[האגס 1]

../images/Emo4.gif

בימים האחרונים סבתא שלי שוכבת בבית-חולים, ומסתמן שמצבה הוא די סופני. למען האמת, היא כבר בגיל של שיבה טובה - 91 - לא סתם שיבה טובה, אפילו מעולה אם חושבים על זה. חוץ מזה, קשה גם לאמר שהיינו קרובים אי פעם ואם להיות שכלתן לגמרי לרגע - זה לא שהיא תחסר לי במקרה של מות אפשרי. אבל כל האוירה הלא ודאית הזאת כשהיא שוכבת בבית-חולים, זה מה שהופך באמת את העניין למעיק. אני גם חושש שלא אדע איך להתייחס לסיטואצית האבל במקרה שהיא תהיה, וזה לא שאני חסר נסיון בזה. איכשהו אני יודע שהודעה אפשרית על מותה דווקא לא תגביר את המתח, אלא אולי אפילו תמתן אותו - כי היא תתן לזה "נופך" יותר ודאי. אבל מה שגורם לי לחשוב כך, זהו הזכרון מהתקופה שסבא שלי הלך לעולמו (מאותו צד) לפני כחמש וחצי שנים - אני זוכר שלהפתעתי זה התקבל במשפחה באיפוק יחסי והאוירה בשבעה הייתה נינוחה יחסית לסיטואציה. זוהי משפחה חילונית חלוטין (הם גרים בקיבוץ מאוד חילוני) וממש לא מקפידים שם על הרגלי שבעה מסורתיים - מקיימים אותם איך שרואים לנכון. למשל, אני זוכר שבנות בדוד שלי היו שם רק חלק מימי השבעה. לכן אני לא יודע איך לקיים את סדר היום שלי בימי השבעה, במקרה שיהיה בהם צורך, כמובן, (וזה לא בטוח כרגע, ותלוי את מי שואלים) כשאני גם מתאים עצמי לסיטואציה.

 

[אושר מ]

לדעתי, ברגע שהשבעה אינה מעשה

דתי, אז כל אחד צריך לעשות לפי הרגשתו האישית. מי שחשוב לו לשבת על אותו אדם ספציפי, שיעשה זאת. ומי שפחות חשוב לו, או שיש לו דברים חשובים יותר, שיחליט בעצמו כמה מתאים לו. חשוב לזכור שהשבעה גם מרכזת את ביקוי ניחום האבלים. כלומר במקום שיבואו אליך הרבה אנשים בנפרד. אם יש אנשים שירצו לנחם ספציפית אותך, רצוי למשל להודיע להם מראש באילו ימים תהיה שם, אם תחליט שלא להיות בכולם, על מנת שלא יעשו נסיעה סתם.

 

[maybesure]

אוי,,כמה שרציתי סבתא!

ואף פעם לא ממש הייתה לי. סבתא אחת ראיתי למשך יומיים ונעלמה כלא הייתה עד יום מותה. ואם כבר קיבוץ: לאחד מילדי קבוצתי הייתה סבתא בקיבוץ. כל אחה"צ כשהיינו עוברים ליד ביתה היא הייתה קוראת לו בשם חיבה שהעניקה לו, הוא התבייש נורא למרות שסה"כ רצתה לתת לו נשיקה וסוכריות. ואני עד היום מקנאה שהייתה לו סבתא! מה אגיד לך? אבדן בעיני תמיד מצער גם כשלא בוכים בדמעות. וחוסר הוודאות הוא הגרוע מכל מבחינה רגשית. מקווה שאינה סובלת מכאבים. גם אני בדעה שבשבעה כל אחד עושה לפי תחושתו, ואין חובה לשהות בכל ימי השבעה, במיוחד כשלא בקרבה ראשונית. גם אצלנו כמשפחה חילונית, זוכרת שאבי התאבל על אביו שנפטר (בחו"ל) - ישבו על כורסאות בבית הדוד (בארץ), ולא הייתה אוירת שבעה. מה שבכל זאת היה באוירה: התכנסות משפחתית בעלת אופי רציני, וביקורי מנחמים. בעלי, כבן למשפחה דתית (בעברו), התאבל על אביו בשבעה מסורתית, וגם שם בין תפילות לארוחות ולביקורי מנחמים היו בעיקר סיפורי ילדות/עבר/זכרונות. מן איחוד משפחתי שלא ראיתי דוגמתו אפילו בחגים.. השבוע תהיה האזכרה ומשנה לשנה מתמעטים המבקרים.

 

[giulietta]

קצת מוזר לי לייעץ לך

בטרם עת

אבל, אני חושבת ששבעה היא אירוע משפחתי ומן הראוי שתתאים את עצמך לציפיות של בני המשפחה, כלומר, תעשה מה שכולם עושים. ובאופן כללי, טוב להתכונן ולתכנן, אך אני מתרשמת [מתוך קריאה בפורום] שאתה מתאמץ מדי להיות מוכן לכל ההתפתחויות האפשריות. עזוב, זה בלתי אפשרי. תמיד יכול להיות תרחיש שלא צפית. תנסה לזרום קצת יותר (סליחה על הביטוי הניו אייג'י) ולהיכנס פחות ללחץ כשדברים לא הולכים בדיוק לפי התוכנית