השערוריה הסוציאליסטית הגדולה.
ברוב הקיבוצים ה"ישנים", כלומר אלה שטרם הפכו להיות ישובים קהילתיים או משהו בסגנון, ישנו נוהל בקשר לחיילים, שינשינים וכן בש"לים, שיסודו הוא בעצם "השלמת הכנסה". בקיבוץ כלשהו, בו מתגוררת בשלי"ת שאני מכירה (בלי שמות), המשרתים למיניהם מקבלים תקציב מהקיבוץ מעצם היותם בני משק, בנוסף למשכורת שלהם ממקום השירות (אם בצבא ואם בש"ל). לתומי, חשבתי שכך מתנהל הדבר גם אצלנו בקיבוץ - יש אפילו דף שקיבלתי, ובו כתוב מה הסכום שמקבל ש"ש ומה הסכום שמקבל חייל (מובן שהסכומים שונים). אולם לא כך הדבר! רק לפני כמה ימים, הסתבר לי שלא די בכך שאינני מקבלת השלמת הכנסה מהקיבוץ (ולא שביקשתי, טוב לי עם המשכורת של השירות גם בלי שיוסיפו כסף, למרות שמצד שני, זה לא יכול להזיק...
), אלא שהקיבוץ מוריד לי מהשכר! כן, כן!!! מטעמים קיבוציים, שכן אנחנו בכל זאת חיים בחברה סוציאליסטית-שיתופית-בלה בלה בלה, ההחלטה הגורפת היא שכל החיילים (וזה כולל גם אותי, כיוון ששירות לאומי הוא במקום שירות צבאי, ובא באותם תנאים) מקבלים תקציב זהה מהקיבוץ. מה זה אומר? כל חברי הקיבוץ נותנים את המשכורת שלהם לקיבוץ, ואת כל הסכום המשותף מחלקים שווה בשווה, וכך קורה גם עם החיילים: כולם נותנים את המששכורת שלהם - חיילX מקבל בחודש 1,300 ש"ח כי הוא קרבי והוא קורע את עצמו בג'נין וחוזר פעם בשלושה שבועות הביתה אז לפחות הוא מקבל איזשהו תגמול חומרי על העבודה הנוראתי שהוא עושה, בת שירותX (זו אני, לצורך העניין, בת השירות היחידה בקיבוץ) מקבלת 734 ש"ח בחודש כי היא צריכה לדאוג לעצמה ולחיות בדירה עם עוד חמש בנות, לקנות אוכל, מורידים לה פיקדון מאיזושהי סיבה דבילית שהדירה חס וחלילה תיהרס וכן יש עוד כל מיני הוצאות שבאות בחשבון, וחיילX2 מקבל 400 ש"ח בחודש, כי הוא ג'ובניק וכו'. במקום שכל אחד יקבל את מה שמגיע לו, שכן אנחנו לא חברי קיבוץ והעובדה שההורים שלנו בחרו לחיות כך, לא אומרת שהשירות שלי (שלי, לצורך העניין) צריך להידפק בגל זה כי אני אכנס למינוסים, כולם מקבלים משכורת שווה מהקיבוץ. לפי מה שהבנתי, המשכורת הזו עומדת על בערך 700 ש"ח. באופן עקרוני, יורדים לי רק 34 ש"ח ואני אצליח להסתדר עם זה כי אני לא בזבזנית כלל, אבל בכל זאת - זה כל-כך מקומם! כן, בסדר, ככה זה הכי שוויוני, אבל אנשים שחיים בקיבוץ, כל חברי הקיבוץ, אפשר לשים את הצרכים שלהם על מפה שווה, כי כרולם חיים באותו מקום, ואוכלים באותו המקום (ניתנת להם בחירה, אבל הם יכולים כולם לאכול בחדר האוכל) ויש להם אותן הוצאות, מי יותר מי פחות, זאת בלי להוסיף את העובדה שמשפחה מקבלת תקציב עפ"י מספר הילדים שיש לה, אז סך-הכל כל אחד כן מקבל כמה שהוא "צריך" (לא נכנס לפרטים קטנוניים). אני, לעומת זאת, לא כמו כל החיילים. אין לי ארוחות שמספקים לי, אין לי משוגרים שמספקים לי, לוקחים לי כסף על הדירה (אותו פיקדון דבילי), אני צריכה לשלם על כרטיסיות ורק בסוף החודש מחזירים לי עליהן כסף (וגם מי יודע - אולי דווקא את הכסף שמורידים לי הייתי צריכה בשביל ההחזר? מה אם אני משתמשת כמעט בהכל?!), ויש לי הוצאות רבות יותר משל חייל רגיל, על אחת כמה וכמה חייל קרבי. לחיילים הצבא מספק כל מה שהם צריכים: אוכל, נסיעות, בגדים!!! כן, בגדים! אני צריכה לרכוש לעצמי חולצות צנועות למוזיאון, נניח, אבל חייל קרבי שמתבקש להשיג חליפה כלשהי, לא צריך לקנות אותה - הצבא משלם לו עליה! הצבא מספק לחיילים כל מה שהם צריכים, והשירות הלאומי מספק לי דירה ומשכורת, וגם היא מוטלת בספק. זהו, זה כל מה שהיה לי להגיד. - נעמה, לא מבזבזת כי אין לה מה
.
