אירוח

[אמא של ילדה קוראת]

../images/Emo41.gifאירוח בפורום - נעמה סגל בלינדר מת.ל.מ.../images/Emo41.gif

 

[אמא של ילדה קוראת]

../images/Emo26.gif תקשורת הורים-ילדים באמצעות משחק

שלום לכולם, שפת המשחק הינה שפתם הטבעית של ילדים ומהווה מרכיב חשוב בהתפתחותם הרגשית. הערך הרב של המשחק בקשר בין הורים וילדים טמון בראש ובראשונה ביכולת לחוות דברים יחד "און ליין": המשחק הוא כלי לדבר דרכו, לעבד קונפליקטים שונים הקיימים בתוך המשפחה ולהרחיב את דרכי ההתמודדות עימם. זאת באופן יצירתי העושה "הרחקה" כביכול מהמציאות היומיומית שלעיתים כרוכה בתסכולים שונים ותוך שימוש בהומור וחיוניות המקרבים בין שני העולמות. התנסות של הורים כשותפים פעילים במשחק של ילדם, מאפשרת נגישות רבה יותר לתכנים מעולמו הפנימי, מחדדת הבנה של התנהגויות שונות ועל ידי כך מאפשרת להורה לענות במידה רבה יותר על צרכי הילד ולפתח עמו דיאלוג של פתיחות והקשבה. ביום ראשון הקרוב (5 באוקטובר) תתארח בפורום נעמה סגל בלינדר, מטפלת באומנויות עם התמחות בטיפול בדרמה מת.ל.מ. ת"א, המרכז לטיפול פסיכולוגי, ייעוץ ואבחון. בעלת נסיון רב במגזר הציבורי והפרטי בעבודה פרטנית וקבוצתית עם ילדים,הדרכת הורים וכן הנחיית קבוצות ביניהן בנושא תקשורת הורים-ילדים. בין נושאי האירוח:

איך להגיב ליוזמות שונות של הילד במסגרת משחק עימו.

כיצד לפרש סיטואציות שונות שעולות במסגרת משחק ומתי ואיך להגיב עליהן.

התמודדות עם מצבי לחץ וחרדה באמצעות משחק משותף.

האם סוג המשחק שהילד משתמש בו תואם את גילו.

כיצד להתמודד ולהיענות לסיטואציות בהם הילד "מביים" את ההורה. אתם מוזמנים לשרשר שאלות כבר מעכשיו. שנה טובה וגמר חתימה טובה לכולם

שרון.

 

[ליידי דרמה]

שלום רב, אילו משחקים אפשר

לשחק עם ילדה בת 10 כדי לבדוק אצלה התנהגות שצצה לאחרונה והיא אינה מספרת מדוע (היא מתוחה )האם בכלל מתאים בגיל זה לשחק איתה או לבדוק דרך אחרת לברור מקור המתח? תודה

 

[naama segal telem]

משחקים עם ילדה בת 10

הי ליידי דרמה, תודה על שאלתך, היא מעסיקה הורים רבים אשר חשים שהילד אינו מספק אינפורמציה המספיקה בכדי להבין מה מתרחש בעולמו הפנימי. בגיל עשר, מרבית הילדים מסוגלים להביע כבר זמן רב רגשות ומחשבות במילים ויכולים להבין מורכבויות של יחסים למשל- תחושות ורצונות שיש לי לעומת אלו של האחר. אף על פי כן, בעיקר סביב סיטואציות המעוררות בילד חרדה ומתח , הוא זקוק לתיווך של מבוגר מבין שיסייע לו לחלוק את רגשותיו, להבין מה עובר עליו ובמידת הצורך להבהיר דברים (כמו למשל תחושות שעולות מול ההורה, תחרות בין אחים, או כאשר הילד מאשים עצמו כאחראי לגרימת מצב מסויים). משחק משותף מהווה אופציה נינוחה ולא מאיימת לשוחח. בגיל עשר אפשר לשחק משחקי קופסא (טאקי, קלפים למיניהם, יש משחק נהדר שנקרא "יד על הלב" וילדים אוהבים)במהלכם אפשר לדבר תוך כדי "כבדרך אגב". השיחה המילולית משמעותית מאוד כי התעניינות ההורה מעבירה לילד את המסר שיש משהו שיודע שעובר עליו משהו , דבר מנחם ומרגיע לכשעצמו. אני יודעת שלעיתים קרובות, במיוחד כשמדובר בתחושות לא נעימות, ילדים עונים לניסיונות דיבוב של מבוגר בצורה לאקונית, מתחמקים או משנים נושא. כפועל יוצא מכך, חשוב לא פחות סגנון ואווירת השיחה, בכל טיימינג שלא יהיה. לעיתים, הלחץ הטבעי שלנו כהורים כתוצאה מדאגה לילד, יכול רק להלחיץ אותו יותר הילד ואז הסיטואציה גולשת מעבר לפרופורציות הנכונות שלה. חשוב לא להישמע שיפוטיים או להפציץ בשאלות ולשקף לילדה את מה שאת מרגישה שקורה לה לאחרונה. בנוסף אפשר גם לשחק יחד משחק ספונטאני, אם זה משוה שהילדה שלך אוהבת ויוזמת, כמו הצגה, כתיבה של סיפור, צילום סרט בוידאו ועוד.. משחק חופשי מאפשר להשליך רגשות ומחשבות באופן בטוח ולהעלות קונפליקטים. הייתי מציעה לך לבדוק במשחקה את הרגשות שעולים ומהי עוצמתם. אם את חשה שאת לא מצליחה לקבל אינפורמציה מתוך שיחה או במסגרת משחק מובנה או חופשי ואותו מתח שציינת ממשיך ופוגע בתחומים שונים בחייה, הייתי ממליצה לך לפנות להתייעצות עם גורם מקצועי. בברכה חמה, נעמה סגל בלינדר, מטפלת באומנויות עם התמחות בטיפול בדרמה מנחת הסדנא “the play is the thing” - תרפיה במשחק (play therapy) ככלי להבנת עולמו של הילד וטיפוח התקשורת עימו, בת.ל.מ. ת"א, המרכז לטיפול פסיכולוגי, ייעוץ ואבחון

 

[ליידי דרמה]

תודה רבה על תשובתך

שנה טובה וגמר חתימה טובה שרון

 

[אתי77]

שלום!

אני לא אוהבת לשחק עם ילדיי בצעצועים. אנחנו יוצרים המון ביחד, מבשלים, מטיילים, שרים ורוקדים ומה לא, אבל לשחק באמת במשחקי קופסא או בנייה או בבובות, ממש קשה לי ומשעמם, ויותר קל לי לצרף אותם אלי למטבח מלהצטרף אליהם לפינת משחקים. עד כמה "חמור" העניין? האם ישנן מיומנויות שהם עלולים לפספס בגלל זה? כמובן שהם חשופים בגן ובבית ספר להמון משחקים, ויש להם הזדמנויות לשחק כל יום עם חברים. תודה על האירוח!

 

[naama segal telem]

לשחק באמת

הי אתי 77, התרשמתי מהכנות והפשטות שבה כתבת ואני מודה לך שהעלית נושא שמשותף לעוד אמהות וגם אבות.. נשמע לי מדברייך שפחות נוח לך לשחק במשחקים ילדותיים, אבל כן קל וכיף לך להשתעשע עם ילדיך בפעולות שאופייניות גם למבוגרים . המושג משחק, כפי שכבר ציינתי בהקדמה כולל הרבה יותר ממה שאנחנו רגילים לחשוב. בישול, טיול ריקוד וכו' הן גם צורות של משחק , כל עוד אפשר לחוות באמצעותן תחושת שחרור ולבטא את עצמך באופן ספונטאני ויצירתי. אלו הן למעשה פעולות שיש בהן מן המשחק (לבשל יחד- לחוש, לערבב, להמציא משהו, לשחק בראש עם הפנטזיה שלנו של מה שיצא, לתת לילד להתנסות, להצליח ולהיכשל ותמיד אפשר להכין שוב...)הן רק מובעות באופנים בוגרים יותר. בעיניי, כל זמן איכות שאת מבלה עם ילדיך בו שני הצדדים חווים עניין והנאה הוא מבורך. הייתי מחליפה אולי את המילה "חמור" בשאלתך ל"נחוץ"(כלומר עד כמה נחוץ לשחק עם הילד) ומכוונת לאיזון בין ההצטרפות של הילדים אלייך כפי שציינת, להצטרפות שלך אליהם. אם ילדיך משחקים מאז שנולדו, לבד או בחברה, משחק ספונטאני או מובנה כאחד, סביר להניח שהדבר יסייע להם בפיתוח המיומנויות המוטוריות, האינטלקטואליות והרגשיות. עם זאת, ההצטרפות למגרש המשחקים הפרטי של הילדים חשובה בעיניי כחלק מהבעת העניין בעולמם הייחודי "הילדי", שיש לו שפה שונה משל המבוגרים. הצטרפות למשחק שהילד יוזם, גם רק על ידי צפייה מזמן להורה תפקידים שונים שבגדול עוזרים להכיל טוב יותר את הילד. בצפייה במשחק של הילד אתה יכול להיות עד ומעודד, מה שמחזק את תחושת הזהות של הילד ואת בטחונו העצמי. אתה יכול להיות חבר, או מעין כפיל שמשקף לילד בשפת המשחק מה הוא מרגיש ועוד. בכל אחד מאיתנו קיים חלק "ילדי" וההתקרבות לחלק הזה כהורה מאפשרת להבין ולהתקרב יותר לילדינו גם בלי להיות ילדותיים ולאבד מסמכותנו. זה לא אומר שאת צריכה "לסבול" במשחקים שנורא משעממים אותך. נשמע שאת אותנטית ופתוחה עם ילדיך וילדים מאוד מעריכים תכונה כזאת. אפשר להתחלק במשימה עם עוד מבוגר קרוב להם שאוהב יותר משחקים מסוימים ולחשוב על משחקים שילדיך אוהבים שפחות מקשים עליך- אולי אפילו על מה שאת אהבת לשחק בגילם. בברכה חמה, נעמה סגל בלינדר, מטפלת באומנויות עם התמחות בטיפול בדרמה מנחת הסדנא “the play is the thing” - תרפיה במשחק (play therapy) ככלי להבנת עולמו של הילד וטיפוח התקשורת עימו, בת.ל.מ. ת"א, המרכז לטיפול פסיכולוגי, ייעוץ ואבחון

 

[אתי77]

תודה רבה!

על התשובה הברורה ומפורטת!

 

[אמא של ילדה קוראת]

ולפעמים משחק הוא רק משחק לא?

שלום נעמה, קודם כל תודה על האירוח. השאלה שלי כללית ונוגעת לרעיון כולו של תקשורת / טיפול בילד דרך משחק (אני מקווה שהיא לא תשמע קנטרנית משום שזו לא הכוונה כלל). איך אנחנו יכולים לדעת מתי משחק הוא סתם משחק ומתי הוא מציף דברים עמוקים יותר. לדוגמה (קיצונית, אבל בכל זאת), לא כל ילד שמשחק בלצעוק או לכעוס על בובה זה אומר שכל הזמן כועסים או צועקים עליו. לפעמים ילדים פשוט מחקים כל מיני סיטואציות שהם רואים סביבם (הרי כל ילד שגדל נתקל בסיטואציה בה צועקים, ולאו דווקא עליו) וזה לא בהכרח אומר משהוא לגבי פחדים, חרדות וכו' מצד הילד. לעיתים מתקבל הרושם שכל הנושא של הבעת רגשות וחרדות דרך משחק נלקח קצת רחוק מדי, והגענו לזמנים בהם ילד לא יכול "סתם" לשחק בלי שנעביר על זה ניתוח פסיכולוגי מקיף... אשמח מאוד לשמוע את דעתך בעניין.

שרון.

 

[naama segal telem]

תנו לשחק בשקט..

הי אמא של ילדה קוראת, שאלתך אינה קנטרנית בכלל בעיניי. כל חתירה לאיזון ולא לאיבוד פרופורציות נכונה בעיניי. אני מבינה למה את מתכוונת כשאת אומרת "סתם" לשחק בלי להעביר ניתוח פסיכולוגי". כחלק מהמודעות לשמירה על זכויות הילד ועל מילוי צרכיו הרגשיים, ישנה לפעמים נטייה "לאבחון יתר", בדרך כלל בקרב גורמים לא מוסמכים לדבר שלעיתים גורמים ללחץ מיותר להורה. כמו שעצות להורים צריכות לקחת בחשבון פרמטרים המשתנים מילד לילד, כך גם משחקו של הילד קשור לסביבה בה הוא נמצא לחוויות שספג, ועשוי להשתנות על ידי גורמים כמו מצב רוח, מחלה, אירועים קודמים למשחק או עתידיים. בהמשך לעולה מדברייך,אני סבורה שחשוב להקפיד שלילד יהיו תנאים נוחים למשחק, כחלק מסביבה רגועה ומאפשרת שבה הוא יכול לתת ביטוי לעצמו, בלי לחשוש מביקורת על פעולותיו בתוך המשחק. גם כשילד מחקה סיטואציות שקורות במציאות שלו, חשוב מה העמדה שלו כלפיהן, זה עדיין לא אומר שהוא צריך טיפול. כמו כן, ודאי שלא כל הבעת תוקפנות ורגשות שליליים במשחק של ילד מעידה בהכרח על עוול שנגרם לו. ילדים זקוקים להביע מגוון רגשות ,חלקם סותרים (אהבה ושנאה למשל) ודרך המשחק שמאפשר להם לעשות זאת בלי לפגוע באמת במשהו, הם לומדים שאפשר לחוות רגשות שונים במקביל. משחק יכול להיות מהנה ועדיין מלמד, מאמן לחיים האמיתיים ועוד..משהו שהוא בהחלט מעבר לסתם, גם בלי שהילד נמצא במשבר כלשהו. אגב, ילדים מתגברים בעצמם על "סערות קטנות" שמעסיקות אותם, דרך משחקים שממציאים ומהווים מעין תרפיה עצמית גם בלי צורך בעזרה מבחוץ. זה היופי שבמשחק. כשמשחק מציף בדברים קשים וכואבים מדי בדרך כלל הילד יבקש להפסיק לשחק, מצב שקורה כאשר המציאות שבחוץ קשה מדי וגם העולם הדמיוני נרדף על ידה. גם כשמשחק הופך אלים באופן חסר גבולות יש להעלות סימני שאלה ובעיקר, לסמוך על ההכרות עם הילד והאינטואיציה... בברכה חמה, נעמה סגל בלינדר, מטפלת באומנויות עם התמחות בטיפול בדרמה מנחת הסדנא “the play is the thing” - תרפיה במשחק (play therapy) ככלי להבנת עולמו של הילד וטיפוח התקשורת עימו, בת.ל.מ. ת"א, המרכז לטיפול פסיכולוגי, ייעוץ ואבחון

 

[זואי11]

שלום נעמה

ביתי בת רבע ל-6. החלה ללמוד בכיתה א' לאחרונה. המון פעמים היא פשוט עושה מה שמתחשק לה ופשוט מתעלמת מבקשות והוראות (גם בבית וגם בביה"ס). האם יש דרך במשחק להבין מה הסיבה ו/או לגרום לה להיות יותר ממושמעת?

 

[naama segal telem]

משמעת דרך משחק

הי זואי, משחקים מובנים (כמו משחקי קופסא או ספורט) מאפשרים תרגול של עמידה בחוקים. אפשר גם להצטרף או ליזום משחק ספונטאני עם הילדה, שבו תמציאו יחד כללים ותפקידך יהיה לשמור שהם ימולאו ולחזור עליהם בפני הילדה שוב ושוב.אתן דוגמה מתוך עבודה שלי עם ילדה שהתקשתה בעמידה בגבולות ומול סמכות. היא סבלה מכעס של הסביבה עליה וככדור שלג הדבר גרם לה לתסכול רב ולירידה בתחושת הערך העצמי. מצאתי את עצמי (כדי לשמור גם על הגבולות שלי איתה ועל שלמות דברים בחדר הטיפול..)ממציאה לכל משחק שלנו הוראה או כלל ולא מוותרת לה בעניין. כאשר ניסתה להתמרד כנגד הכללים, אמרתי לה שאני לא אתן לה להפר אותם כי אני שומרת עליה. (בעצם מפני עצמה) נתתי לה את החופש להמציא משחקים הדדיים, מה שמצא מאוד חן בעיניה, עם דגש על הכללים שלהם. אפשר לתת לילדה חופש להמציא כללים משלה למשחק מוכר (למשל מחבואים)ואז לשחק פעמיים:לפי הכללים שלכן ולפי איך שבאמת משחקים. אני זוכרת שעם אותה ילדה, יוזמה שלה לשחק רק לפי איך שהיא ונעמה משחקות, מול איך שבאמת משחקים עם ילדים בביה"ס, אפשרה לנו להיות במשא ומתן ולדבר על הקושי שלה להתאים עצמה לדרישות הסביבה ובמקביל הרצון שלה להיות כמו כולם.. מלבד זאת, אולי כדאי לקחת בחשבון את המעבר של ביתך לכיתה א' השנה, שינוי דרמטי עבור כל ילד וישנם ילדים שהמעבר מוביל אצלם לנסיגה בהתנהגות ובתפקוד והם זקוקים לתמיכה רגשית רבה יותר . נסי לשאול את עצמך איך הגיבה עד כה לפרידות. יש ילדים שחווים אבדן תחושת שליטה בזמן שינוי והתנהגות "מרדנית" עוזרת להם להחזיר לעצמם שליטה. אם זה המצב אפשר לחשוב על דרכים בהם אפשר להוריד את רף הציפיות מהילד ולחזק את בטחונו העצמי באמצעות תחומים שהוא טוב בהם. בברכה חמה, נעמה סגל בלינדר, מטפלת באומנויות עם התמחות בטיפול בדרמה מנחת הסדנא “the play is the thing” - תרפיה במשחק (play therapy) ככלי להבנת עולמו של הילד וטיפוח התקשורת עימו, בת.ל.מ. ת"א, המרכז לטיפול פסיכולוגי, ייעוץ ואבחון

 

[זואי11]

תודה. בהחלט הארת לי מספר נקודות.

ממש במקרה הכנו אתמול את "טבלת חוקי הבית" והיא אף עזרה בניסוח החוקים. הטבלה תלויה אחר כבוד במקום בולט בבית. ואני חשה שעצם קיום החוקים מקנה לה מן סוג כזה של ביטחון. מצא חן בעיניי רעיון המשחק הכפול. תודה

 

[tutit990]

התנהגות פורצת גבולות ונורמות -המלצה על דרך

שלום , אני אם לילדה בת חמש וחצי שאמצתי מאוקראינה ( בגיל שנתיים פלוס). הילדה בגן חובה ומדברי הגננת יש בעיה בהטמעת החוקים והגבולות של הילדה בגן ,הילדה נגררת אחרי ילדים "מושכי אש ", מעוללת מעשי קונדס חמורים כגון : לקיחת חפצים מתאים של ילדים אחרים , הוצאת חפצים מציוד הגן , קריעת ספר מהספריה בגן ועוד . אוסיף לציין שחלק "ממעשי הקונדס" הם בשיתוף פעולה עם הילדה המתסיסה ויש גם הפרעות עצמאיות לכיתה בשעת הריכוז , השתוללות בעת חוג בצהרונית ועוד . הסביבה בגן תוססת מאוד (לכיוון הלא חיובי ..) , המסגרת היא של גן בחטיבה צעירה שהיא מסגרת פיזית לוחצת וחלל בעייתי ,כפי הנראה המסגרת והדרישות מלחיצות את ביתי וקשה לה למצוא שלוות נפש/ לימוד/ עשייה כייפית במסגרת הגן לעומת אושר גדול ותפקוד נפלא מחוץ לכתלי הגן . המצב כרגע : • הילדה לא מספרת לי על "מעלליה" בגן – לשאלותי התשובות הם : שכחתי , אני לא זוכרת , כלום .אם אני מתארת אירוע מתוך ידיעה (לדוגמא : "לצבוע/למרוח/ללכלך" בצבעי גועש את המדפים בחדר הפעילות ) היא שותקת מסתכלת לי לתוך העיניים ופורצת בבכי קורע לב ואמיתי . • הילדה מורחקת (יחד עם הילדה מתסיסה) למנהלת ,ננזפת ומוענשת בשל מעשיה (למרות שהיא נגררת – אבל את מי זה מעניין היא חלק מהבלאגן ..) ,מבטיחה לשפר התנהגות ולא עומדת בזה ואני מרגישה זה כואב לה . • הילדה מתנהגת כאילו יש עולם בגן ובהפרדה מלאה יש את שאר העולמות: הבית , החברים , החוג שבהם מתנהגת אחרת לחלוטין ,ונהדרת . לסיכום :נראה לי שהילדה במצוקה רגשית/התנהגותית הנמצאת אצלה עמוק בלב ללא שותפים, וטיפול/סיוע מתאים עשוי להצליח לפתור בעיה זו . המטרה שלי : להביא את הילדה להתנהגות "נורמטיבית " עם גבולות וחוקים ברורים במסגרת החינוכית שבה היא נמצאת (היום גן , עוד שנה כיתה א וכל המסגרות המחכות הלאה ...) בדומה להתנהגותה בבית , אצל חבר , בחוג אחר , תוך ידיעה שהיא מאומצת ויש "בור לא ידוע " שאני מניחה תורם להתנהגות / רגשות לא מוכרים לי אצל ביתי הבאים לידי ביטוי בחריפות במסגרת החינוכית ששם היא מבלה את רוב יומה . איך עושים את זה ? איזה כיוון טיפולי לקחת ? המלצות על מטפלים בתחום . המון תודה לאמא מאוד מאוד מודאגת

 

[naama segal telem]

פערים בהתנהגות

הי tutit990, נשמע שאת מודאגת מאוד מההווה של ילדתך, אבל גם מעתידה. הייתי ממליצה לך לשאול את עצמך לאור הפער הגדול שאת מתארת בין הגן לשאר העולמות, האם את שלמה עם המסגרת הנוכחית בה היא נמצאת:מה הרווחים שלה ומה ההפסדים. במידה ואת סבורה שזו המסגרת הנכונה עבורה, או שהנסיבות מאלצות להשאירה, אני מציעה לך (ואולי כבר עשת זאת) למצוא גורם בגן שאת יכולה לשתף אותו במצוקה שלך (כי תיארת בעיקר מה שאת שומעת מהם חדשות לבקרים..)שיהווה מעין עוגן עבורך ועבור הילדה. אולי פסיכולוגית של הגן, גננת שאפשר לחשוב איתה יחד על בניית תוכנית שתעזור לילדה לתפקד במסגרת ושחלקים ממנה ייושמו גם בבית, כך שלא ייווצר בלבול. נראה שהפער שאת והיא חוות בין הקשר ביניכן ובינה לבין הקשר עם הגן, גורם לה אולי לשחזר חוויות הקשורות לעברה המוקדם כילדה מאומצת, מה שמסב לה קושי רב. זה נראה שאת באמת כורעת תחת נטל רב של שאלות ולחצים שודאי משפיעים גם על הילדה. אם לא תמצא תמיכה במסגרת הגן, אולי פנייה להדרכת הורים שבה גם ניתן להתייעץ באשר לטיפול , תעשה את העבודה. בברכה חמה, נעמה סגל בלינדר, מטפלת באומנויות עם התמחות בטיפול בדרמה מנחת הסדנא “the play is the thing” - תרפיה במשחק (play therapy) ככלי להבנת עולמו של הילד וטיפוח התקשורת עימו, בת.ל.מ. ת"א, המרכז לטיפול פסיכולוגי, ייעוץ ואבחון

 

[גאליה]

ילדה שלא כל כך אוהבת לשחק בצעצועים

שלום נעמה, קודם כל - תודה מראש על התשובות וההשתתפות בפורום - זה נפלא ומועיל מאד. בתי, בת 6 וחצי, לומדת בכתה א'. זה למעלה משנה (ובעצם אם אני חושבת על כך - זה היה כך די מתמיד) לא ממש מתלהבת ממחשקים ומצעצועים. יש לה לא מעט משחקים, בובות (לא יותר מידי - אין לה איזו דמות אהודה, הייתה תקופה שחיבבה את סוסי הפוני הקטנים, אך גם זה עבר), אולם היא לא ממש משחקת! נדיר ביותר שאמצא אותה בסיטואציה של משחק, אלא אם מגיע חבר/ה וגם אז - היא תעדיף להתחפש או קצת משחקי קופסא (או לבלות את המפגש בנסיונות לחפש משחק...) קצת רקע על סדר היום שלה: סדר היום שלה עמוס מאד: בית ספר, צהרון עד 17, אח"כ משחקים בגינה מגיעים הבייתה לא לפני 7 בערב, (חשוב לי מאד שילדי יבלו בחוץ, יפעילו את הגוף ויפגשו עם עוד ילדים! - שם היא בהחלט משחקת ונהנית). ואז בין ארוחת הערב, מקלחת, איזו תוכנית קטנה בטלווזיה - לא נשאר זמן לשחק, אבל גם בסופי שבוע ובחופשים - אותו כנ"ל. אם כבר היא משחקת (הרבה פעמים כשאני מעודדת ומכוונת אותה לעשות כך) היא מעדיפה לבנות אוהל משמיכות וכריות ולשחק בבית, שזה הבית שלה ושם היא מבלה איזה זמן, אני גם מנסה מידי ערב לשחק איתה יחד באיזה משחק קופסא. מה גם שהיא כבר קוראת, אז אני רואה אותה מעדיפה לקרוא מאשר לשחק וכמובן היא מאד רוצה טלוויזיה - אבל אני מגבילה כדי שזו לא תהיה פעילו הפנאי היחידה שלה. הארכתי מעט ברקע, אבל מה שחשוב לי בעצם - איך לנווט אותה למקום של משחק, מקום ילדותי ומהנה - שלא תתבגר מהר מידי...גם ככה יש לה אישיות בוגרת מאד.. (יש לה חברות בגילה שעדין דבוקות לברביות, בובות אחרות - ולדעתי זה בהחלט הגיל למשחק) בתודה מראש!

 

[naama segal telem]

לנווט למקום מהנה של משחק

הי גאליה, עושה רושם שביתך משחקת לא מעט(גם משחק בגינה נהדר וחיוני) . בהתחשב בסדר היום העמוס, אולם יתכן ואת מודאגת מעט מהרצינות שמאפיינת אותה כילדה שמתבגרת מהר מדי, לדברייך. הייתי ממליצה שבאינטראקציה ביניכן היא תהיה דווקא יותר פאסיבית, במובן שבו לא תצטרך להוכיח משהו לעצמה או לסביבה ורק תקבל. דוגמה לכך היא קריאת סיפור לפני השנה (אל דאגה היא לא תפסיק לאהוב לקרוא לבד). את יכולה להסביר לה שזה פינוק ממך אליה ולבחור סיפורים דמיוניים יותר ופחות בעלי מסר "חינוכי"ברור. בנוסף, אפשר לנצל את פורים לכשיגיע ולקנות כל מיני בדים ואביזרים קטנים ולארגן לה סל תחפושות. לא ציינת אם היא מזמינה חברות הבייתה, זה גם יעודד אותה לשחק במה שהן משחקות והתחפושות מגרות את הדמיון ועושות חשק לעשות הצגות.היא לא חייבת להעדיף בובות ושאר צעצועים על פני משחק חופשי אחר כדי להיות ילדה, אבל חשוב לעודד אותה להשתמש בעולם הדמיון.מלבד זאת, אני שמה לב שכשהורים חושפים בפני ילדיהם צדדים שטוטיים וילדיים יותר שלהם, זה מסייע להם להשתחרר ולהתרכך. בברכה חמה, נעמה סגל בלינדר, מטפלת באומנויות עם התמחות בטיפול בדרמה מנחת הסדנא “the play is the thing” - תרפיה במשחק (play therapy) ככלי להבנת עולמו של הילד וטיפוח התקשורת עימו, בת.ל.מ. ת"א, המרכז לטיפול פסיכולוגי, ייעוץ ואבחון

 

[גאליה]

תודה רבה על תשובתך המפורטת ../images/Emo140.gif

 

[אמא של ילדה קוראת]

../images/Emo41.gif אירוח ../images/Emo41.gif

 

[naama segal telem]

ערב טוב למשתתפי הפורום-הקדמונת

"במשחק, הילד או המבוגר מסוגלים להיות יצירתיים ולהשתמש באישיות כולה,ורק בהיותו יצירתי מגלה היחיד את העצמי" (ד.ו.ויניקוט-מתוך "משחק ומציאות" ) למשתתפי הפורום, תודה לשואלי השאלות וגם למי שבוחר לקרוא. חשוב לי לציין בתחילה, כי התשובות שינתנו אינן יכולות להוות תחליף לייעוץ פנים מול פנים, בהעדר הקונטקסט המשפחתי המלא וכמובן ההכרות עם ההורה והילד. אנסה לתת כיוונים למחשבה וגם לעשייה ברמת התכל'ס, בהתחשב בנתונים שהוצגו בשאלה. המשחק הוא מושג רחב יותר ממה שמקובל להחשיב כמשחק(משחקי קופסא, בובות, חיות וכו') כפי שמשתמע מדבריו של ויניקוט ושאר תאורטיקנים המכירים במשחק כבעל כושר ריפוי. משחק רציני,חקירתי,חושי, משחק כאוטי או ספונטאני,מרכיב ה"פאן"שבעניין הוא מהותי ולמרות זאת, עדיין יש במשחק הרבה מעבר ל"סתם משחק ילדים". מקווה שאוכל גם אני להרחיב לכם את רפרטואר האפשרויות שהמשחק מזמן-אם לילד עצמו, לילד ולהורה וגם למבוגר שהפך להורה. בברכה חמה, נעמה סגל בלינדר, מטפלת באומנויות עם התמחות בטיפול בדרמה מנחת הסדנא “the play is the thing” - תרפיה במשחק (play therapy) ככלי להבנת עולמו של הילד וטיפוח התקשורת עימו, בת.ל.מ. ת"א, המרכז לטיפול פסיכולוגי, ייעוץ ואבחון