[fun maker]

../images/Emo41.gif ../images/Emo41.gif ../images/Emo41.gif

בחוץ כפור אימים, אולי חמש מעלות מתחת לאפס. מה כבר אפשר לצפות ממוסקבה באמצע דצמבר. אני צועד לכיון המלון ופתיתי השלג מכסים אט אט את הכיכר שכבר מזמן אינה אדומה. חשבתי שזה כמעט קור כלבים אבל כשאני רואה את הגברת עם הכלבלב אז אני כבר לא בטוח. הכלבלב בקושי מקשקש בזנבו מרב קור ואני תוהה למה היא היתה חייבת להוציא אותו בקור הזה. אני נזכר בשירו של רוני סומק , "אם אתה רואה בחורה עם כלב, סימן שהיא בודדה. אם אתה רואה בחורה בלי כלב, סימן שהיא שכחה את הכלב בבית." אבל היות וברוסיה עלינו להיות רוסים, אולי מן הראוי היה להרהר בגברת עם הכלבלב של צ´כוב. המחשבות האלה קצת מסיחות את דעתי מן הקור ואני מפלס דרכי בשלג אל המטרה הנכספת, חדרי החמים. בדמיוני כבר הפעלתי את הג´קוזי בחדר להפשיר את עצמותי הזקנות. מטרים ספורים לפני צועדת לה מישהי עם תיק גדול על גבה, אולי אפילו תרמיל משהו. שערה האדמוני מבצבץ מבעד לכובע הפרווה שעל ראשה ומשהו בצעידתה משדר לי חוסר ביטחון. לאחר כמאה מטר היא נעצרת, כשוקלת אם להמשיך. מביטה אחורה ושוב לפנים, מחפשת ת´כיוון. נראה לי שאיבדה את הצפון. אני סוגר את הפער בינינו ואני כבר חולף על פניה. לא מקום אידיאלי להסתובב בו לפנות ערב לבד, חשבתי לעצמי. גלי קולה הקפואים הגיעו אל אזני "סליחה, אתה יודע אולי איך אני מגיעה לשדרות פושקין?" לא היתי אומר שהיא הימרה על הסוס הנכון עם השאלה. רציתי להציע לה לצלצל לחבר או משהו אבל היא לא נראתה במצב לבדיחות. גייסתי את המעט רוסית שבפי שצברתי בביקורי הרבים פה, והסברתי לה שלא ממש, לא יודע. משהו בקולה נסדק. שאלתי אם יש לה מושג באיזה אזור זה, שמא אוכל להיות יותר לעזר. במקום, רק הצליחה להוציא קטעי משפטים שהצלחתי לחבר בקושי לתמונה כלשהי. רק הגיע לפני כמה שעות לעיר ומחפשת מלון זול שעליו קיבלה המלצה. את השאר כבר איבדתי בין הדמעות שזלגו מעיניה וקפאו בטרם הגיעו אל יעדן. לא יודע מאיפה זה יצא לי אבל מצאתי את עצמי מציע לה עזרה, לשאת את התיק ולבוא לשתות תה חם בחדרי במלון. היא בחנה אותי מספר שניות כשאני מנסה ללבוש את המסכה הנכונה שתעורר את אמונה בי, ואולי במין האנושי. הנהון ראשה סימן לי כי עברתי את הבחינה ועיניה הירוקות מדמעות הודו לי מבעד למפלים. כעבור רבע שעה הגענו אל החדר ומצאתי את עצמי נבוך במעט לגלות שלא ממש טרחתי לסדר את החדר עבור האורחת הלא צפויה. אספתי במהרה את בגדי הפזורים והצעתי לה לשבת. לקחתי ממנה את המעיל החם וכובע הפרווה. כמה נעים היה לגלות כי מתחת לכל השכבות התחבאה לה אשה נאה, גבוהה, שער אדום. אני מניח באמצע שנות השלושים נושקת אולי לארבעים. כוס תה חם התקבל בברכה בין כפות ידיה. אצבעותיה הארוכות עטפו את כוס הזכוכית בעדינות. שתי קוביות סוכר צללו אל הכוס להמתיק ולחמם את גופה העייף. "בלשויה ספסיבה" אמרה בחיוך עצוב, ואת זה הבנתי. "פז´לסטה" השבתי. נינה. זה שמה מתברר. וגם המבטא הזר שלי לא נעלם מאוזניה. כשאלה למוצאי השבתי, סרייבו. לא יודע למה החלפתי מלחמה אחת באחרת. המלחמות של השכן תמיד נראות יותר טוב. "אה וי אטקודה?" שאלתי והיא השיבה "בטומי". הרמתי גבה. מהים התיכון עברנו לים השחור. אז גרוזיה אה? הצעתי להזמין משהו לאכול ונראה שהיא מצליחה להסוות את רעבונה די יפה. הנהון עדין נתן את האישור. הצתי בתפריט ... יש להם גם מנות גרוזיניות. סופסוף הביקורים ב´ננה בר´ משתלמים. הלכתי על חינקלי, כיסונים נהדרים. בינתים הצעתי לה להתקלח, להתרענן מעט. עוד רעיון מצוין לפי השמחה בעיניה. כנראה שרות החדרים יעיל מידי והחינקלי הגיע לפני שהיא סיימה את התה והספיקה להכנס למקלחת. ישבנו סביב השולחן הקטן וירדנו על הצלחת בליווי יין אדום. הצלחנו לגלגל שיחה ברוסית / אנגלית. בטח מחצית הדברים הובנו אבל למי אכפת. אני התחלתי להנות מחברתה ונראה שגם היא השתחרה מעט. בסיום הארוחה, כשאנחנו שבעים וטובי לב, היא קמה אל המקלחת ואמרה "תודה על האוכל, יצא לך אחלה". חייכתי ובלי לחשוב (גם גבר וגם אחרי יין...) אמרתי "מה תודה, תפשטי". כשכבר הבנתי מה אמרתי היה קצת מאוחר מידי.

 

[fun maker]

היא חייכה

ושאלה מה אמרתי. "יא בולשוי דורק" ("סתם מפגר") עילגתי איכשהו. שמעתי את הגחגוך בעיניה שנבע אני מניח משליטתי ברזי השפה הרוסית על בוריה. היא התקרבה ונשקה לי על שפתי, "ספסיבה" אמרה שוב, ברוך כובש. פתאום רציתי אותה, שתכבוש אותי כיבוש נאור, או לא. עוד לפני שהספיקה למצמץ הצמדתי את שפתי אל שפתיה והרגשתי איך הלשון שלה מחליקה אל פי ופותחת בריקוד החרבות. לא יודע אם לזה חצטוריאן כיוון את היצירה שלו אבל חרבי הזדקפה לה בנדן, מוכנה אלי קרב. לאט לאט, בלא להתנתק מפיה, כשעיני מביטות אל תוך עיניה, קילפתי מעליה שכבה אחר שכבה. מזל שלא שיחקנו סטריפ פוקר חשבתי, היה לוקח לי שנים להפשיט אותה. הנה, כבר רואים את האור. חזיה ותחתונים תואמים, בצבע אדום בוהק. לא יכול שלא לתהות על השפעת הקומוניזם על העולם התחתון. החזיה מאבדת גובה ומוצאת עצמה על הרצפה. הידים גולשות על פניה, לאורך הצואר, ואל שדיה. חזה מלא וזקור. פטמות ארגמניות משהו שמגיבות בהקשב מידי לצביטה רכה. ממולv פטמה, ועוד אחת. שפתי מתישבות ויונקות. נשיכה קטנה, ומשיכה עם השינים, סוחטות מגרונה עיצורים לא מוכרים. היתי צריך יותר להטות אוזן ב´ננה בר´ לגרוזינית המדוברת. כששפתי מדלגות אל הפטמה שניה, עוברת לי בראש הסצנה מ´חתונה מאוחרת´ של דובר קוסשוילי, ולרגע אני מוצא עצמי מקווה שמשפחתה לא תופיע לי בפתח הדלת עם גרזנים סטייל הניצוץ. תוך שניות אני על ברכי, כשידי גולשות מהחזה מטה, על גבה, ומקלפות באיטיות האת התחתונים מגופה. אדמוניות ראשה לא נעלמה גם מערוותה שנצמדת אל פני, עם עזרה מידי שנעלמו מאחור. ידיה תפסו ראש והחלו לפרוע את שערי בעת שהלשון חוקרת את מידת הלחות בין ירכיה. היא נשכבה על השטיח ופישקה את רגליה כשאני מחליט לעלות לרגל לאטי. החל מאצבעות רגליה, במעלה הקרסול, ושוב הלשון חוזרת וחודרת אל תוכה. האגן עולה מעלה, לודא שהלשון תשאר בפנים. הקצב מוגבר ואני מתחיל להרגיש את רעידות ברכיה על ראשי, מה שרק מטריף אותי יותר ובשתי ידי אני מצמיד אותה אל פני, ונובר בתוכה בלשוני עד השמע קול השמחה. הפעם מהירות הקול גוברת על הגוף, שממשיך עוד שניות מספר לפרכס על פני. היא עצמה עיניה מעייפות, מעונג, ואולי סתם. ידי החלו ללטף אותה במעלה הבטן, אל החזה, ומשחק קטן עם הפטמות, שעדיין זקורות. הרכנתי שוב את ראשי ותפסתי את הפטמה בין שיני ומשכתי מעלה, כשידי מחליקה על הפטמה השניה. גופה התקמר כלפי מעלה, כאילו היתה מריונטה שחוטיה קשורים לה אל הפטמות. קולות של חתול מתפנק עלו מגרונה. הושטתי אצבע שנבלעה חיש בתוך פיה בשמחה רבה. המשכתי לעסות את גופה, כשכל רגע אני חושב להתפקע. לפתע חשכו עיני. צללתי לתוך חלום כשרק עלטה סביבי. לקח לי עוד גרגור, או שניים, להבין שהעלטה אמיתית, וזו עוד הפסקת חשמל. כאילו חיכתה לכך, החלו ידיה לשוט על פני. אצבעות חדרו בעדינות ופלירטטו עם הלשון. הופשטתי מבגדי, וגם עמוד האש נשלף מתחתוני. מגע ידיה הרטובות על הזין הקפיץ אותי. ביד אחת הראתה לי את הדרך אל השטיח, וכך כשאני על גבי, כשידיה מעסות אותי בין רגלי, הרגשתי את הלשון שלה מטילת על גופי. החושך רק הוסיף וכאילו הגביר את רגישות החושים האחרים על חשבון הראיה. תוך שניות נבלעתי בתוך פיה כשידיה נעות במעלה ובמורד אותו עמוד אש. היד השניה נשלחה לביצים והגוף החל לבעור. למרות החשכה חשתי שאדמומיות הזין יכלה להעיר את שמי מוסקבה באור יקרות. עוד שניות וגם מקור אור זה כבה, כשרק הלבה נותרה כעדות, וגם היא נעלמה חיש תחת לשונה. שכבנו לנו כך עוד כמה דקות, כשראשה על בטני. לבסוף קמתי להדליק נר. הנחתי אותו לידנו וליטפתי את גופה שלאור הנר החליף צבעים. כאילו מבער חמץ, העברתי את הנר לאורך גופה, נהנה לגלות כל קימור. הפטמות קיבלו גוון שונה לאור הנר. התישבתי מעליה, כשיד אחת מחזיקה את הנר והשניה מלטפת את החזה ומושכת פטמה עד גבול האנחה. הנר טיפטף אל בין שדיה. הגוף הגיב מידית. שפתי ולשוני מיהרו לכבות את השרפה. נראה כאילו רק חיכתה למוצא פי וביקשה עוד ללא מילים. העברתי את הנר שוב לאורך גופה כשבכל מקום אני משאיר את רישומי עם חותמת שעוה והלשון מקפידה לצנן את הרוחות מיד. בטנה ושדיה כוסו שעווה וכך הגעתי אל בין רגליה. הירך קיפצה מיד בבואה במגע עם הנר והאדמומיות שבפתח לא נראתה מזמן מפתה יותר. ראיתי את האור בקצה המנהרה ובעוד אני תוהה לפשרו, חזר האור במלון.

 

[fun maker]

"אני חושב

שהגיע הזמן להשתכשך קצת בג´קוזי", מה שגרר הנהון שמחה. לפחות ג´קוזי היא הבינה, חשבתי לי. חיבקתי אותה מאחור ודידינו אל הג´קוזי. פתאום תפסתי את עצמי מזמזם את ´תחת שמי מוסקבה´ , הגירסה המלאה. התחלתי לצחוק והיא צטרפה אליי לזמזום, כשנציג הצבא האדום תחוב באחוריה. נכנסנו פנימה, לתוך המים המשכשכים. היא ישובה עלי. בה בעת שהיא נעה עלי, ישבניה מתחכחים לי בביצים וחזה אל חזי. אנחנו מריצים מחרוזת של מקהלת הצבא האדום ובינתיים הקטיושקה יצאה לה לשוח. היא מגבירה את הקצב, ואת קולה, ואני קול שני, ועדין בתוכה. סובבתי אותה כך שהיא נשענת בידיה על הדפנות ואני מחליק לתוכה מאחור. בתוך המים הגועשים, ובין כל הזרמים, משכתי אותה אלי כשידי על שדיה. עוד לחיצה, ועוד צביטה, ורק הבסים נשמעים. כך כשאני מאחוריה, וידי מלטפות אותה מלפנים, לאורך בטנה, אל בין רגליה. נשארנו עוד מספר דקות צמודים. "את בטוחה שאת גרוזינית ולא איזה סוכנת של המוסד?" "יא ני פנימיו דרגוי" אמרה, וביקשה שאחזור על דברי ברוסית. גייסתי לעזרתי את הרוסית למתקדמים ואמרתי "הופה הופה הופה, סמטרי קקיה ז´ופה". היא צחקה והצמידה את התחת המדהים שלה אל בטני. כהדרן שרתי שוב את ´תחת שמי מוסקבה´.

 

[babayaga2]

......אחי.....

לא הבנתי את הרוסית אבל מי צריך הסבר!!! מעשיה מרטיטה

עוד עוד ועוד.....

 

[שועל ללל]

cold???

It is funny how ones reference to temprature change. After almost two years at my current location, at a risk of sounding braggy I have to say -5 centigrade (a.k.a 23 farenfeit) is not THAT cold... definitly not enough to make your tears freeze (unless the wind pickes up and then you got wind chil and stuf) but it really is not that bad. I was walking barefooted at -4 last spring That put aside, nice idea, and nicely performed

 

[מודה ועוזבת]

אלוהים אדירים

כמה יופי במשפט אחד שלם. איזו שנינות.. כל הכבוד!!!