'מוסקבה 1941'

[Y. Welis]

../images/Emo41.gif 'מוסקבה 1941'

זהו מחקר היסטורי על תקופת המערכה על מוסקבה במלחמת העולם השניה, והמלחמה בחזית המזרח בכלל, מאת סופר בריטי לא מוכר (שמו לא זכור לי, והספר עצמו ככל הנראה טרם קוטלג באתרי הספרים המקומיים). המחקר עוסק בעיקר בעדויות 'מהשטח' של אנשים שהשתתפו, ופחות בתיעוד האירועים עצמם או ההחלטות הפיקודיות השונות - די בדומה לספרים כמו 'סטאלינגרד' של ביוור ואחרים מסוגו, ועל כן הוא מרתק וקריא במיוחד. אחד הנושאים שבו הוא עוסק ומרחיב במיוחד היא מדיניות העונשין בצבא האדום בשנות המלחמה. ידוע שחלק ניכר ממפקדי היחידות שבחזית (והגנרלים במפקדות) הוצאו להורג בעוון 'פחדנות' בתחילת המערכה, אבל מסתבר שהמדיניות הזו היתה מקיפה הרבה יותר בדרגות הנמוכות - לעיתים ע"י יח' הנ.ק.ו.ד המקומיות, ולעיתים (בהוראת המפקד המקומי או הקומיסאר) ע"י החיילים עצמם. העונשים הוטלו לא רק על נסיגות ובריחה, כי אם גם על לבוש לא מסודר, תרגום מגרמנית (של נאומים שנקלטו ברדיו) ועוד דברים. נטען שסטאלין עצמו הורה למתן את ההחמרה במדיניות הענישה בסתיו 41'. ההערכה המובאת בספר, מדברת על 135 אלף חיילים שהוצאו להורג על עברות משמעת אמיתיות או בדויות, במהלך המלחמה, וזה מבלי להביא בחשבון את 'יחידות העונשין' שהוצבו בקידמת הקוים (לעיתים ללא בגדי הסוואה) ושלעיתים נשלחו לשדות מוקשים בכוונה כדי שלא יחזרו. הספר גם מזכיר את כתביו של איליה אהרנבורג (מחבר 'שלושה עשר מקטרות' ושלאחרונה תורגם גם כתב-יד משלו שלא ראה אור) ואת ואסילי גרוסמן ואת חלקם בתעמולה הסובייטית והשפעתה על הלחימה עצמה. כמה מהמיתוסים שנבנו אז (על פרטיזנים והתנגדות) נבחנים מול העדויות והמחקרים האחרונים. הוא כולל תמונות של רוב האנשים הנזכרים. זה ספר מרתק וקריא (תרגום טוב של אריה חשביה הוותיק - מוותיקי המתרגמים כיום) שמספק תמונה מאוד מסקרנת על החיים באותן שנים ומדגיש, כמו מחקרים רבים, את הזילות הבלתי-רגילה שהיתה באותן שנים, בכל הארצות שלקחו חלק במלחמה, בחיי אדם - בין אם חיילים ובין אם אזרחים.

 

[אהרן תמוז]

רק בסטאלינגראד הוצאו להורג 13,500 חיילים

סובייטיים בגלל עריקות וסרוב להישלח לקו החזית. הפן האחר של מדיניות הפיקוד הסובייטי היתה לשלוח המוני חיילים לקרב בלי כל חשבון. רק בסטאלינגראד היו לרוסים כמיליון אבידות. בכל הקרבות עם הגרמנים היה יחס האבידות 3-4 ל-1 לרעת הרוסים. גם לקרב על ברלין הם הטילו מאסות של חיילים שרבים מהם נקצרו בקווי האש. זאת 'שיטת לוחמה' רוסית מוכרת עוד ממלה"ע ה-1 שאומצה גם ע"י הקומוניסטים.

 

[Y. Welis]

מדיניות המאסות אפיינה מאז ומתמיד את הלחימה

פשוט משום שהיו כ"כ הרבה אנשים שניתן להשתמש בהם (רק בתקופת פלישת נפוליאון הם ניסו טקטיקות של גרילה). יחס האבידות בקווים היה עוד יותר לרעתם - 1:18 בשנה הראשונה, ורק בסיום 1:5 בערך.

 

[rachel79]

שיטה ידועה

לא פלא שכ"כ הרבה שבויים רוסים נפלו בשבי הגרמנים,לעתים קרובות הם נשלחו לקרב ללא נשק ,מקדימה היו הגרמנים קוצרים אותם עם מכונות יריה וכשהם ניסו לסגת יחידות החסימה של הצבא האדום היו מוכנים עם מכונות יריה-בשביל לירות במי שמנסה לסגת.

 

[mishauli]

1:18 - כולל אלה שהלכו לשבי או ערקו. בהמשך פחת

מספר השבויים, כי החיילים הסובייטיים הבינו ששבי גרמני גרוע אף מלחימה בחזית. בתופעה זו עוסק ספרו של מארק סולונין, וישנה סקירה קצרה באתר שלי.

 

[קוכולין]

נקודה שרק מדגישה

את הטמטום הגרמני הבלתי נתפס, שנבע ישירות כמובן מתורת הגזע הנאצית. אם הגרמנים היו מתייחסים היטב לשבויים הרוסים, סביר שצבאו של סטלין היה מתמוטט במהירות מדהימה, ואיתו גם ברית המועצות. אבל למזלנו כיהודים, טפשותם של היטלר ותלמידיו האידיאולוגיים הביאה על גרמניה הנאצית את חורבנה.

 

[mishauli]

אבל אם היטלר לא היה כה מטומטם - אולי לא היה

אנטישמי רצחני? אביו, נכנסנו לשדה המוקשים של "אילו לסבתא היו גלגלים"!

 

[שינובי5]

זה נשמע כאילו אתה

מבכה את החורבנה של גרמניה הנאצית...כל האילו הזה.

 

[Nissan Altschuler]

זה לא זה

למדינות יש בדרך כלל אינטרסים לאומיים גיאופוליטיים שחורגים מגבולות המשטר המנהיג אותם, כך למשל רוסיה צריכה להגיע לים התיכון לא משנה אם שולטים בה הקומוניסטים הצאר הדמוקרטיה או משהו אחר. אותו הדבר עם גרמניה, העובדה שהקייזר ברח וגרמניה הפכה לרפובליקה דמוקרטית לא הפך את ראשיה ללאומנים צרפתים או פולנים, ראשיה הם שיצרו אינפלציה מכוונת כדי להימנע מתשלום הפיצויים, הם אלו שניסו לחמש את הצבא הגרמני בניגוד להסכם ורסאי הרבה לפני שהיטלר הכריז שהוא בטל ומבוטל, הם הראשונים שהכירו בברית המועצות (איטליה אחריהם ואז כל שאר העולם) ושיתפו איתה פעולה בשלל נושאים גם תעשייתיים וצבאים כניגוד למערב, ויחד עם זאת בעיני הצערב הייתה אמורה לבלום את התקדמותה, בתקופת הזוהר שלה 1924-1928 ניסתה לסיים את הסכסוך ההיסטורי עם צרפת לא לשם השלום לבדו אלא כדי לתקוף בחופשיות את פולין וצ'כוסלובקיה, כל המדינות הקטנות שנוצרו לאחר מלחמת העולם הראשונה במזרח אירופה היו על הכוונת. גרמניה הייתה פותחת במלחמת עולם שנייה גם אם היטלר היה מנהיג אותה וגם אם היא הייתה נותרת דמוקרטיה ייתכן שלא היו קוראים לה מלחמת עולם שנייה והיא הייתה מצומצמת יותר אך היא הייתה נפתחת. נפילת הבורסה בארה"ב ב-1929 פתחה את הדרך בפני השתלטות היטלר על גרמניה, אם היא הייתה נמנעת היטלר אולי לא היה עולה לשלטון אך איזושהי מלחמה בה גרמניה הייתה מעורבת ואף יוזמת הייתה גם בכוונת ראשי הרפובליקה הדמוקרטית. מה שבטוח שהשמדה שיטתית של היהודים הייתה יכולה לקרות רק תחת המשטר הנאצי, היחס לשבויים ממזרח אירופה היה טוב יותר ואם הייתה מלחמה מוצלחת נגד בריה"מ, גם בזכות הביקורת הפתוחה בדמוקרטיה, הייתה זאת מתמוטטת, ואם הפיסיקאים היהודים לא היו בורחים מאירופה גרמניה גם הייתה המדינה הראשונה להחזיק בנשק גרעיני. השאלה הנותרת היא האם ניתן היה לגייס את העם הגרמני כולו למאמץ מלחמתי ממדרגה ראשונה ללא המשטר הנאצי, ללא אידאולוגיה המחייבת מלחמה לשם המלחמה, ללא התעמולה על עליונות הגרמנים וללא השלטון הדיקטטורי ודמותו של היטלר שנטה להימורים מסוכנים אף בניגוד לדעת ראשי הצבא.

 

[קוכולין]

אני לא מסכים איתך

אין שום ראיות שראשי הרפובליקה הדמוקרטית תכננו לפתוח במלחמה. זו טעות נפוצה לחשוב, שאם אתה מתחמש ומגדיל את הצבא, בהכרח אתה מעוניין במלחמה. הגדלת הצבא עשויה להיות גם צעד דיפלומטי. צבא חזק, מגביר את המשקל של המהלכים הדיפלומטיים שלך. מדיניות שטרזמן התכוונה אמנם לערוך רביזיה בחוזה וורסאי, אך בדרכי שלום. לא היתה שום כוונה לצאת למלחמה נגד פולין או צ'כוסלובקיה, ובוודאי שלא נגד ברית המועצות. בדיוק להיפך- מדיניות הרפובליקה היתה לשמור על יחסים טובים עם ברית המועצות ככל האפשר. אני לא אומר שתרחיש של מלחמה היה בלתי אפשרי- אלא שאם מדיניות שטרזמן היתה נמשכת- הוא אינו סביר. יותר הגיוני שאם היטלר לא היה עולה לשלטון ב-1933 (למשל, פאפן, הוגנברג או שלייכר- שהעלו אותו לשלטון בטפשותם- היו בולמים אותו כשעוד היה אפשר), היה משטר סמכותי, ובסופו של דבר מלוכני, מחליף את הרפובליקה. במצב כזה, סביר מאד שהיתה מלחמה מוגבלת נגד פולין, ואולי גם נגד צרפת. מאד לא סביר שדווקא צ'כוסלובקיה היתה מותקפת. חבל הסודטים מעולם לא היה בעדיפות גבוהה אצל הלאומנים הגרמנים המסורתיים. מלחמת עולם שנייה סביר שלא היתה, אלא משהו מוגבל נוסח מלחמת רוסיה-יפן.

 

[שינובי5]

קיים ספר

בשם : THE EVOLUTION OF THE BLITZKRIEG SYSTEM או TACTICS תעיין בו - הוא דן בדיוק בנושא הספקולטיבי שהעלתה - מי ילחם בגרמניה או במי גרמניה תלחם. שם למשל המחבר מדגים את החשיבה הגרמנית הצבאית של לחימה בשתי חזיתות: מול צרפת ומול פולין. כפי שכמובן אתה העלית. אם זכרוני איננו מטעני הרי שצ'כיה לא הייתה על הכוונות של הצבא. שוב מדובר בצבא הרפובליקה, ולא בצבא שלאחר עליית הנאצים.אני מניח שחלק מהתשובות לשאלות החשובות שהעלית נמצאות שם.

 

[הנדרסון מלך הגשם]

קוכולין כנס....

אני רוצה לשקף לך איך דבריך נקראים למשקיף מן הצד ויש לי הרגשה שזה משהו שאתה לחלוטין לא מודע אליו. הגרמנופיליה שלך היא כל כך קיצונית שאתה באופן טיבעי בוחן כל דבר מזוית הראיה של העם הגרמני. אתה לא חס וחלילה מגלה סימפטיה לנאצים, אבל מרוב שזוית הראיה שלך היא של הגרמני הטוב, אתה מבכה את מה שהנאצים עשו לגרמניה.... ולא אכנס לויכוח ההיסטורי עכשיו האם ועד כמה צריך לרקאות את העם הגרמני כשותף מלא לנאצים ואחראי ואשם או כמי שרימו אותו והובילו אותו לאסון. אבל הנקודה היא שזוית הראיה הזאת נראית ממש מוזרה ולעיתים אפילו צורמת, בהתחשב בזה שאתה יהודי ישראלי. אתה נשמע ממש מבכה וכואב את מה שהנאצים עשו לגרמניה....זה לא ענין של חוסר מוסר, אלא יותר של דגשים וזוית ראיה וזה בכל זאת משונה...

 

[קוכולין]

אל תשים לי מילים בפה

"גרמנופיליה קיצונית"? על מה אתה בכלל מדבר? לא רק שאני לא גרמנופיל קיצוני, אני לא גרמנופיל בכלל. מבחינתי, אין שום דבר נעלה בתרבות הגרמנית, שמבדיל אותה לטובה מתרבויות אחרות. אני פשוט מתנגד לדמוניזציה ודה-הומניזציה כללית של העם הגרמני, וחושב שיש להוקיר את זכרו של אותו מיעוט זעיר בגרמניה שהתנגד להיטלר (מעולם לא טענתי, דרך אגב, שהוא היה יותר ממיעוט זעיר). וכן, אני חושב שבהחלט יש להצטער על החורבן שהנאצים המיטו גם על גרמניה- אני לא רואה בכך שום בעיה מבחינת היותי יהודי או ישראלי. הבעיה, הנדרסון, שבכלל לא הבנת את מה שכתבתי. לא ניסיתי לבכות את גורלה של גרמניה, למעשה בכלל לא חשבתי על זה כשכתבתי את ההודעה. נדמה לי, דרך אגב, גם שכתבתי ש"למזלנו" טפשותו של היטלר הביאה על גרמניה את חורבנה. מדובר בניתוח אסטרטגי פשוט של המצב בחזית הרוסית: אם הגרמנים היו מתייחסים יפה יותר לשבויים, אזי צבאו של סטלין היה מתמוטט. נמאס כבר מהבכיינות והמוסרנות הישראלית, שמסתכלת על כל דבר וכל נקודה דרך הזווית היהודית. מבחינתי זו דיקטטורה רעיונית, ממש כמו משטרת מחשבות. אי אפשר כבר לנתח באופן אסטרטגי מהלכים בחזית הרוסית, בלי שמישהו יבכה על "גרמנופיליה" או יעלה את העניין היהודי.

 

[הנדרסון מלך הגשם]

"אם הגרמנים היו מתייחסים יפה יותר לשבויים"...

הנאצים ידעו להתגמש באידאולוגיה כמו במקרה יפן? היחס לסלבים היה מרכזי ומהותי לאידאולוגיה ושטחי רוסיה היו עיקר מרחב המחיה...בעוד שיפן היתה רחוקה ולא ברשימת הכיבושים בשנים הקרובות.

 

[קוכולין]

הכל עניין של גמישות

יחס אנושי יותר לשבויי מלחמה, ולו ממטרות אנוכיות לחלוטין (ניסיון למוטט את צבאו של סטלין על ידי עריקות) לא היה פוגם במטרות הגרמניות במזרח כהוא זה. גם היחס לאוכלוסיה היה יכול להיות מעט פחות אכזרי בלי לפגוע במטרות באופן עקרוני. מה שאני אומר הוא, שהנאצים ידעו להתגמש אידיאולוגית במקרים מסויימים- לא במקרה הזה. אין דבר כזה "הם נאצים, וזו המהות שלהם". לבני אדם אין "מהות". לבני אדם יש רעיונות, לפעמים נוקשים יותר, לפעמים נוקשים פחות, והם דבקים בהם, או מתגשים בנוגע אליהם, בהתאם למידת הפנאטיות ולנסיבות. חוסר ההתגמשות הגרמנית בנושא השבויים, והרוסים בפרט, הוא אחד הגורמים העיקריים לכישלון מבצע ברברוסה. בנוגע ליפן, היטלר היה מאד אמביוולנטי. הוא אפילו אמר בצער שהברית שלו עם יפן גורמת "לגזע הלבן לאבד את אסיה".

 

[Y. Welis]

אני לא יכול לפשר בין 'חוסר ההתגמשות' כמו

שקראת לו (וזה כמובן אנדרסטייטמנט), לבין עצם ההחלטה והנכונות לפלוש לרוסיה (אצל אנשי השלטון ומפקדי הצבא) ולהשתתף במלחמה ענקית, אצל החיילים הפשוטים (שבלי ספק האמינו במשהו!). כלומר, נדרשה אמונה חזקה ביותר באידיאולוגיה (וצייתנות חזקה לא פחות), כדי להתחיל במבצע הזה. לא ניתן להגביל אותה רק לצד הצבאי נטו - הגרמנים לא פלשו לטובת התושבים באוקראינה וביילורוסיה. זו לא היתה סיבה להקריב את חייהם. הם פלשו כדי לכבוש ולשעבד, עבור מטרה ראויה מבחינה אישית, ובעיקר מבחינה אידיאולוגית. היחס לשבויים הוא על כן ההמשך הטבעי *והמתבקש* של הפלישה. מקורו לא היה בטעות: זה בלתי נמנע, כי הוא נבע מתפישה מאוד בסיסית של הגרמנים את עצמם כאנשים הראויים היחידים, נטו. תפישה גזענית לגמרי.

 

[שינובי5]

האם כשאתה אומר

רעיונות כוונתך גם למנטליות, או בניסוח אחר גמישות בעינך שווה מנטליות? כפי שכתבת לי ודי בצדק אין בהיסטוריה אילו. אינני סבור שהיחס בנושא השבויים היה אחד מגורמי התבוסה הגרמנית. גם אם כן הוא ללא ספק בשולי השול.

 

[TaL53]

מדובר לא רק

ביחס לשבויים אלא לאוכלוסיה הכבושה בכלל.

 

[huddyhuddy]

Russian prisoners of war

It all bore down to economics: it was economically not right or possible for the Germans to feed millions of POW's (close to 3 million), and with their hatred of the Slavs, it was not difficult for them to lock the Russian POW's behind barbed wire and leave them exposed to the cold, and to die from hunger and decease.Those who did survive the camps and captivity, where again sent to captivity upon their liberation by their comrades in arms: they where classified as collaborators and traitor's for allowing themselves to be captured.First, prison in German Kriegsgefangenen Lagers then in Gulags in Siberia...either way, being a Russian POW was a loose-loose situation.

 

[huddyhuddy]

Prisoner of War letter

Here is an example of a POW (Prisoner of War) sending a letter back home.This one was a Jewish soldiers from Palestine, serving with the British either in Greece or North Africa, where he was captured and interned in a POW camp in Germany.