הסיפור שלנו
אולי לא הכי מקורי אבל בהחלט מיוחד (במיוחד בשבילי). אני באה ממסורת רוסיה שחוגגים את ראש השנה האזרחית, שזה שנה חדשה, וכל שנה בתאריך 31.12, ללא יוצא מהכלל, כבר במשך שלושים ומשהו שנים, משדרים באופן קבוע סרט רוסי וזאת ההקדמה, והנה הסיפור: אחרי שכולם שיגעו אותנו בשאלה התמידיית והמעצבנת שבאה מיד אחרי "מה? עוד לא ילדת" השאלה השניה הכי מעצבנת "נו, איך תקראו לו/לה?" בחרתי בפיציפון, אבל התברר שזה לא שם מי יודע מה טוב. בעלי התעקש שיהיה שם רוסי, כי מי יודע איפה נהיה בעוד עשר שנים, אני התעקשתי שיהיה שם ישראלי, כי אני אהיה פה, בישארל (אין לי ארץ אחרת). בחרתי שני שמות, שבעלי התנגד אליהם נמרצות, אז הנושא ירד מהפרק והחלטתי לחכות כבר ליום הלידה, בינואר. הגיע לו ה31.12 והסרט שעליו כתבתי למעלה שודר בטלויזיה, אמרתי לבעלי שזה הסרט הרוסי היחיד שאני אוהבת, הוא אמר את שמו של הבמאי- אלדר, וברגע שהם הזה עלה על שפתיי, הרגשתי בעיטה, צירוף מקרים, אמרתי שם אחר, דממה, שוב אלדר, בעיטה נוספת, וככה במשך עשר דקות, כל שם אחר לא זכה בשום תגובה אבל לשם אלדר חשבתי שיש לי כדורלגן בבטן וכך, סגרנו את 2008, בבחירת שם לעובר, שם שהוא בחר לעצמו.