יפתי
דיברנו קצת בפון .....סילחי לי שהראש שלי קצת במקום אחר. לא מזמן שבנו מבי"ח....מקווה לנוח, לנוח ולנוח והעיקר שדור יבריא לגמרי. ולעניננו: מבינה מאוד לליבך, קשה לגלות ששיקרו לך, קשה עוד יותר להבין שבעצם יצאת כאילו "טמבלית" (כשפתך), מעין פתיה....קשה, אבל לא בדיוק כך הם הדברים. את לא טיפשה, לא פתיה ובטח שלא טמבלית... אני חושבת שדווקא אדם שנפגע בעבר משקרים, ממשהו שהכיב לו כל כך ועדיין מסוגל להאמין, לקוות, לצפות ,לצבוע הכל בצבעים יפים...דווקא הוא יזכה בסופו של דבר לגעת באושר. כשנפגעים אפשר לקחת את הדברים לשני קצוות, הקצה האחד הוא... "מי שנכווה ברותחים, נזהר גם בצוננים" וזה קיצוני, במצב קזה ,קשה מאוד להאמין, הופכים חשדניים מדיי ואף לעיתים זה גובל בפרונואיה...מצב די מסוכן, אם כי יכול למנוע "צרות" ולגרום לנו ל"עלות" על דברים בזמן, אבל עדיין קיצוני מדיי ויכול להוביל לחוסר אמון שמונע מאיתנו לנסות ,להעז ובכך להגביל מבחינתנו את האפשרויות. האפשרות הנוספת היא להישאר כפי שהיית, להראמין,לקוות, לבטוח עד ש... וזו האפשרות שבעצם פותחת בפנינו ים של הזדמנויות, ולכן היא טובה יותר. ואת...את הישארי כפי שאת, ונכון אין גרנטי לשום דבר בחיים, והכל יכול לשנות צבע לפתע, להחיף עור, או לשחק פתאום משחק אחר ולשנות כללים. אבל ככה לומדים יקירתי...אלה החיים. תשמעי לי...בכל זאת יותר גדולה ממך (כאילו...שלושה חודשים לא הולכים ברגל). הקשיבי לגדולים...(סתאאאם), אבל ברצינות, כל החיים אנחנו לומדים, כל יום הוא בית ספר וכל שנה היא עוד שנה לקראת הדוקטורט. ככה זה...הכי חשוב לאסוף את עצמנו , להכיר במציאות ולהמשיך הלאה...ובכל פעם לומדים יותר ולומדים לזהות מוטיבים חוזרים, סוגי התנהגויות דומים...כי הרי שקרנים זה אופי, כולם אותו דבר. הכי חשוב שלא תפסיקי להאמין. ילדה טובה שכמותך,נשמה יפה כמו שלך, בסוף תמצא מנוחתה אמן ואמן
(סילחי לי אם יש טעויות, לא קראתי שוב).
דיברנו קצת בפון .....סילחי לי שהראש שלי קצת במקום אחר. לא מזמן שבנו מבי"ח....מקווה לנוח, לנוח ולנוח והעיקר שדור יבריא לגמרי. ולעניננו: מבינה מאוד לליבך, קשה לגלות ששיקרו לך, קשה עוד יותר להבין שבעצם יצאת כאילו "טמבלית" (כשפתך), מעין פתיה....קשה, אבל לא בדיוק כך הם הדברים. את לא טיפשה, לא פתיה ובטח שלא טמבלית... אני חושבת שדווקא אדם שנפגע בעבר משקרים, ממשהו שהכיב לו כל כך ועדיין מסוגל להאמין, לקוות, לצפות ,לצבוע הכל בצבעים יפים...דווקא הוא יזכה בסופו של דבר לגעת באושר. כשנפגעים אפשר לקחת את הדברים לשני קצוות, הקצה האחד הוא... "מי שנכווה ברותחים, נזהר גם בצוננים" וזה קיצוני, במצב קזה ,קשה מאוד להאמין, הופכים חשדניים מדיי ואף לעיתים זה גובל בפרונואיה...מצב די מסוכן, אם כי יכול למנוע "צרות" ולגרום לנו ל"עלות" על דברים בזמן, אבל עדיין קיצוני מדיי ויכול להוביל לחוסר אמון שמונע מאיתנו לנסות ,להעז ובכך להגביל מבחינתנו את האפשרויות. האפשרות הנוספת היא להישאר כפי שהיית, להראמין,לקוות, לבטוח עד ש... וזו האפשרות שבעצם פותחת בפנינו ים של הזדמנויות, ולכן היא טובה יותר. ואת...את הישארי כפי שאת, ונכון אין גרנטי לשום דבר בחיים, והכל יכול לשנות צבע לפתע, להחיף עור, או לשחק פתאום משחק אחר ולשנות כללים. אבל ככה לומדים יקירתי...אלה החיים. תשמעי לי...בכל זאת יותר גדולה ממך (כאילו...שלושה חודשים לא הולכים ברגל). הקשיבי לגדולים...(סתאאאם), אבל ברצינות, כל החיים אנחנו לומדים, כל יום הוא בית ספר וכל שנה היא עוד שנה לקראת הדוקטורט. ככה זה...הכי חשוב לאסוף את עצמנו , להכיר במציאות ולהמשיך הלאה...ובכל פעם לומדים יותר ולומדים לזהות מוטיבים חוזרים, סוגי התנהגויות דומים...כי הרי שקרנים זה אופי, כולם אותו דבר. הכי חשוב שלא תפסיקי להאמין. ילדה טובה שכמותך,נשמה יפה כמו שלך, בסוף תמצא מנוחתה אמן ואמן
