שאלה....

[גילת336]

../images/Emo41.gifשאלה....../images/Emo35.gif

קצת לפני הגט- אני מתלבטת.... אני צריכה לפנות את הדירה- ההורים הציעו שאני אגור איתם (יש להם בית גדול= תיהיה לי פרטיות) או לקנות/ לשכור דירה.... מה דעתכם? אני רואה במעבר להורים מין כישלון- ואין לי מושג למה הם מבחינתם רוצים לעזור לי להתאושש ולעזור עם הילדה....

 

[יוני יולי]

אני לא עברתי להורים

כי לא הסתדר מכל מיני סיבות. כלכלית אני יודעת שזה מאוד עוזר. יש לזה מחיר בעיקר בקטע של פרטיות.....חישבי על כך, ייתכן שכדאי אם זה לתקופה.

 

[רויטל 1972]

לא עברתי להורים

לא יכולתי, לא מבחינת מקום, לא מבחינת פרטיות ולא מבחינת בריאותי הנפשית (שם בטוח הייתי נגמרת). אבל, לא רואה שום סיבה לשלול זאת במידה ואכן יהיה לך את המקום שלך בבית, במידה ויכבדו את הפרטיות שלך. אם את חושבת ששם תוכלי לאגור כוחות ולהמשיך לדרכך חזקה יותר, אז מה רע בזה? עשי כעת מה שטוב ונוח לביתך ולך. חוץ מזה, אם לא יהיה לכן נוח אצל ההורים, תמיד תוכלו לקום וללכת, לא? תצליחי. מה שלא תבחרי, שיהיה לכן קל וטוב.

 

[אמא בוטנית]

אני דווקא כן עברתי להורים

לדירה קיבוצית פיצפונה וצפופה, ישנתי על מזרון חודשיים, והגוזל בלול שהלך והתקצר עליו...

אני שמחה על הבחירה הזו שלי, בהחלט נתן לי רגע של נשימה... נשימה בעמק יזרעאל, בכלל כיף

לדירה משלי (בשכירות) עברתי לפני חודש בערך ואני מבסוטה בה, אבל לא יכולה לומר שלא מתגעגעת לפעמים לנוחיות שבדירה ההיא הצפופה...

 

[רק שיר]

את צודקת

וזה בציניות.

למה מעבר להורים נחשב ככשלון ?< בואי אספר לך מניסיוני. כשהתגרשתי הדבר היחידי שהיה לנגד עיניי זה לעבור לגור לבד, על מנת שלא אחווה את תחושת הכשלון שעליה דיברת. אך ישבתי וחשבתי רציונלית..מה אכפת לי מה יאמרו אחרים? מה איכפת לי שידברו עליי שהנה היא התגרשה ובאה עם 2 ילדים להתנחל אצל ההורים . חשבתי שזהו הזמן הכי טוב לבסס את עצמי כלכלית. ההצעה התקבלה ואני כאן כבר שנה. ואני מודה על כל יום שאני פה. יש פרטיות, לא חסר כלום ויש עזרה מההורים בשפע!! בשנה הבאה כבר לא אצטרך את תמיכתם. ואעבור לגור לבד. סבלתי? לא. ההיפך. תקחי את ההצעה ב שתי ידיים.

 

[מיצה נבים]

אמנם ללא ילדים, אבל עברתי לגור אצל אמא שלי

עם שתי החתולות שלי בחדר אחד וכל הדברים שלי... פרטיות לא היתה לי, נכון. אבל המון תמיכה, שקט נפשי, והרבה "הצלות" מנפילות היו גם היו. זו היתה תקופה שבה טיפלתי בעצמי, החלמתי מהקשיים והפצעים שנותרו מהגירושים והתקופה שקדמה להם, היה שם איזשהו שקט כזה, עצם הידיעה שיש מי שיהיה שם בשבילי, לי זה עבד מעולה.

 

[לא נסיך ולא מושלם]

בתור התחלה בשביל לעמוד על הרגליים

וקצת להתייצב , אני חושב שדווקא יהיה לך טוב לקבל את ההצעה הזו של ההורים. טוב בשבילך טוב לילדה וטוב להם- ככה יהיו קרובים אלייך ולנכדה. לא רואה בזה כישלון, לא קל היום למצוא דירה ולהתחיל חיים חדשים ככה לבד ... ואם מציעים לך עזרה ואת בקשר טוב איתם- אז למה לא? תתאוששי, תסתדרי, כלכלית... בינתיים בזמן הזה את יכולה לחפש דירה בנחת, בשקט בלי לחץ... זה רק יעשה לך טוב וכמובן לילדה הקטנה שתהיה בסביבה מוכרת עם אנשים שאוהבים אותה ולא יחסר לה כלום.

 

[ו ו י נ ס ט ו ן]

תקחי את ההצעה בשתי ידיים

אין כמו רצון עז של ההורים לעזור.. לתמוך... ובטח שזה הגיע מהם בלי שאת תבקשי. אם תתייחסי לזה כאל כישלון ותצהירי שמבחינתך שזה כשלון כך תרגישי ואלו גם יהיו התגובות שתקבלי. הכל עניין של גישה. בית גדול.. פרטיות.. תמיכה ועזרה ממקום הכי קרוב שאפשר-מה צריך עוד כדי לעבור את התקופה הקרובה?

 

[לילי301]

נכון..

קצת פוגע בפרטיות, ונכון בהתחלה לא הכי נח כי מתוך דאגה מציקים לך.. אבל החממה הזו עזרה לי כל כך אחרי הפרידה, עברתי לשם (מרחק של שעה נסיעה מהעבודה ומהX) עם כמה ארגזים, הכינו לצוציקית חדר מקסים ובראצ'י, ומיטה ענקית שתספיק לשתינו ופינקו, עזרו, אספו, הורידו..והכל מאהבה! החסכון הכלכלי הוא אדיר ועזר לי להתייצב. אחרי שנה כבר יכולתי להרשות לעצמי לשכור פינה קרובה יותר לעבודה ולגרוש. מומלץ..