ../images/Emo92.gif ../images/Emo8.gif