אז ככה (כי אני פשוט חייבת להגיב על הפרק)
קודם כל, אני חייבת להודות שהפרק הזה פשוט גורם לי לבכות בכל פעם שאני רואה אותו. ולמרות שידעתי כמה קשה יהיה לי לראות אותו בשנית, התיישבתי מול הטלויזיה לצפות בו שוב. אין מה להגיד, הפרק פשוט מרגש. כמו שסקובי כתב, הסצינה של היריה פשוט מצמררת, וכש"ג'ק" יושב בחדר של צ'רלי ובוכה... זה פשוט שובר את הלב. שלושה דברים שהציקו לי בכל הנוגע לטון הרגשי - הראשון הוא שלמעשה לא ראינו את ג'ק "האמיתי" מתרגש מהביקור בחדרו של צ'רלי. ראינו את היצור הזה חש את מה שג'ק חש, אבל זה עדיין הרגשה שקצת מרמים אותנו, כי אנחנו לא רואים את "ג'ק" מתמודד עם זה. הדבר השני הוא טכני יותר - כאשר הוא הופך להיות צ'רלי בבית החולים, איך מרגע אחד בו הוא מתעוות כל כמה דקות וכמעט ללא אנרגיה לדבר, אחרי שניה יש לו מספיק כוח לשנות צורה ולהראות כאילו הכל סבבה. לא ממש ברור. אני משערת שזה קשור לעובדה שרמות הקרינה ירדו, אולי הפרץ האחרון סידר אותו לזמן מה... הזוי במקצת. והדבר השלישי, בהמשך למה שסקובי אמר על זה שחשפו את אשתו לשעבר של ג'ק לדמותו של הילד. גם לי זה הציק הרבה, ואפילו הרבה מאוד, גם הפעם וגם בפעמים הקודמות שראיתי את הפרק. מצד אחד אני רואה את הצד היפה שבזה - היצור מעניק לה ולג'ק הזדמנות להפרד מהבן שלהם, הזדמנות שלא היתה להם בגלל האופן שבו הוא מת. אבל כן, אין ספק שזה מזעזע למדי להעמיד מול האם את דמותו של בנה המת, אני מתפלאת שהיא התמודדה עם זה כל כך יפה (זה היה כזה מטומטם שג'ק אומר לה "זה לא צ'רלי", כאילו דה). ולסיום, הצד הקומי של הפרק: סם ודניאל נכנסים לחדר של טיאלק בריצה וטיאלק אומר להם שהעולם שלהם משונה, על כך דניאל עונה "גם שלך" בשליפה הכי פשוטה ואמיתית...הכי חמוד שיכול להיות (וכן, נראה לי שאלו באמת היו תמונות מהשטחים שהקרינו שם. הנה, עכשיו אנחנו יכולים להגיד שגם ישראל הוזכרה בסטארגייט
). וכמובן הסצינה בחדר הסטארגייט, טילק אומר לסם ודניאל "קיבלתם רשות שאני אירה בנשק המטה שלי בחדר נכון?" והם מסתכלים אחד על השני ואומרים "בטח"
אין ספק שחוש ההומור של סטארגייט מתחיל להראות את פניו.