כן, עוד מגילה. ראו אוזהרתם!
שלא תגידו אחר כך שלא אמרתי לכם
כמו בSG1, נקודות שחוזרות מהצפייה הראשונה, וכמה מהשנייה. ההודעה הזאת היא יותר סוג של סיכום העונה כולה מאשר נקודתית לפרק הזה... ~~~ אני חייבת להתוודות - בצפייה הראשונה שלי בפרק, כאשר כתוביות הסיום הופיעו על המסך כמה מילים לא יפות חמקו מפי, רובן מיועדות אל עבר הכוחות אשר החליטו לסיים את העונה כפי שסיימו. אני מצטערת, אני יודעת שזה ממש לא יפה, אבל לכל הרוחות - ככה מסיימים עונה?!? אני מודה, אטלנטיס לא כבשה את ליבי. מצד שני, גם סטארגייט לא כבשה את ליבי מצפייה ראשונה. סטארגייט מצאה את דרכה את ליבי לאט לאט, בדיוק כמו אהבה אמיתית. עם סטארגייט לא היו זיקוקים ממבט ראשון, ואני גם לא בטוחה שממבט שני, אבל הנה אני, שמונה שנים לאחר מכן - מאוהבת על מעל לראש. אז אני משערת שככה גם עם אטלנטיס... או לפחות כך אני מקווה. גם צפייה שנייה בעונה (פה ושם בגלל אילוצי עבודה), לא עזרה לי להתחבר לסדרה יותר מדי. אבל העונה השנייה מצד שני... כן, היא בהחלט עושה לי את זה
חטאתי לאטלנטיס בכך שהגעתי עם צפיות גבוהות מדי. חשבתי כי כל הטעויות האפשרויות כבר נלמדו מסדרת האם, וכי עכשיו אטלנטיס תפגיז אותנו בפרקים מעולים אחד לאחר השני, או לפחות בתדירות של סדרת האם בעונות היותר מאוחרות שלה. אבל זאת הייתה טעות לחשוב כך, ואני מודה ומתנצלת בפני אטלנטיס על כך. אטלנטיס עומדת בפני עצמה, וככזאת, גם היא צריכה לחפש את עצמה, בדיוק כמו שSG1 עשתה בזמנו. אז נכון, לפחות נחסכו מאיתנו פרקים כגון Emancipation ו The First Commandment של העונה הראשונה בSG1, אבל עדיין (ושוב אני אדגיש שזאת דעתי האישית) היו הרבה פרקים חלשים בעונה הראשונה של אטלנטיס. הם חיפשו את עצמם, וזה לגיטימי לחלוטין. שוב, העונה שנייה נראית מבטיחה בהחלט, נראה כי הם הצליחו להבין את הכיוון שלהם קצת יותר. עדיין, ארבע נקודות ציון דרך היו לאטלנטיס בשבילי, נקודות אשר הבטיחו לסדרה מקום של כבוד בליבי - 1) הפרק הפותח - את כל אשר היה לי להגיד על הפרק הפותח כתבתי במאמר שפורסם לאחר הצפייה הראשונה בפרק. דבר אחד נצרב במוחי ואני יודעת שילווה אותי עד סוף דרכי עם יקום סטארגייט - העיר עולה מן המים... פשוט מושלם. לראות את זה על המסך הגדול בכנס אייקון של שנה שעברה היתה חוויה אשר אני חושבת שלעולם תשאר בזכרוני. 2) הפרק Home - אם הייתם מבולבלים כמוני כאשר צפיתם בפרק זה, ולא זכרתם מי מימינכם ומי משמאלכם, אז בוודאי נפלתם באותו פח שבו אני נפלתי - מה לעשות, פרח לחלוטין מראשי שג'נרל המונד לא אמור להיות שם. אילו הייתי חושבת על זה קודם לכן, הייתי קולטת שמשהו לא בסדר הרבה לפני שבאמת קלטתי. בסופו של דבר העובדה שהאסימון נחת אצלי מאוחר בפרק רק שיחקה לטובתי - נהנתי מהפרק יותר מאחר ועד רגע מאוחר מאוד לא ידעתי שמשהו לא בסדר. האמת היא שהתחלתי לחשוד בדיוק כאשר החברים התחילו לחשוד... וזה היה מגניב. הפרק היה מקצועי לחלוטין, והטוויסט הלא צפוי בסופו היה מעולה. נכון, ידענו שמשהו שם לא בסדר, אבל העובדה שהם לא באמת הגיעו לכדור הארץ לא היה הטוויסט האמיתי, הטוויסט האמיתי היה שהם לא היו שם ביחד - כל אחד היה בפני עצמו וכל אחד ראה מציאות אחרת לחלוטין. הצופה התמים לא ציפה לכך, וזה נעשה בצורה מקצועית עד הפרט הקטן. פרק זה היה בשבילי נקודת האור הראשונה בעונה (לא כולל הפרק הפותח אשר עומד בפני עצמו). 3) הפרק Before I Sleep - פרק מעולה. כאשר סיימתי את הצפייה מלמלתי לעצמי "ואהו, זה פרק פשוט טוב", תגובה אשר לא הייתה אופיינית לצפייה שלי בפרקי העונה. הפרק היה מרתק, מהרגע הראשון ועד האחרון. אולי הוא נכנע קצת לקיטשיות המתבקשת (ד"ר וייר פוגשת גירסה זקנה וגוססת של עצמה, ההפסקות המאולצות בסיפורה של וייר הזקנה, ההקרבה של וייר למען העתיד), אבל בסופו של דבר הפרק כתוב בצורה מקצועית ומצליח להעביר לצופה את הסיפור בצורה אמינה. הכי מדהים לגלות שההסטוריה המוכרת לנו היא לא ההסטוריה הראשונה, והדרך שבה הפרטים הקטנים מהפרק הראשון מתחברים... פשוט מושלם. ואין אפילו מה לדבר על המשחק של טורי היגינסון אשר כבשה את ליבי לחלוטין. אני יודעת שרבים מחבריי הפורום לא אוהבים את הדמות שלה, ואני מבקשת שהודעה זו לא תוביל למסע הכפשה נוסף לדמות. קבלו את זה שאני אוהבת אותה ותמשיכו הלאה. 4) The Siege I/II - מה אומר, ומה אגיד...פרק סיום עונה מופתי. במשך כל העונה העניין של הריית' נסחב קצת, כאן פוגשים אחד, שם פוגשים שניים, סטיב ובוב שלנו, אבל הנה הגיע הרגע שבו האויב מגיע ודופק בדלת הקדמית. ואכן, מהרגע שבו גילינו כי הריית' בדרך לאטלנטיס היה לנו ברור כי הקרב הזה לא ינוצח בקלות. התחושה של הסוף המתקרב הייתה תלויה באוויר במשך הפרקים האחרונים, והמירוץ נגד הזמן התחיל. והנה הגיע רגע האמת, הריית' הגיעו. הכל היה כבר מוכן לפינוי, אנשי כדור הארץ הבינו שהכל אבוד, ואז השער נפתח ו"ההצלה" הגיעה. אבל האמת היא שהדבר היחיד שההגעה של צוות כדור הארץ הצליחה לעשות היה להדגיש בפנינו עד כמה אנשי אטלנטיס עומדים בשבילנו ברשות עצמם. אנשי הצבא מכדור הארץ הוצגו כפולשים, לא פחות ולא יותר. ההגעה שלהם רק גרמה לנו להעריך יותר את ד"ר וייר ואת יכולות ההנהגה שלה, להעריך את תרומתו של רודני לאטלנטיס כעיר ולאנשי המשלחת כפרטים, לכבד את טיילה ונכונותה לעמוד לצד אנשי כדור הארץ, ולהבין כי לפעמים משתלם שיש בצוות בחור כמו שפרד שמסרב לפקודות - בסופו של היום, לאחר כל הצרות וההתנגשויות בינו לבין ד"ר וייר, הוא נשאר נאמן להנהגה שלה. והסוף..הו הסוף... ככה מסיימים עונה?!? משאירים אותנו עם כזה cliff hanger?!? ככה עושים?!? כאשר ראיתי את הפרק הזה בפעם הראשונה, זה היה בדיוק כאשר התחילו לצלם את העונה השנייה, לא יכלתי להאמין שאני אשרוד עד הצפייה בהמשך. אכן, הם הצליחו לסיים את העונה בצורה מופתית... המבט ששפרד ו-וויר החליפו, ההקרבה העצמית של שפרד... הדרך שבה כל אחד מחברי הצוות נשאר עם סימן שאלה לגבי העתיד שלו... הצפייה השנייה בפרק תרמה לי רק לדבר אחד - לחדד בעיניי עד כמה אני לא סובלת את השמוק הזה שהגיע דרך השער ותפס פיקוד. הכל בו מעצבן אותי - הגישה שלו, ההתנהגות שלו, ויותר מכל - הדיבור שלו. זה רק אני או שזה נראה שדיבבו אותו אחרי שהפרק צולם, ישנן סצינות שלמות שהקול שלו נשמע לא במקום... וכמובן - ד"ר בקט
וד"ר זלנקה שלנו בכמה רגעים יפים שרומזים על המקום שהם יתפסו בעונה הבאה.
