../images/Emo40.gif שיר השבוע: Here, In My Head
Disclaimer - אני לא באמת מכירה רקע או סאבטקסט. ניסיתי לחפש, אבל לא מצאתי דברים שטורי אמרה על השיר, אז אני לא יודעת על מי הוא נכתב או מה היתה הסיבה. הניתוח כאן הוא איך אני מבינה את השיר, בעיקר איך הוא מתקשר אליי. אז השיר Here, In My Head יצא בשנת 1992 כבי-סייד של Crucify. טורי חשבה לחכות איתו עד Under The Pink, למעשה היא כתבה אותו כשהיא כתבה את Pretty Good Year, אבל בסוף שחררה אותו כ-B-side. השיר, לדעתי, מדבר על קשר בלתי אפשרי. In my head, I found you there And running around, and following me But you don't dare, now But I find that I have now more than I ever wanted to טורי סיפרה שהשיר בא אליה מהמקום שבין החלומות למציאות. שהיא לפעמים בחלום ומרגישה שהיא חיה באמת, ואז היא מזכירה לעצמה שזה לא באמת קורה, שזה הכל בראש שלה (וואי, הזדהות מטורפת). אני חושבת שזה גם מעבר לזה, מעבר לחלומות. אלו תקוות, שאיפות, רצונות שאנחנו מפתחים, בונים לעצמנו בראש ארמונות ואנשים, וזה נשאר רק בראש שלנו. והבחור הזה רץ בראש שלה, רודף אחרי המחשבות שלה, אבל במציאות הוא לא מעז. אני חושבת שהמשפט האחרון מגיע משלב מאוחר יותר, שהיא מבינה שהיא לא צריכה את כל זה באמת, שיש לה יותר. So maybe Thomas Jefferson wasn't born In your backyard, like you have said, and הוא משקר לה - מספר לה דברים גדולים, כאילו תומס ג'פרסון (נשיאה השלישי של ארצות הברית, מכותבי מגילת העצמאות האמריקאית ומנהיגי מלחמת האזרחים) נולד בחצר האחורית שלו. היא אומרת את זה כאילו בהשלמה עם השקר - אז אולי תומס ג'פרסון לא נולד בחצר שלך, אז בסדר, שיקרת לי. אתה עדיין כאן. Maybe I'm just the horizon you run to When she has left you there זה אחד המשפטים שהכי נחרתו לי בראש. ההרגשה הזאת, שהיא ה-runner up, שהיא רק האופק שאליו פונים כשהמישהי האמיתית לא נמצאת. היא חיה כל הזמן בהרגשה שהיא לא אמיתית. "אופק" הוא מושג מופשט, לא-נתפס. אנחנו לא באמת יודעים לשים את הגבול ולהגיד איפה האופק, אנחנו לא באמת יכולים להגיע אל האופק, אנחנו לא יכולים לגעת בו. בזה שהיא משווה את עצמה לאופק, היא מבטלת את האפשרות שהם באמת יהיו יחד. וזה די מוזר, כי פתאום היא הופכת להיות הבלתי-מושגת. זה פשוט שהוא רוצה אותה כתחליף, ולא בגללה. והיא לא יכולה להתמודד עם זה, עד שהיא נעלמת. And you are here, in my head And running around, and calling me אתה עדיין פה, בראש שלי, קורא לי, רץ, רודף Come back, I'll show you the roses, I'll brush-off the snow And open their petals again and again באתר hereinmyhead הם כותבים את שתי השורות האלה כציטוט, שזה מה שהוא אומר כשהוא קורא לה, בעצם. האמת שזו הפעם הראשונה שחשבתי על זה ככה, תמיד ראיתי את זה אחרת, שהיא קוראת לו. וזה החלק השני שאני הכי אוהבת בשיר הזה, את הקריאה הזאת. היא מושכת את ה-Come back, כך שהוא יוצא ממש טיפה מעבר למשקל (אבל ממש טיפה), וזה תמיד גורם לי להחסיר פעימה. החריגה הזאת הופכת את הקריאה למשהו עמוק יותר, אפילו עד כדי צורך - בוא, אני אראה לך את הורדים, אני אבריש את השלג, אני אפתח את עלי הכותרת שלהם שוב ושוב ושוב, כמה שתרצה, ולא משנה שחורף והם סגורים. היא תעשה הכל כדי שהוא יגיע, ייצא מהראש ויופיע מולה. And you know that apple-green ice-cream can melt in your hands I can't. so כל השיר הזה, לפחות עד עכשיו, עושה לי הרגשה של חורף, אבל חורף שקט, לבן כזה. אפילו לא סוער, כזה של שלג בחוץ ולהשאר בבית ושהסערות העיקריות הן בראש שלך. ואז טורי כותבת על גלידה - ולא סתם, גלידת תפוח ירוק, מהסוג החמצמץ הזה, המרענן. והיא נמסה בידיים שלו. והדימוי הזה שובר לי את החורפיות מצד אחד, ומעצים אותה מהצד השני. כי הגלידה נמסה, אבל היא לא. וזה צעד אחד נוסף בדרך שלה להשלמה. זו הקרירות שהיא משדרת לו, על אף הרצון שלה להיות איתו, זה חלק מהדילמות הפנימיות שלה, והיא גם מפגינה את זה כלפיו. מצד אחד היא לא יכולה לימס בידיים שלו, כי הן תפוסות ע"י מישהי אחרת. ומצד שני, היא לא יכולה כי היא פשוט לא יכולה, כי היא לא נותנת לעצמה, כי הוא לא שלה. I held your hand in the fair And even forgot what time it was והיא עשתה הכל בשבילו, היא החזיקה לו את היד וליוותה אותו, והיא אפילו איבדה את תחושת הזמן. אינ לא יודעת מה אתכם, אבל לי יש תחושת זמן מטורפת - אני תמיד יכולה לדעת מה השעה, עד לרמה של 5 או 10 דקות. אם אני מאבדת תחושת זמן, סימן שמשהו ממש מיוחד קורה, שאני ממש נהנית, או שאני פשוט שוכחת את כל מה שסביבי. אינ רואה באובדן תחושת זמן סימן להתנתקות מהעולם החיצוני והתחברות לסיטואציה בכל העוצמה האפשרית, והיא עשתה את זה. היא הרשתה לעצמה להסחף לחלוטין פנימה. And even Thomas Jefferson wasn't born in your backyard Like you have said, and Maybe I'm just the horizon you run to when She has left you And me, here, Alone on the floor, you're Counting my feathers as the bells toll אתה אולי בראש שלי, אבל במציאות אני לבד כאן, על הרצפה. עם השורה האחרונה קצת הסתבכתי - אני לא ממש יודעת מה הקשר של הנוצות. אני יכולה רק להקביל את זה לבית הקודם, ולדמות את צלצול הפעמונים לפעמוני הנשף, שמזכירים לה מה השעה, מחזירים אותה לקרקע. זה אפילו מזכיר לי קצת את סינדרלה, שנסחפה ואיבדה תחושת זמן, עד שהפעמונים החזירו אותה למציאות. אולי היא פשוט צנחה, והדימוי הוא של ציפור. והוא רק סופר את הנוצות שלה, לא מתאמץ להרים ולנסות לעזור. You see the bow and the belt And the girl from the south All favourites of mine, you know them all well גם כאן היה לי קצת קשה - הקשת והחגורה והנערה מהצפון, נשמע לי קצת קשוח. כאילו שהיא מתחילה לבנות את המגננות שלה, את החומות. לחסום אותו מהשוטטויות הארוכות והחופשיות בתוך הראש שלה, להציב לו גבולות. הוא מכיר אותם כ"כ טוב, אולי כי היא מפנה אותם גם כלפיו. כמו שהיא לא נמסה בידיים שלו, היא גם מתגוננת. אולי הנערה הזאת היא צד אחר שלה, שהיא מראה לו כשהוא חודר עמוק מדי לתוך המחשבות שלה.
