מוטי גוטרמן
New member
../images/Emo4.gif
מכתב מהכפר בידו מאת: באסיל [ ::: מכתבים למערכת ::: ] 2004 / 04 / 28 קראו לו דייה. המשמעות של דייה בערבית היא אור בהיר. אני מכיר אותו מאז שהיה ילד קטן. למדנו באותה הכתה מאז בית הספר היסודי ועד התיכון, ואז כל אחד הלך לדרכו. לפני ארבעה ימים פגשתי אותו בפעם האחרונה. כמו תמיד, עם החיוך העצוב שלו, שאל אותי אם אני עדיין לומד באוניברסיטה. הוא תמיד שאל אותי את זה, למרות שידע שכבר סיימתי את התואר. הוא עשה את זה כדי להצחיק אותי וכדי להביע עניין. כששאלתי אותו מה קורה איתו, הוא אמר לי שהוא מתחתן בקרוב. הזכרתי לו לא לשכוח להזמין אותי, אמרתי לו שאני רוצה הזמנה מיוחדת והוא הבטיח שיעשה זאת. כולם בבידו אהבו אותו, בייחוד החברים. כולם כיבדו אותו, בעיקר בגלל שאף פעם לא עשה רע ואף פעם לא פגע באף אחד. הוא היה מאוד ביישן, יותר ממנומס. כולם אהבו אותו והוא אהב את כולם. אפילו מעסיקו הישראלי, צדוק שמו, אהב אותו מאוד. עד לפני כמה חודשים דייה עבד בחנות לצורכי בניין בעיר ישראלית סמוכה. הוא עבד שם יותר משש שנים, אבל בגלל שנתפס כמה פעמים ללא אישור עבודה בישראל, הם אסרו עליו להיכנס לישראל למשך שנתיים. צדוק ניסה להשיג לו אישור, אבל ללא הצלחה. הם סירבו בטענה שהוא נכנס לישראל כמה פעמים בניגוד לחוק. אבל הם ידעו ללא כל ספק שהוא נכנס רק כדי לעבוד. צדוק הבטיח לו לנסות לפתור את הבעיה ובינתיים המשיך לשלם לו את המשכורת, למרות שהוא לא עבד. הוא התקשר אליו כל הזמן ואמר לו שברגע שיהיה שלום, מקום העבודה שלו שמור לו. לפני שבוע פנה צדוק אל אחד העובדים, קרוב משפחה שלי, ושאל אותו על דייה: "המצב מסוכן בבידו, מה עם דייה, הוא משתתף בהפגנות? הוא זורק אבנים?". וענה לו העובד כי: רוב זורקי האבנים הם מובטלים, "אני לא יודע מה עם דיה". "תגיד לו שיזהר, החיילים הם רוצחים, אין להם לב, תגיד לו שלא שכחתי אותו, אני עדיין מנסה להשיג לו אישור", אמר צדוק. דייה יצר חברויות אמיצות ומערכות יחסים טובות בקסטל בה עבד, והם תמיד שאלו עליו, במיוחד בעלי החנויות הסמוכות למקום עבודתו. אחד מהם, בעל מרפאה לבעלי חיים, תמיד שלח לכאן ברכות חמות עם העובדים. דייה שלח ברכות "רותחות" בחזרה. כזה היה ההומור שלו. כשהם שמעו מה קרה לדייה הם היו בהלם. צדוק סגר את החנות ליומיים והבן שלו לא יצא מהבית כמה ימים. הווטרינרית בעלת המרפאה לחיות הזילה דמעות כמים. כך בקסטל. בבידו הכול שטוף דמעות. עכשיו דייה איננו, אבל האור הזוהר שלו עדיין כאן... לא נראה אותו יותר לעולם, הוא אף פעם לא ישאל אותי יותר את השאלה הידועה מראש, אם אני לומד עדיין באוניברסיטה... אנחנו לא יכולים לבכות יותר, כי כבר לא נותרו לנו דמעות להזיל, העיניים יבשו. תישאר שליו דייה, שם - בגן עדן, ואל תדאג, אף פעם לא נשכח אותך, נלך בדרכך. * דייה, מהכפר בידו, נהרג ביום ראשון 18 באפריל מכדור חי שירה צלף של הצבא. דייה עמד מתחת לעץ זית ולא עשה שום דבר שאיים על החיילים בזמן שנורה. תורגם מאנגלית בידי שי כרמלי פולק.
מכתב מהכפר בידו מאת: באסיל [ ::: מכתבים למערכת ::: ] 2004 / 04 / 28 קראו לו דייה. המשמעות של דייה בערבית היא אור בהיר. אני מכיר אותו מאז שהיה ילד קטן. למדנו באותה הכתה מאז בית הספר היסודי ועד התיכון, ואז כל אחד הלך לדרכו. לפני ארבעה ימים פגשתי אותו בפעם האחרונה. כמו תמיד, עם החיוך העצוב שלו, שאל אותי אם אני עדיין לומד באוניברסיטה. הוא תמיד שאל אותי את זה, למרות שידע שכבר סיימתי את התואר. הוא עשה את זה כדי להצחיק אותי וכדי להביע עניין. כששאלתי אותו מה קורה איתו, הוא אמר לי שהוא מתחתן בקרוב. הזכרתי לו לא לשכוח להזמין אותי, אמרתי לו שאני רוצה הזמנה מיוחדת והוא הבטיח שיעשה זאת. כולם בבידו אהבו אותו, בייחוד החברים. כולם כיבדו אותו, בעיקר בגלל שאף פעם לא עשה רע ואף פעם לא פגע באף אחד. הוא היה מאוד ביישן, יותר ממנומס. כולם אהבו אותו והוא אהב את כולם. אפילו מעסיקו הישראלי, צדוק שמו, אהב אותו מאוד. עד לפני כמה חודשים דייה עבד בחנות לצורכי בניין בעיר ישראלית סמוכה. הוא עבד שם יותר משש שנים, אבל בגלל שנתפס כמה פעמים ללא אישור עבודה בישראל, הם אסרו עליו להיכנס לישראל למשך שנתיים. צדוק ניסה להשיג לו אישור, אבל ללא הצלחה. הם סירבו בטענה שהוא נכנס לישראל כמה פעמים בניגוד לחוק. אבל הם ידעו ללא כל ספק שהוא נכנס רק כדי לעבוד. צדוק הבטיח לו לנסות לפתור את הבעיה ובינתיים המשיך לשלם לו את המשכורת, למרות שהוא לא עבד. הוא התקשר אליו כל הזמן ואמר לו שברגע שיהיה שלום, מקום העבודה שלו שמור לו. לפני שבוע פנה צדוק אל אחד העובדים, קרוב משפחה שלי, ושאל אותו על דייה: "המצב מסוכן בבידו, מה עם דייה, הוא משתתף בהפגנות? הוא זורק אבנים?". וענה לו העובד כי: רוב זורקי האבנים הם מובטלים, "אני לא יודע מה עם דיה". "תגיד לו שיזהר, החיילים הם רוצחים, אין להם לב, תגיד לו שלא שכחתי אותו, אני עדיין מנסה להשיג לו אישור", אמר צדוק. דייה יצר חברויות אמיצות ומערכות יחסים טובות בקסטל בה עבד, והם תמיד שאלו עליו, במיוחד בעלי החנויות הסמוכות למקום עבודתו. אחד מהם, בעל מרפאה לבעלי חיים, תמיד שלח לכאן ברכות חמות עם העובדים. דייה שלח ברכות "רותחות" בחזרה. כזה היה ההומור שלו. כשהם שמעו מה קרה לדייה הם היו בהלם. צדוק סגר את החנות ליומיים והבן שלו לא יצא מהבית כמה ימים. הווטרינרית בעלת המרפאה לחיות הזילה דמעות כמים. כך בקסטל. בבידו הכול שטוף דמעות. עכשיו דייה איננו, אבל האור הזוהר שלו עדיין כאן... לא נראה אותו יותר לעולם, הוא אף פעם לא ישאל אותי יותר את השאלה הידועה מראש, אם אני לומד עדיין באוניברסיטה... אנחנו לא יכולים לבכות יותר, כי כבר לא נותרו לנו דמעות להזיל, העיניים יבשו. תישאר שליו דייה, שם - בגן עדן, ואל תדאג, אף פעם לא נשכח אותך, נלך בדרכך. * דייה, מהכפר בידו, נהרג ביום ראשון 18 באפריל מכדור חי שירה צלף של הצבא. דייה עמד מתחת לעץ זית ולא עשה שום דבר שאיים על החיילים בזמן שנורה. תורגם מאנגלית בידי שי כרמלי פולק.