הפרק הזה מוכיח שוב כמה הגדולה
של הסדרה היא שכל פרק מורכב מהכל: רגשות, צחוק, אימה... החזרה של טוני על המשפט שמדו נתנה לו, ההומור בסוף הפרק... טוני הוא דמות כל כך פשוטה, אבל כל כך גבוהה בשרשרת, שזה פשוט מדהים. אני חושב שהוא יבין מהר מאוד שגם הוא צריך להפסיק לרחם על עצמו, או להאשים אחרים בצרות שלו... פרק נהדר.. הדון.
