עדכון קצת נאחס../images/Emo4.gif וגם קצת לא../images/Emo8.gif
למי שזוכרת, הטיפול התחיל בעצלות, ולא ראינו התקדמות. במפגש הייתי די סקפטית. ואז פתאום הכל קרה מהר וגדלו המון זקיקים והתנפחה הבטן ובסוף שאבו לי 19 ביציות. כשהתעוררתי הרגשתי כ"כ על הפנים, הבטן כאבה לי נוראאאאא. הפעם כן עשו לנו איקסי על כולם, ויצאו 11 הפריות. בינתיים אני שכבתי לי במיטה כל הסופשבוע בקושי יכולתי לזוז מהכאבים. כשהגענו להחזרה ביום א רציתי לומר לרופא שכואבת לי הבטן נורא אבל היה שם כזה בלגן ובכלל לא ראיתי את הרופא. ואז כבר קראו לנו להיכנס להחזרה והתמקמתי לי על ה"שולחן" מוכנה לקבל את העוברונים שלנו, ורק אז הרופא נכנס ואמרתי לו שיש לי כאבי בטן. פה היה קטע לא נעים. תשמעו: הרופא התעצבן קצת שלא היה כזה מכשיר US רגיל (לבטן) בחדר, אז אמר לי "טוב, תתלבשי", והלך לחדר אחר ששם היה מכשיר רגיל. התלבשתי, ואני שומעת את האחיות אומרות לו שיש שם בחדר כבר מישהי שמחכה שהוא יעשה לה US זקיקים. הוא אמר בלחץ כזה "אז תורידו אותה משם עכשיו", הייתי ממש בהלם. אמרתי לו "לא, לא, אני אחכה". תארו לעצמכן שאתן מוכנות כבר על הכיסא ואז אומרים לכן לרדת!!! אחרי 2 דקות הכניסו אותי והרופא בדק ואמר לי ככה: "טוב, את רואה? כל אלו זה ציסטות. השחלות מוגדלות ויש גירוי יתר בדרגה בינונית, אז לא נעשה החזרה היום". מהשוק התחלתי לבכות (גם אני בקושי זזה מהכאבים וגם לשמוע שהכל לשווא!!), אבל לא היה איכפת לי בכלל שכולם שם יראו אותי בוכה, הכל כאב לי ובמיוחד בלב... אז זהו, לא החזירו. חייבת להודות שהיו רגעים שהרגשתי שלא איכפת לי שלא החזירו ולא איכפת לי כלום, כי אני כבר לא יכולה לסבול את הכאבים האלו וזה כל מה שעניין אותי. בינתיים התאוששתי ואני מרגישה הרבה יותר טוב. גם ככה רצינו לעבור רופא ולעבור יחידה, אבל עכשיו אנחנו תקועים שם עם 10 מוקפאים. מאמצע הטיפול תקפה אותי הרגשה ממש טובה לגבי הטיפול, הייתי בטוחה שזהו הפעם יצליח. גם עכשיו אני מרגישה ככה (למרות כל מה שקרה). יש לי ממש הרגשה טובה לגבי המוקפאים החמודים שלנו, אולי אפילו נעשה מהם את כל המשפחה ?
אולי מישהי יודעת אם אפשר לקחת איתנו את המוקפאים שלנו ליחידה אחרת? איך עושים זאת?