אלירז: את בסדר?
איילה: אבודה אלירז: חלק מזה גרם לך להיות אבודה, את תמיד נראית מודעת. תראי, זה לא... סוד כאילו שעיניין הזוגיות בבית, זה מעניין. אני לאחרונה הבנתי שאנחנו בתחרות, ברמה של תחרות שהכל מותר כבר, אז אם ני הבנתי את זה לפני יומיים והרגשתי שיכול לקרות משהו בהדחה, זה נראה שאת מבינה לפני הכל? מבינה מה אני אומר? איילה: ברור. אלירז: כי זה... זה לא נראה כייף, לא נראה טוב, ברמה של אנשים בבית, אז אם שמעת שאיקס העמיד אותך, אז תחשבי איך דברים נראים למראית עין. ולאו דווקא בקטע רע. אני יכול להגיד לך מהצד שלי שאם ראיתי מספר דברים כאלו, אצלך, זה העלה בי המון תהיות. זוכרת שאביב הלך? היית היסטרית. איילה: אני עדיין חושבת עלייו. אלירז: את זוכרת מה שאלתי אותך? שמה זה הרגש הזה? את זוכרת מה ענית לי? אילה: שאני לא יודעת. שאלתי את סער לפני הריב עליך והוא אמר אני לא יודע. איילה: אביב היה משהו אחר לגמרי. אתה חייב להבין, אביב היה חבר טוב טוב טוב. יום לפני שהלך הוא ישב וחשף, ופתח את עצמו לפני. אלירז: מה זה חשף, רגש? איילה: במיוחד במקום כזה, הסתכלתי עליו, הבנאדם שהכי הסתדרתי איתו בבית, שהיה לנו מכנה משותף אדיר, אומר לי כזה דבר, ואני... שותקת. שותקת. ויום אחרי הוא הלך. אלירז: אני מבין מה את אומרת. איילה: והרגשתי רע.