Nightwinds Lullaby
New member
לא שאלות נוספות! בבקשה, הכל,
רק לא שאלות נוספות!
ולשאלות, יקירתי, אענה בשאלות משלי. 1. לא הופסק הטרור בעת שיחות שלום? איך את מסבירה את העובדה שבתחילת 96', כאשר ההסכמים היו תלויים ועומדים, וקיצוני החמאס והג'יהאד האיסלאמי ניסו לבצע פיגועים בשטח ישראל, הרש"פ יצאה לפעילות נגדם? איזה אינטרס היה לרשות לעשות זאת, מלבד תמיכה עממית? למה, לדוגמא, היא לא עושה את זה היום, והחמאס הופך לו אט אט לגוף פוליטי לגיטימי, שמשתתף בבחירות ונהנה מתמיכה רחבה? ברשות הפלסטינית, כזכור, אין דמוקרטיה של ממש, ואין שם תרבות של הפגנות (גם כשהיתה הפגנת המונים בעד הדמוקרטיה, למשל, שולבו בה חמושים). גם כשיש הפגנות - נושא השלום הוא הנושא הבוער פחות. כאשר תושבים נהרגים מדי יום, ההנהגה מושחתת ומפולגת, והמצב, עד לא מזמן, לא היה רחוק מאנרכיה - למי בכלל יש זמן לחשוב על שלום? את אותו תהליך, בזעיר אניפין, אפשר לראות גם בישראל. כמה הפגנות "בעד השלום" ראית כאן לאחרונה? (לא, הפגנות בעד ההתנתקות לא נחשבות). אילו מותגים פוליטיים מצליחים למכור את עצמם טוב יותר, ימניים או שמאליים? כמה ישראלים תמכו באמת לבדוק מה עומד מאחורי הסכם ז'נבה המדובר? (שאני, אגב, לא מסכים איתו). המלחמה, ששני הצדדים לא השכילו (או הצליחו) לעצור בזמן, הביאה לייאוש ואכזבה משני הצדדים, תחושה ש"הם מבינים רק כוח", עליית ערכים לאומיים ולאומניים, ואיבוד אמון מוחלט. יקח שנים לשקם את זה באופן מלא. 2. אכן, ההנהגה הפלסטינית רחוקה מלהיות אידיאלית, ולרובנו אין ספק היום שנתינת המושכות בידי ערפאת היתה טעות. עם זאת, מנהיגים פלסטיניים בכירים חתומים על ז'נבה (הסכם שרחוק מאוד מלהיות קל, מבחינת הפלסטינים), וישנה פעילות נרחבת בשטח (כן, גם בתקשורת הפלסטינית!) על מנת לקדם אותו, ואת "המפקד הלאומי". אגב, קראת פעם עיתונים פלסטיניים? הארץ מקפיד לתרגם מאמרי מערכת מדי פעם, והם הרבה פחות אחידים ודוגמטיים משאת נוטה לחשוב. 3. הגדר היתה יכולה להיות מוקמת הרבה, הרבה יותר מהר, אילולא היתה מסתאבת והופכת לפוליטית, ובדרך גם עוברת על כמה וכמה חוקים ישראליים ובינלאומיים, מה שעיכב (בנוסף לסיבות פוליטיות נטו), את בנייתה באופן משמעותי. איש לא מצפה שהכיבוש יסתיים ביום אחד, ואכן מדובר בתהליך הדרגתי, אבל גם תהליכים הדרגתיים צריכים להתחיל מתישהו. 4. מתי בדיוק נסוגנו, באופן אזרחי וצבאי (כלומר, הורדת התנחלויות בנוסף לאוטונומיה), מאיזשהו שטח פלסטיני? איך הפלסטינים אמורים לקבל את רצינות כוונותיה של ישראל, כאשר הכיבוש האזרחי, קרי ההתנחלויות, ממשיך ואף גובר? כמו ישראלים רבים, גם את קונה את האשליה כאילו ישראל "ויתרה על הכל", וקיבלה טרור בתמורה. למעשה, ישראל הראתה מעט מאוד צעדים המצביעים על רצינות כוונותיה, ונמנעה מלהתפשר דווקא בסוגיות החשובות ביותר (ירושלים, הפליטים), פשרה שהיה אפשר להגיע אליה בקלות יחסית (חלוקה הגיונית של העיר, כמו המוצעת בז'נבה, וקרן פיצויים בינלאומית). למה? אולי כי מישהו כאן חושש ממצב של שלום. אחרי הכל, הרבה, הרבה, יותר קל להשיג לכידות חברתית בעת מלחמה.
רק לא שאלות נוספות!