שני הסנטים שלי
אז הנה נפתחה לה עונה נוספת, שמינית במספר. מספר שינויים, מספר דברים שנשתמרו, והרבה קטעים שהזכירו את הימים הטובים. אני חייבת לציין שאת פרקי העונה השמינית ראיתי רק פעם אחת, וגם זה היה לפניחודשים רבים מיד לאחר השידור בארה"ב. במהלך הפרק השני היום גיליתי פתאום שאת כל הקטע על כוכב האסגארד בכלל לא ראיתי בפעם הראשונה (או שראיתי ומסיבה כלשהי זה נמחק מהזיכרון שלי לחלוטין). כך שהייתי מאושרת, זה היה ממש כמו לצפות בפרק חדש (חוץ מהעובדה שידעתי כיצד זה יסתיים. אז בואו נראה מה היה לנו כאן... הדגש של הפרק הראשון היה ההפרדה בין צוות SG1. ג'ק אוניל היה עדיין קפוא במהלך הפרק כולו, דניאל נשאר על כדור הארץ, טיאלק וסם הלכו לחפש את האסגארד, וגם הם נפרדו מאוחר יותר כאשר קרטר נחטפה ע"י החמישי. כל אחד נלחם בחזית שלו ונאבק את המאבקים שלו. כמובן שהכל התכנס לו יחדיו בסופו של דבר, אבל זה כבר שייך לסוף צמד הפרקים. הפרק הראשון אם כן היה בסימן של הפרדה. כבר בהתחלה, ולאורך הפרק כולו, ניתן היה לראות את הדאגה הרבה של חברי צוות SG1 אחד לשני. וזה נגע ללב מאוד. דניאל אשר נאבק עם ד"ר וויר על מנת ללכת להציל את ג'ק. כל השלושה מנסים לשכנע את וויר שהיא חייבת לתת להם ללכת. קרטר מצליחה "לאיים" עליה לבסוף. דניאל מאוכזב שהוא נשאר מאחור. הדאגה של דניאל המשיכה גם בפרק השני כאשר הוא רצה למנוע מת'ור להעיר את ג'ק כי זה עלול היה לסכן את חייו. הוא ידע שזאת הדרך היחידה, אולם הוא לא רצה לסכן את ג'ק. גם הדאגה של כולם לקרטר, התגובה של טיאלק ודניאל כשחשבו שהיא נהרגה. התגובה של ג'ק ברגע שהוא ידע שהוא יכול ללכת ולהציל אותה, שיש סיכוי. זוג הפרקים הראה חברות עמוקה בין חברי הצוות, יותר מכל פרק אחר. זה התחיל בסוף העונה הקודמת, כאשר הם נלחמו למען ג'ק ונאלצו להפרד ממנו במוצב באנטרטיקה, והמשיך באופן מושלם בפרק הזה. כנראה שאין זה מקרה, שדווקא עכשיו, כאשר הצוות לכאורה מפורק כאשר ג'ק הופך להיות המנהל של הבסיס, אנחנו רואים עד כמה הצוות מגובש. ג'ק אפילו ישב איתם והתלבט מה לעשות, האם לקחת את הפיקוד או לא. הוא ישב והתייעץ עם החברים הקרובים לו ביותר. זה אומר הכל. ד"ר וויר היתה הרבה יותר אנושית בפרק הזה מהפרק הקודם. עדיין לא וויר שמוכרת לנו מאטלנטיס, אבל בהחלט קרובה יותר. את העונה הקודמת סיימנו בסימן שאלה לגביה. ראינו את הפוטנציאל שלה, אבל לא היה עדיין ברור עד כמה היא ידיד, או עד כמה היא עלולה להיות אויב. הפרק שפתח את העונה השמינית הראה לנו את וויר האנושית, וויר אשר מוכנה לכופף את החוקים למען האנשים, וויר אשר מקשיבה לדיעות אחרים, וויר אשר מנסה לנווט בין המוקשים ולא לדרוך על אף אחד מהם בדרך. אין ספק שהפוטנציאל שראינו בסוף העונה הקודמת התחיל להתממש, ובאטלנטיס הוא בכלל פרח. הפרטים הקטנים הם אשר עושים את ההבדל, לטובה וגם להרמת גבה. אני מצדיעה ליוצרים על כך שהם ממלאים את הפרטים הקטנים אשר גורמים לדברים להראות אמינים יותר - דוגמה טובה לכך ראינו בפרק כאשר ראינו את וויר מחזיקה עותק של ההודעה שדניאל תרגם, והדף היה מחולק לשניים - לטקסט המקורי בשפת הגאולד, ולימינו התרגום של דניאל באנגלית. לכאורה פרט קטן ומשני לחלוטין, יכלנו להסתדר גם עם סתם נייר שדניאל שרבט עליו את המשפטים באנגלית. אבל ההשקעה שנעשתה פה, בשבילי היא עשתה את ההבדל. לעומת זאת, התעלומה שהיא מדי החברים גרמה לי להרים גבה גם בפרק זה. זה כבר זמן מה שהחברים מחליפים מדים וצבעים חופשי כאשר הם בבסיס. הכי משגע אותי הצבעים שמתחלפים כל הזמן - מדים כחולים ומדים ירוקים/חומים. במרבית המקרים ג'ק וסם לובשים את המדים הכחולים, מה שדי הגיוני מאחר והם בחיל האוויר. בעונות מוקדמות יותר הם לבשו גם מדים ירוקים/חומים, אבל ניתן לייחס את זה לחוסר תשומת לב של העונות הראשונות. אבל מה בדיוק הקטע עם דניאל? בפרק הזה הוא הספיק ללבוש גם את המדים הכחולים, וגם שתי סצינות מאוחר יותר את המדים הירוקים/חומים. וזה לא הפעם הראשונה שזה קורה. לא הגיע הזמן שהמלבישים יחליטו כבר לאיזה צד הוא שייך? כאמור, במהלך הפרק הראשון כל חבר צוות היה ממונה על החזית שלו. החזית של דניאל הייתה בפיקוד, לצידה של ד"ר וויר. אני חושבת שההחלטה להשאיר אותו שם הייתה לטובה, לשני הצדדים. דניאל היה בדיוק במקום אשר בו הוא נדרש, אף אחד מחברי הצוות האחרים לא יכל היה לעשות את העבודה שהוא עשה, ולייעץ לד"ר וויר כפי שהוא ייעץ. בסופו של היום, הוא המומחה האמיתי בכל הקשור לגאולד. אם הוא היה מגיע עם טיאלק וסם לאזור עם המשכפלים, הוא לא יכול היה לעזור בהרבה. אולם בפיקוד, הוא היה האור שהוביל את כולם. אכן, התפקיד המושלם לדניאל, התפקיד הטבעי של דניאל. זרקור האור בפרק הראשון היה מכוון על דניאל. כאמור, סיימנו את הפרק כאשר כל אחד מחברי הצוות מופרד ותקוע במלחמה קטנה משל עצמו. הפרק השני... כל דבר אחר שהתרחש בפרק, יסלחו לי הכותבים על כך שאני אומרת את זה, אבל כל הדברים האחרים נמצאים אי שם מאחור, שקועים בצילו של ג'ק אוניל. אז היה איזה קטע עם אדוני המערכת. למדנו שבעל משתלט על כולם, שכולם בבלאגן, כולם תככנים כרגיל (כמובן שהספינה שאיימה על כדור הארץ בסוף הפרק הראשון הושמדה תוך שתי שניות ובכך הוסר "האיום" על כדור הארץ שנשארו מתוחים בגללו בסוף הפרק הראשון), סם עונתה ע"י המשכפל אשר גרם לה לחיות במציאות מדומה, וכמובן שהאסגארד (שוב) ניצלו בזכות ג'ק אוניל. אבל כל זאת שולי לחלוטין. הפרק השני מוכתר על ידי רשמית כפרק הטוב ביותר של ג'ק אוניל. כן, אולי אפילו יותר מהפרק window of עם הלופ בזמן. הפרק הזה היה פשוט עמוס בג'ק אוניל, ג'ק אוניל הטוב והאהוב כל כך... ג'ק במחשב של תו'ר - ענק!!! משחק עם האורות של הספינה עד שת'ור קורא אותו לסדר - אין מילים! כל כך ג'ק! ג'ק מתעורר ומבקש מת'ור אספירין. ג'ק שואל את טיאלק מה קורה עם השיער. ממשיך לדבר, ואז שואל שוב... ג'ק והנשק שהוא בנה, בלי שמץ של מושג כיצד להשתמש בו בהתחלה. ג'ק יורה על המשכפלים וצועק עליהם "מי אבא שלכם?" ג'ק מדבר עם וויר במשרד, אומר שהוא מכין רשימה, אומר שהדרגה החדשה נמצאת ברשימה שלו. ג'ק מכין את הרשימה עם החברים - וכמובן שמה שקובע את הגורל בסוף זה ההבנה שהוא יכול לעשות כל מה שהוא רוצה (כמו ילד קטן שנותנים לו רשות להכנס לחנות ממתקים או צעצועים ולקחת כל מה שהוא רוצה). אין ספק - ג'ק אוניל במיטבו. אלו בדיוק הרגעים שגורמים לי לצביטה בלב כאשר אני חושבת על עונה תשיעית בלי ג'ק. לפחות יש לנו עוד עונה שלמה להנות ממנו. אז סיכום הפרק במשפט אחד... Good old Jack O'Neill
