"תני לו שם שיהיה לו מקום בעולם"
הרצון תלילד משלי היה חזק מכל דבר אחר חזק אפילו במחיר חיי שלי. נכנסו להריון מהפרייה בטרא לא תקינה אין עוברים ברחם הרופא אמר - "להפסיק את ההריון" לא הסכמתי בשום פנים.... 3 עוברים השתרשו אחד מחוץ לרחם שניים בפנים גילו אותם בשבוע 8 וקצת. ידעתי שהתינוק השלישי הלך... היה לנו מזל שהוא נספג לבד ולא היה צריך התערבות....(מצחיק כשאני חושבת על ההמשך) בשבוע 10 נפל אחד התאומים וגרם להיפרדות שיליה עובר אחד גיבור קטן לגילו עם דופק חלש נשאר בפנים והיפרדות שיליה הולכת וגדלה הרגשתי רע מאוד , הקאות קשות, רעד וערפול מוחלט , כאבים קשים פילחו את הבטן שוב ושוב דימומים לרוב... הרופא אמר - צריך להפסיק את ההריון הזה הוא לא תקין ומשהו איתך לא בסדר אני רק לא יודע מה ... לא הסכמתי בשום אופן מאושפזת מחוברת לעירוים הסתכלתי לשמיים והתפללתי - אל תיקח את ילדי ממני ופתאום היתה לי הרגשה שאני צריכה לתת לו שם מהר מיד כדי שיהיה לו מקום בעולם שהמקום שלו יחכה לו נדבי. נדבי היה תינוק של אנתן לשום עובדה חריגה להפריע לו. בשבוע 18 כבר לא יכולתי ללכת יותר הכאבים הרגו אותי רזיתי המון בשבוע 19 התמוטטתי בבית עם הקאות דמיות אמבולנס לבית חולים אני כבר צורחת מכאבים ומאבדת הכרה לסרוגין אבל ידעתי דבר אחד אני לא מוותרת על נדבי יש לו שם יש לו מקום בעולם ניתוח חירום חסימת מעיים לאישה בהריון עם עובר בבטן שבוע 19 אני צרחתי על הרופא "התינוק שלי? מה איתו? מוכרחים להפסיק את ההריון את תמותי , תעשי אחר... הם נאלצו לקשור אותי שלא אברח מחדר הניתוח לא הסכמתי לקבל שום תרופה עד שהמנתח יכנס - הכאבים היו איומים כשהגיע המנתח תפסתי לו את היד ואמרתי לו "אם נדבי שלי ימות בניתוח אני אתאבד לא תקבלו את הילד שלי תציל אותו תציל אותו. הורדמתי נותחתי התעוררתי ב 1 בלילה במחקלה שקטה חדר לבד חושך כולי צינורות איש לא היה בחדר ניסיתי להגיע ללחצן המצוקה אבל לא יכולתי להזיז את היד שלי היא היתה עם 2 עירוים בכלל לאיכולתי לזוז מרוב כאבים ואסור לת משככי כאבים לאישה בהריון... 30 תפרים לאורך הבטן חבושה... צמאה ומבוהלת הילד הילד... עצמתי את העיניים וביקשתי מנדבי, חומד, אמא פה, תגיד לי שאתה בסדר , תעשה משהו שאני אדע נדבי, יש לך שם ומקום בעולם ואז בעיטה פעם ראשונה, שבוע 19, על תפרים, נדבי יודע שהוא בסדר ושאמא פה ובלילה הזה נכרתה ברית בינינו לבין אלוהים אני נדב ואלוהים שהוא יחיה שהוא יבוא איתי הביתה בריא ושלם ההחלמה היתה נוראה כאבים קשים, בטן שממשיכה לגדול על תפרים, הקאות חוזרות, גוף שקורס.. ונדב לא נתן לעובדות להפריע לו נס רפואי היו צירים קשים ודימומים , גרתי בבית החולים היו שולחים מתמחים לבדוק אם יש דופק עדיין, הבכירים לא יכולו להסתכל לי בעיניים להגיד מצטערים אין תינוק אבל אני הייתי עם נדבי בקשר על הזמן הוא הודיע לי שהוא בסדר. בשבוע 33 חזרנו הביתה שבוע אחר כך אני מתעוררת בהרגשה משונה לא כואב אבל שונה נדב בעט אבל זה לא היה רגיל משהו לא היה בסדר אני ידעתי בעלי צחק עלי אמר שאני משוגעת כב רוהלך לעבודה אני הלכתי לביתה חולים, נכנסתי למיון יולדות כולם כבר הכירו אותי הגיע רופא בכיר מיד בודק.... מותק ירדו המיים מזמן כבר אין מיים כמעט בכלל וחום גבוה מיד חדר ניתוח אני לא הסכמתי שוב ניתוח בתוך כל הדרמה נדבי שמח מאוד אין שום בעיה אית ו והלכנו ללידה רגילה 17 שעות בחדר לידה שעתיים תינוק תקוע בתעלת לידה ואין מיילדת בסביבה הרופא הלך לישון הם צעקו עלי ללחוץ מידי שעה לא זז כלום לא ידענו אבל הרחם כבר נקרע רופא ערני שהגיע מוקדם בוקר קלט שהמצב קשה קיסרי חירום ונדב אחד מקסים עם 6 אצבעות ביד ימין נולד אצבע אלוהים שמרה עליו נתנו לו שם זה החזיק אותו חי. נדבי כבר בן 6 שנים , בשנה הבאה ילך לכיתה א' ויש לו המון מקום בעולם