CoolDaniFromAshdod
New member
../images/Emo4.gif
תגידו לי משהו. אני רוצה לשמוע קצת דעות של אנשים לגבי הלימודים בטכני, ולגבי הלימודים במסגרת צבאית בכלל. העניין הוא, שלאט לאט אני מתקרב לסוף שנת הלימודים שלי בבית הספר ואני צריך להחליט אם אני נשאר או עוזב. אם המצב לפני שהתקבלתי, היה נהדר, והייתי מוקסם מהמקום, המצב היום הוא פשוט לא כך. אם פעם חשבתי שהחיים במסגרת צבאית הוא דבר לא רע בכלל, היום אני מודה שהחיים האזרחיים מפתים הרבה יותר. אם פעם חשבתי שאני חייב ללכת לשם, לעשות י"ג-י"ד ולהמשיך בחיל האוויר, היום זה לא המצב. למען האמת, אני עכשיו חושב יותר בכיוון של העתודה בכלל. אני מודה: לא קיבלתי מה שציפיתי. התאכזבתי. כנראה שהייתי צריך להיות יותר חכם ולחשוב יותר. להקשיב למה שכל המבוגרים שמסביבי אמרו לי לפני. שוחרים לשעבר, שהתבגרו ובנו לעצמם חיים, אמרו לי שבזמן הלימודים במקום מפסידים הרבה אבל בסוף מקבלים ממנו הרבה. ואני שואל את עצמי אם אני רוצה לקבל את זה בכלל? והכי אירוני זה שהראש שלי יותר במקצועות הומניים. זאת אומרת שאני פחות טוב בכל מה שקשור לחשבון, הנדסה, פיזיקה וכו' אבל אני טוב במקצועות כמו היסטוריה, ספרות, וכו'. כמובן שלא הייתי מספיק חכם לחשוב על זה לפני. ואפילו מבחנים פסיכוטכניים שעשיתי שנה שעברה (במסגרת הביצפר הרגיל) מאשרים זאת. קיבלתי ציונים גבוהים מאוד, אבל במקצועות טכנולוגיים כשלתי. על כמה שזה היה נראה מפתה על הנייר, היום זה רלוונטי אלי פחות ופחות. יש לי ראש על הכתפיים ואני לא רוצה לבזבז אותו במקום שלוקח אותי לכיוון שונה לחלוטין. וזה מגביל אותי. לטוב ולרע, אני תקוע שם כל השבוע. אני לא יכול לעשות כלום. נניח ואני קם היום ואומר לעצמי שאני רוצה להשתתף באיזו פרויקט (תרגום, תיעוד, זה לא משנה כרגע). אבל מה, אני לא יכול. למה? כי אני כל השבוע שם. בסופי השבוע אני יוכל לבצע רק קמצוץ מהעבודה. ילדים/נערים/אנשים לא צריך לזרוק למסגרת צבאית בגיל הזה. נקודה. את זה כבר הבנתי. עכשיו אני מבקש את הדעה שלכם. מה אני יכול לעשות? הבעיה הכי גדולה היא שכשאני מתחיל לחשוב על עזיבה קשה לי לראות את עצמי מוריד את המדים. מה לעשות, נולדתי פטריוט. זה שאני שוחר גורם להיות לי איכשהו גאה. עם כל החרא שבזה. בבקשה, השמיעו את דעתכם. אני כבר לא יודע מה לעשות עם עצמי. את התשובות בסגנון "ברח כל עוד אתה יכול" כבר שמעתי. תאמינו לי, זה לא עוזר. דניאל.
תגידו לי משהו. אני רוצה לשמוע קצת דעות של אנשים לגבי הלימודים בטכני, ולגבי הלימודים במסגרת צבאית בכלל. העניין הוא, שלאט לאט אני מתקרב לסוף שנת הלימודים שלי בבית הספר ואני צריך להחליט אם אני נשאר או עוזב. אם המצב לפני שהתקבלתי, היה נהדר, והייתי מוקסם מהמקום, המצב היום הוא פשוט לא כך. אם פעם חשבתי שהחיים במסגרת צבאית הוא דבר לא רע בכלל, היום אני מודה שהחיים האזרחיים מפתים הרבה יותר. אם פעם חשבתי שאני חייב ללכת לשם, לעשות י"ג-י"ד ולהמשיך בחיל האוויר, היום זה לא המצב. למען האמת, אני עכשיו חושב יותר בכיוון של העתודה בכלל. אני מודה: לא קיבלתי מה שציפיתי. התאכזבתי. כנראה שהייתי צריך להיות יותר חכם ולחשוב יותר. להקשיב למה שכל המבוגרים שמסביבי אמרו לי לפני. שוחרים לשעבר, שהתבגרו ובנו לעצמם חיים, אמרו לי שבזמן הלימודים במקום מפסידים הרבה אבל בסוף מקבלים ממנו הרבה. ואני שואל את עצמי אם אני רוצה לקבל את זה בכלל? והכי אירוני זה שהראש שלי יותר במקצועות הומניים. זאת אומרת שאני פחות טוב בכל מה שקשור לחשבון, הנדסה, פיזיקה וכו' אבל אני טוב במקצועות כמו היסטוריה, ספרות, וכו'. כמובן שלא הייתי מספיק חכם לחשוב על זה לפני. ואפילו מבחנים פסיכוטכניים שעשיתי שנה שעברה (במסגרת הביצפר הרגיל) מאשרים זאת. קיבלתי ציונים גבוהים מאוד, אבל במקצועות טכנולוגיים כשלתי. על כמה שזה היה נראה מפתה על הנייר, היום זה רלוונטי אלי פחות ופחות. יש לי ראש על הכתפיים ואני לא רוצה לבזבז אותו במקום שלוקח אותי לכיוון שונה לחלוטין. וזה מגביל אותי. לטוב ולרע, אני תקוע שם כל השבוע. אני לא יכול לעשות כלום. נניח ואני קם היום ואומר לעצמי שאני רוצה להשתתף באיזו פרויקט (תרגום, תיעוד, זה לא משנה כרגע). אבל מה, אני לא יכול. למה? כי אני כל השבוע שם. בסופי השבוע אני יוכל לבצע רק קמצוץ מהעבודה. ילדים/נערים/אנשים לא צריך לזרוק למסגרת צבאית בגיל הזה. נקודה. את זה כבר הבנתי. עכשיו אני מבקש את הדעה שלכם. מה אני יכול לעשות? הבעיה הכי גדולה היא שכשאני מתחיל לחשוב על עזיבה קשה לי לראות את עצמי מוריד את המדים. מה לעשות, נולדתי פטריוט. זה שאני שוחר גורם להיות לי איכשהו גאה. עם כל החרא שבזה. בבקשה, השמיעו את דעתכם. אני כבר לא יודע מה לעשות עם עצמי. את התשובות בסגנון "ברח כל עוד אתה יכול" כבר שמעתי. תאמינו לי, זה לא עוזר. דניאל.
