../images/Emo41.gifהחוש השישי
המדע והפילוסופיה התפתחו יחד עם האדם. היום מסכימים כבר המדענים והפילוסופים שאדם מוגבל בחקירותיו את העולם הסובב אותו. בעצם אפשר להגיד, שאדם זו "קופסה שחורה" שמרגישה, מבינה ומקבלת רק מה שנכנס בה ממה שמחוץ לה. בכל החקירות שלנו אנחנו מוגבלים על ידי חמשת החושים. המוגבלות הזאת לצאת מגבולות חמשת החושים שוללת מאיתנו את היכולת לבנות מכשירים, שיאפשרו לנו לראות מחוץ לגבולות אלה. לכן כל המכשירים שאנחנו בונים הם סך הכל רק מרחיבים את גבולות חושינו ולא יותר. הסיבה למוגבלות שלנו היא שאיננו מרגישים צורך בחוש נוסף וגם אם נרגיש בצורך כזה, אף פעם לא נוכל לדמיין איזה חוש נוסף חסר לנו, כדי להכיר את המציאות האמיתית סביבנו, כמו למשל שאף פעם לא חסרה לנו אצבע שישית בכף היד, כי אין לנו דבר כזה. כל מה שלא מרגישים בחסרונו, לא באים בדרישה אליו. ולכן כל החקירה על עולמינו היא רק מתוך חמשת חושינו, ולעולם לא נוכל לראות, להרגיש ולהבין מעבר להם. לכן חמשת חושינו הם גבול השגתינו. הדמיון שלנו גם הוא פרי חושינו וניסיוננו. לכן אף פעם לא נוכל לדמיין שום אובייקט או יצור, שאינו דומה למשהו שכבר מוכר לנו בחמשת החושים. לדוגמה, אם למשל אבקש מכם לצייר איזה יצור מכוכב אחר, תציירו אותו בודאי מאלמנטים המוכרים לכם מעולמכם. ואם אבקש אותכם לספר לי משהו דמיוני "לא מהעולם הזה", תספרו ודאי משהו הדומה בהכרח לעולם הזה. ואלו דוגמאות למוגבלות שלנו, שאנו קיימים רק בתוך מימד שלנו ולכן איננו יכולים להרגיש וגם לא לדמיין משהו מעבר לו. בגלל שהמוגבלות שלנו היא מוחלטת, שום מדע ושום פילוסופיה לא יוכולו לעזור לנו לעולם להבין מה שנמצא מחוץ לעולם שלנו. אפשר שבאותו מקום, אך במימדים אחרים קיימים עולמות אחרים עם יצורים אחרים. אבל אנחנו לא יכולים להרגיש אותם, מפני שחסרים לנו החושים המתאימים. יתכן שבעולם ההוא האחר והיותר רחב מעולמינו, נמצאות הסיבות למציאותינו ולכל העובר עלינו, כולל סיבת לידתנו ומותנו. ובמצבינו, ללא ידיעת הגורמים האלה, אנחנו חיים ללא ידיעת המטרה האמיתית של קיומינו, כמו הנמצאים במצב ללא הכרה. ישנם בעולמינו אנשים שכן מקבלים חושים נוספים, המאפשרים להם להרגיש מציאות יותר רחבה. האנשים האלה נקראים "מקובלים", מפני שהם יודעים לקבל, להרגיש ולהבין את הידיעה העליונה. אנשים אלו אומרים שמסביבינו נמצאים עוד עולמות יותר עליונים, כמו גלדי בצל, שהפנימי ביותר בהם הוא העולם שלנו. ואנחנו, הנמצאים (נולדים, חיים ומתים) בתוך העולם שלנו ויכולים להרגיש רק אותו. אותו קוראים המקובלים "העולם הזה", בגלל שהוא קטע קטן מהמציאות האמיתית. אם יתפתח בנו חוש נוסף, החוש הרוחני, נרגיש בו את "העולם הבא", שגם הוא "גלד בצל" מכלל המציאות, אבל רחב יותר. השיטה, שבעזרתה אנו יכולים לבוא להרגשת "העולם הבא", נקראת "חכמת הקבלה", שהיא מלמדת אותנו איך לקבל את המציאות האמיתית הנסתרת. כדי שנהיה מסוגלים לפתח את החוש הזה, עלינו לשנות את עצמנו, כמו בדוגמא של מכשיר הרדיו, שכדי שיהיה מסוגל לקלוט גל רדיו מבחוץ, הוא חייב להיות מכוון פנימית על אותו התדר: רק שאם הגל שמיוצר בתוך מכשיר הרדיו שווה במדויק לגל הנמצא מחוצה לו, מקלט הרדיו מסוגל לקלוט אותו. כך גם אצלנו: אם יש בנו איזושהי תכונה פנימית - אז כנגדה אנחנו יכולים "לקלוט" איזושהי תכונה חיצונית. ואם אין בנו תכונות פנימיות כנגד אותן תכונות חיצוניות - לא נוכל להרגיש שום דבר מבחוץ. ולאחר שהובן לנו, שעל מנת להרגיש משהו מחוצה לנו, אנו צריכים לפתח בתוכנו תכונות, כנגד מה שאנחנו מעוניינים להרגיש מבחוץ, כבר מובן לנו שכדי להרגיש את העולם הרוחני, שאינו מוכר לנו, חסרות בנו התכונות הרוחניות המתאימות. מה הן אותן התכונות הרוחניות החסרות בנו? אנשים שהשיגו את התכונות האלה, אומרים שטבע האדם הוא "האגואיזם המוחלט". ומה שאדם חושב, רוצה, עושה בדיבור, במחשבה, במעשה - כל זה נובע אך ורק מאהבה עצמית שלו - עד כדי כך שכל מעשיו ומחשבותיו הם לתועלת עצמו בלבד. וגם שנראה לנו, שאדם עושה טובה לרעהו, או חושב לטובת זולתו, אם נתעמק במניעיו האמיתיים, נגלה שגם הם לתועלת עצמו בלבד. ובמעשיו "הטובים" יש צורה סמויה של ניצול הזולת. אם נרכוש את החוש הרוחני - לא יעלם העולם הזה ובמקומו יבוא עולם אחר, "עולם הבא", אלא בנוסף לתמונת המציאות הנוכחית נרגיש מציאות נוספת. אז נוכל לראות ולהבין את סיבת הווצרותינו ואת תכלית חיינו. אך עד שנרכוש ונפתח את החוש הרוחני, יש באפשרותנו רק לשמוע בקולם וללכת בדרכם של אנשים,הנקראים "מקובלים", שכבר נמצאים בהרגשתם בשני העולמות בעודם חיים איתנו כאן בעולם שלנו. ומדוע הדבר טרם פורסמה בעולם עובדה זו? המקובלים מסבירים, שבמשך ששת אלפים שנות קיומו של העולם, ישנו סדר עוקב של ירידת נשמות והתלבשותם בגופים שבעולם הזה. במהלך אלפיים השנים הראשונות יורדות לעולם הזה נשמות זכות מאד, שלא נדרש שום אמצעי לתיקונם. ולתיקון הנשמות היורדות באלפיים השנים הבאות, נדרש כבר אמצעי הנקרא "תורה שבכתב", שהוא קיום מצוות מעשיות שבעולם הזה. ולמרות שקיבלו את תורה על כל ארבעת חלקיה, הסתפקו בישומן של המצוות המעשיות בלבד, כי זה מה שדרוש היה לתיקון נשמותיהם. לכן ספר הזוהר, שניכתב עוד במאה השלישית, נגנז מיום כתיבתו ועד המאה האחת-עשרה. וגם לאחר מכן נתגלה בכל דור ודור רק ליחידים, עד בוא המקובל האלוקי האר"י הקדוש, שקבע כי על פי תכונת הנשמות היורדות הגיעה העת לכולם להתעסק בחכמת הקבלה, גדולים וקטנים כאחד, מפני שבזמננו נמשכות לעולם הזה נשמות מאוד גסות, שלתיקונן נדרש כוחה של כל התורה כולה, כולל חלק הסוד שבה. וכתוב בספר הזוהר, שרק בזכות לימוד חכמת הקבלה תגיע כל האנושות להתרוממות הרוחנית מעל עולמנו זה!
( הרב לייטמן, בני ברוך )
המדע והפילוסופיה התפתחו יחד עם האדם. היום מסכימים כבר המדענים והפילוסופים שאדם מוגבל בחקירותיו את העולם הסובב אותו. בעצם אפשר להגיד, שאדם זו "קופסה שחורה" שמרגישה, מבינה ומקבלת רק מה שנכנס בה ממה שמחוץ לה. בכל החקירות שלנו אנחנו מוגבלים על ידי חמשת החושים. המוגבלות הזאת לצאת מגבולות חמשת החושים שוללת מאיתנו את היכולת לבנות מכשירים, שיאפשרו לנו לראות מחוץ לגבולות אלה. לכן כל המכשירים שאנחנו בונים הם סך הכל רק מרחיבים את גבולות חושינו ולא יותר. הסיבה למוגבלות שלנו היא שאיננו מרגישים צורך בחוש נוסף וגם אם נרגיש בצורך כזה, אף פעם לא נוכל לדמיין איזה חוש נוסף חסר לנו, כדי להכיר את המציאות האמיתית סביבנו, כמו למשל שאף פעם לא חסרה לנו אצבע שישית בכף היד, כי אין לנו דבר כזה. כל מה שלא מרגישים בחסרונו, לא באים בדרישה אליו. ולכן כל החקירה על עולמינו היא רק מתוך חמשת חושינו, ולעולם לא נוכל לראות, להרגיש ולהבין מעבר להם. לכן חמשת חושינו הם גבול השגתינו. הדמיון שלנו גם הוא פרי חושינו וניסיוננו. לכן אף פעם לא נוכל לדמיין שום אובייקט או יצור, שאינו דומה למשהו שכבר מוכר לנו בחמשת החושים. לדוגמה, אם למשל אבקש מכם לצייר איזה יצור מכוכב אחר, תציירו אותו בודאי מאלמנטים המוכרים לכם מעולמכם. ואם אבקש אותכם לספר לי משהו דמיוני "לא מהעולם הזה", תספרו ודאי משהו הדומה בהכרח לעולם הזה. ואלו דוגמאות למוגבלות שלנו, שאנו קיימים רק בתוך מימד שלנו ולכן איננו יכולים להרגיש וגם לא לדמיין משהו מעבר לו. בגלל שהמוגבלות שלנו היא מוחלטת, שום מדע ושום פילוסופיה לא יוכולו לעזור לנו לעולם להבין מה שנמצא מחוץ לעולם שלנו. אפשר שבאותו מקום, אך במימדים אחרים קיימים עולמות אחרים עם יצורים אחרים. אבל אנחנו לא יכולים להרגיש אותם, מפני שחסרים לנו החושים המתאימים. יתכן שבעולם ההוא האחר והיותר רחב מעולמינו, נמצאות הסיבות למציאותינו ולכל העובר עלינו, כולל סיבת לידתנו ומותנו. ובמצבינו, ללא ידיעת הגורמים האלה, אנחנו חיים ללא ידיעת המטרה האמיתית של קיומינו, כמו הנמצאים במצב ללא הכרה. ישנם בעולמינו אנשים שכן מקבלים חושים נוספים, המאפשרים להם להרגיש מציאות יותר רחבה. האנשים האלה נקראים "מקובלים", מפני שהם יודעים לקבל, להרגיש ולהבין את הידיעה העליונה. אנשים אלו אומרים שמסביבינו נמצאים עוד עולמות יותר עליונים, כמו גלדי בצל, שהפנימי ביותר בהם הוא העולם שלנו. ואנחנו, הנמצאים (נולדים, חיים ומתים) בתוך העולם שלנו ויכולים להרגיש רק אותו. אותו קוראים המקובלים "העולם הזה", בגלל שהוא קטע קטן מהמציאות האמיתית. אם יתפתח בנו חוש נוסף, החוש הרוחני, נרגיש בו את "העולם הבא", שגם הוא "גלד בצל" מכלל המציאות, אבל רחב יותר. השיטה, שבעזרתה אנו יכולים לבוא להרגשת "העולם הבא", נקראת "חכמת הקבלה", שהיא מלמדת אותנו איך לקבל את המציאות האמיתית הנסתרת. כדי שנהיה מסוגלים לפתח את החוש הזה, עלינו לשנות את עצמנו, כמו בדוגמא של מכשיר הרדיו, שכדי שיהיה מסוגל לקלוט גל רדיו מבחוץ, הוא חייב להיות מכוון פנימית על אותו התדר: רק שאם הגל שמיוצר בתוך מכשיר הרדיו שווה במדויק לגל הנמצא מחוצה לו, מקלט הרדיו מסוגל לקלוט אותו. כך גם אצלנו: אם יש בנו איזושהי תכונה פנימית - אז כנגדה אנחנו יכולים "לקלוט" איזושהי תכונה חיצונית. ואם אין בנו תכונות פנימיות כנגד אותן תכונות חיצוניות - לא נוכל להרגיש שום דבר מבחוץ. ולאחר שהובן לנו, שעל מנת להרגיש משהו מחוצה לנו, אנו צריכים לפתח בתוכנו תכונות, כנגד מה שאנחנו מעוניינים להרגיש מבחוץ, כבר מובן לנו שכדי להרגיש את העולם הרוחני, שאינו מוכר לנו, חסרות בנו התכונות הרוחניות המתאימות. מה הן אותן התכונות הרוחניות החסרות בנו? אנשים שהשיגו את התכונות האלה, אומרים שטבע האדם הוא "האגואיזם המוחלט". ומה שאדם חושב, רוצה, עושה בדיבור, במחשבה, במעשה - כל זה נובע אך ורק מאהבה עצמית שלו - עד כדי כך שכל מעשיו ומחשבותיו הם לתועלת עצמו בלבד. וגם שנראה לנו, שאדם עושה טובה לרעהו, או חושב לטובת זולתו, אם נתעמק במניעיו האמיתיים, נגלה שגם הם לתועלת עצמו בלבד. ובמעשיו "הטובים" יש צורה סמויה של ניצול הזולת. אם נרכוש את החוש הרוחני - לא יעלם העולם הזה ובמקומו יבוא עולם אחר, "עולם הבא", אלא בנוסף לתמונת המציאות הנוכחית נרגיש מציאות נוספת. אז נוכל לראות ולהבין את סיבת הווצרותינו ואת תכלית חיינו. אך עד שנרכוש ונפתח את החוש הרוחני, יש באפשרותנו רק לשמוע בקולם וללכת בדרכם של אנשים,הנקראים "מקובלים", שכבר נמצאים בהרגשתם בשני העולמות בעודם חיים איתנו כאן בעולם שלנו. ומדוע הדבר טרם פורסמה בעולם עובדה זו? המקובלים מסבירים, שבמשך ששת אלפים שנות קיומו של העולם, ישנו סדר עוקב של ירידת נשמות והתלבשותם בגופים שבעולם הזה. במהלך אלפיים השנים הראשונות יורדות לעולם הזה נשמות זכות מאד, שלא נדרש שום אמצעי לתיקונם. ולתיקון הנשמות היורדות באלפיים השנים הבאות, נדרש כבר אמצעי הנקרא "תורה שבכתב", שהוא קיום מצוות מעשיות שבעולם הזה. ולמרות שקיבלו את תורה על כל ארבעת חלקיה, הסתפקו בישומן של המצוות המעשיות בלבד, כי זה מה שדרוש היה לתיקון נשמותיהם. לכן ספר הזוהר, שניכתב עוד במאה השלישית, נגנז מיום כתיבתו ועד המאה האחת-עשרה. וגם לאחר מכן נתגלה בכל דור ודור רק ליחידים, עד בוא המקובל האלוקי האר"י הקדוש, שקבע כי על פי תכונת הנשמות היורדות הגיעה העת לכולם להתעסק בחכמת הקבלה, גדולים וקטנים כאחד, מפני שבזמננו נמשכות לעולם הזה נשמות מאוד גסות, שלתיקונן נדרש כוחה של כל התורה כולה, כולל חלק הסוד שבה. וכתוב בספר הזוהר, שרק בזכות לימוד חכמת הקבלה תגיע כל האנושות להתרוממות הרוחנית מעל עולמנו זה!