../images/Emo4.gifבבקשה תקראו ותביעו דעה..אני שבורה!!!
היא- בת של חברה של אמא מהצפון, היא ישנה אצלנו 4 ימים בחופש גדול שעבר. היא בת 19..אני 17..לא התחברנו בהתחלה..אפילו התנהגתי קצת בסנוביות כלפיה..(אני לא כזו,זה נובע מביישנות). היא הייתה שונה ממני מבחינת המראה- פחות נשית ממני,התלבשה יותר בסגנון " גולשים" כזה. בהתחלה חלפה בראשי המחשבה שאולי היא לסבית..אבל לא ראיתי בינתיים שום סימן לכך..ואז התחלתי להסתקרן לגביה, רציתי יותר לבלות לידה ולהתקרב אליה ..וככל שהתקרבנו שמתי לב שצדקתי ,הבנתי לפי מבטים ,נגיעות קטנות בטעות ועוד כל מיני רמיזות קטנות כאלה. אני- סטרייטית לגמרי עם חבר...(סתם לחודש הקרוב) בערך הכי הרבה זמן שהייתי עם גבר.עברתי דיי הרבה קשרים עם בנים אבל תמיד היה נמאס לי מסיבה כלשהי אחרי זמן קצר.כל קשר התחיל כמו סיפור אהבה קסום והתגלה בסוף כעוד אכזבה ואיזה קרצייה שלא משחרר!! מהיום השני שהיא ישנה אצלינו, התחלנו לפתח שיחות. שיחות מוזרות, בקודים כאלה...היא ניסתה בעצם להגיד לי שהיא לסבית, ואני רציתי שתבין שיש לי ראש פתוח ואין לי בעייה להתנסות. והכל ברמזים כמובן....עד שבשלב כלשהו בשיחה התעצבנתי כבר ופרשתי את הקלפים על השולחן ואמרתי בברור את כל העובדות.התחלתי לשאול אותה שאלות ..למה, כמה, איך, מתי...כלכך הסתקרנתי לגבי זה עד שכבר הרגשתי מוזר ולא הבנתי מה יש לי ממנה. עם הזמן שבילינו ביחד התקרבנו יותר ויותר..עד שבאחד הערבים שהיינו לבד בבית היא נישקה אותי ונהיה בינינו מן " קטע " כזה.. יום למחרת- היא נסעה. "אני לסבית!!! ?!?!?" מתחילים הסרטים בראש...אני נמשכת אליה..היה לי ממש כייף איתה! אני רוצה עוד.....!! אבל........לא!! היא בת, זה לא בסדר...כאילו אין לי בעייה עם זה, כל עוד זו לא אני! עבר זמן...והסרטים עדיין רצו בראש כל יום מחדש. חוץ מכמה טלפונים מעטים לא דיברנו עוד. אחרי כמה חודשים היא השתחררה מהצבא ועברה לעיר שלי.. נפגשנו, היה ממש כייף אבל לא קרה בינינו כלום. והתחלנו לנהל שיחות נפש ארוכות בטלפון, וכל הזמן קבענו להיפגש ..רק שאני הייתי עסוקה מידי בחיי החברה שלי...תמיד הייתי נכנסת למצבים לא נעימים כשהיא הייתה מתקשרת והחברות החטטניות שלי (שחייבות לדעת אחת על השנייה ה-כ-ל) היו מתחילות לשאול מי זאת? למה את מסננת? מה את קשורה אליה? היא הייתה נוראה מתעצבנת על כל הסינונים האלה...ורבה איתי, אבל כל פעם הייתי מתנצלת ומסיבה לא ידועה היא תמיד הייתה סולחת לי וחוזרת לאותו מצב של טלפונים ולקבוע להיפגש..ואני הייתי מסננת ומבריזה לה. היא הייתה מאוד פגועה ממני..ואני לא רציתי להיות מנייאקית פשוט פחדתי ממנה ..פחדתי מזה! פחדתי מלהרגיש את הרגש העצום הזה שיש לי איתה שוב..ולקבל את עצמי! יום אחד החלטתי שאני לא מתחבאת יותר מהפחדים שלי ואני הולכת על זה. נפגשנו..קרו בינינו דברים..והחלטנו שאנחנו ביחד. שאני שלה והיא שלי. זה היה הלילה הכי מדהים שהיה לי בחיים. כל רגע היה מושלם יותר מהשני. המגע שלה,המבט המהפנט הזה שלה, הנשיקות המדהימותת האלה... רציתי לבלות איתה ככה כל יום...אבל שוב הפחד הזה היה מכה בי כל יום כשהייתי חוזרת ממנה, שאולי יגלו..ואיך כל החיים שלי ישתנו,מה יהיה עם החברים, המשפחה. היא ראתה שרע לי ואני סובלת מזה...ודיברה איתי על זה כמה פעמים, אבל אני לא יכלתי לקחת את הסיכון הזה. זה פשוט הפחיד אותי מידי!!! היא טוענת שזה כי לא רציתי מספיק וזה בטח גם מה שאתן תחשבו, אבל את לא מתארות לעצמכן כמה שרציתי. אחרי שנפרדנו היא החליטה שהיא לא יכולה להמשיך לדבר איתי שזה פוגע בה וככה היא לא תוכל להמשיך הלאה. לא הייתה לי ברירה אלא לנתק איתה קשר. אחרי 3 חודשים שלא דיברנו לא יכולתי יותר, אין יום שלא הייתי חושבת עליה או חולומת עליה...כל דבר קטן היה מזכיר לי אותה. לא החזקתי מעמד ויום אחד פשוט התקשרתי..דיברנו שעות.. וקבענו להיפגש.. הלכתי אליה והיה מדהים..אפילו יותר מהלילה ההוא.. התחלנו להיפגש כל כמה זמן ולדבר על בסיס יומיומי..אבל בלי להיות ביחד. היא לא רצתה להמשיך בזה יותר ,היא רצתה יותר מזה..אבל ניסינו ואני פוחדת מידי..או פשוט לא מוכנה להתמסר לקשר כזה עד הסוף...ובעצם לשום קשר בכלל! אחרי שהיא הציבה לי אולטימטום או שנהיה יותר כמו שהיא רוצה ,או כלום. ללא ברירה בחרתי בכלום. אני לא יכולה כלכך להסביר את הבריחה שלי מהקשר הזה. היום אני מבינה שהתאהבתי בה..והיא הייתה מאוהבת בי לדבריה. אני לא יכולה יותר!!! הבטחתי שאני לא אתקשר או אשלח הודעות כי זה עושה לה רע... אבל אני לא מסוגלת!!! אני יודעת שאני כל רגע עלולה להישבר.... איך אני יכולה להחזיר אותה אליי? תעזרו ליי אולי מלקרוא את זה מישהי הבינה למה אני כלכך מתוסבכת בעניין?! אולי קרה לאחת מכן גם משהו דומה שהייתה לה בעייה ממש רצינית להיכנס לקשר כזה...? או שאולי סתם משהו דפוק אצלי ואני לא יכולה לנהל קשר אמיתי עם אף אחד לא גבר ולא אישה.... אני כבר לא יודעת מה נסגר איתי...בבקשה תביעו דעות ועצות איך להחזיר אותה אליי ולהתגבר על הקשיים האלו!!! אני יודעת שיצאתי חפרנית רצינית...ממש מלכת החפירות אני...חח כנראה שככה זה כשיש משהו שרוצים לספר ואי אפשר...מתפרצים בסופו של דבר..=)
מראש לכל מי שבזבזה כמה דקות מחייה כדי לנסות לעזור לי פה
היא- בת של חברה של אמא מהצפון, היא ישנה אצלנו 4 ימים בחופש גדול שעבר. היא בת 19..אני 17..לא התחברנו בהתחלה..אפילו התנהגתי קצת בסנוביות כלפיה..(אני לא כזו,זה נובע מביישנות). היא הייתה שונה ממני מבחינת המראה- פחות נשית ממני,התלבשה יותר בסגנון " גולשים" כזה. בהתחלה חלפה בראשי המחשבה שאולי היא לסבית..אבל לא ראיתי בינתיים שום סימן לכך..ואז התחלתי להסתקרן לגביה, רציתי יותר לבלות לידה ולהתקרב אליה ..וככל שהתקרבנו שמתי לב שצדקתי ,הבנתי לפי מבטים ,נגיעות קטנות בטעות ועוד כל מיני רמיזות קטנות כאלה. אני- סטרייטית לגמרי עם חבר...(סתם לחודש הקרוב) בערך הכי הרבה זמן שהייתי עם גבר.עברתי דיי הרבה קשרים עם בנים אבל תמיד היה נמאס לי מסיבה כלשהי אחרי זמן קצר.כל קשר התחיל כמו סיפור אהבה קסום והתגלה בסוף כעוד אכזבה ואיזה קרצייה שלא משחרר!! מהיום השני שהיא ישנה אצלינו, התחלנו לפתח שיחות. שיחות מוזרות, בקודים כאלה...היא ניסתה בעצם להגיד לי שהיא לסבית, ואני רציתי שתבין שיש לי ראש פתוח ואין לי בעייה להתנסות. והכל ברמזים כמובן....עד שבשלב כלשהו בשיחה התעצבנתי כבר ופרשתי את הקלפים על השולחן ואמרתי בברור את כל העובדות.התחלתי לשאול אותה שאלות ..למה, כמה, איך, מתי...כלכך הסתקרנתי לגבי זה עד שכבר הרגשתי מוזר ולא הבנתי מה יש לי ממנה. עם הזמן שבילינו ביחד התקרבנו יותר ויותר..עד שבאחד הערבים שהיינו לבד בבית היא נישקה אותי ונהיה בינינו מן " קטע " כזה.. יום למחרת- היא נסעה. "אני לסבית!!! ?!?!?" מתחילים הסרטים בראש...אני נמשכת אליה..היה לי ממש כייף איתה! אני רוצה עוד.....!! אבל........לא!! היא בת, זה לא בסדר...כאילו אין לי בעייה עם זה, כל עוד זו לא אני! עבר זמן...והסרטים עדיין רצו בראש כל יום מחדש. חוץ מכמה טלפונים מעטים לא דיברנו עוד. אחרי כמה חודשים היא השתחררה מהצבא ועברה לעיר שלי.. נפגשנו, היה ממש כייף אבל לא קרה בינינו כלום. והתחלנו לנהל שיחות נפש ארוכות בטלפון, וכל הזמן קבענו להיפגש ..רק שאני הייתי עסוקה מידי בחיי החברה שלי...תמיד הייתי נכנסת למצבים לא נעימים כשהיא הייתה מתקשרת והחברות החטטניות שלי (שחייבות לדעת אחת על השנייה ה-כ-ל) היו מתחילות לשאול מי זאת? למה את מסננת? מה את קשורה אליה? היא הייתה נוראה מתעצבנת על כל הסינונים האלה...ורבה איתי, אבל כל פעם הייתי מתנצלת ומסיבה לא ידועה היא תמיד הייתה סולחת לי וחוזרת לאותו מצב של טלפונים ולקבוע להיפגש..ואני הייתי מסננת ומבריזה לה. היא הייתה מאוד פגועה ממני..ואני לא רציתי להיות מנייאקית פשוט פחדתי ממנה ..פחדתי מזה! פחדתי מלהרגיש את הרגש העצום הזה שיש לי איתה שוב..ולקבל את עצמי! יום אחד החלטתי שאני לא מתחבאת יותר מהפחדים שלי ואני הולכת על זה. נפגשנו..קרו בינינו דברים..והחלטנו שאנחנו ביחד. שאני שלה והיא שלי. זה היה הלילה הכי מדהים שהיה לי בחיים. כל רגע היה מושלם יותר מהשני. המגע שלה,המבט המהפנט הזה שלה, הנשיקות המדהימותת האלה... רציתי לבלות איתה ככה כל יום...אבל שוב הפחד הזה היה מכה בי כל יום כשהייתי חוזרת ממנה, שאולי יגלו..ואיך כל החיים שלי ישתנו,מה יהיה עם החברים, המשפחה. היא ראתה שרע לי ואני סובלת מזה...ודיברה איתי על זה כמה פעמים, אבל אני לא יכלתי לקחת את הסיכון הזה. זה פשוט הפחיד אותי מידי!!! היא טוענת שזה כי לא רציתי מספיק וזה בטח גם מה שאתן תחשבו, אבל את לא מתארות לעצמכן כמה שרציתי. אחרי שנפרדנו היא החליטה שהיא לא יכולה להמשיך לדבר איתי שזה פוגע בה וככה היא לא תוכל להמשיך הלאה. לא הייתה לי ברירה אלא לנתק איתה קשר. אחרי 3 חודשים שלא דיברנו לא יכולתי יותר, אין יום שלא הייתי חושבת עליה או חולומת עליה...כל דבר קטן היה מזכיר לי אותה. לא החזקתי מעמד ויום אחד פשוט התקשרתי..דיברנו שעות.. וקבענו להיפגש.. הלכתי אליה והיה מדהים..אפילו יותר מהלילה ההוא.. התחלנו להיפגש כל כמה זמן ולדבר על בסיס יומיומי..אבל בלי להיות ביחד. היא לא רצתה להמשיך בזה יותר ,היא רצתה יותר מזה..אבל ניסינו ואני פוחדת מידי..או פשוט לא מוכנה להתמסר לקשר כזה עד הסוף...ובעצם לשום קשר בכלל! אחרי שהיא הציבה לי אולטימטום או שנהיה יותר כמו שהיא רוצה ,או כלום. ללא ברירה בחרתי בכלום. אני לא יכולה כלכך להסביר את הבריחה שלי מהקשר הזה. היום אני מבינה שהתאהבתי בה..והיא הייתה מאוהבת בי לדבריה. אני לא יכולה יותר!!! הבטחתי שאני לא אתקשר או אשלח הודעות כי זה עושה לה רע... אבל אני לא מסוגלת!!! אני יודעת שאני כל רגע עלולה להישבר.... איך אני יכולה להחזיר אותה אליי? תעזרו ליי אולי מלקרוא את זה מישהי הבינה למה אני כלכך מתוסבכת בעניין?! אולי קרה לאחת מכן גם משהו דומה שהייתה לה בעייה ממש רצינית להיכנס לקשר כזה...? או שאולי סתם משהו דפוק אצלי ואני לא יכולה לנהל קשר אמיתי עם אף אחד לא גבר ולא אישה.... אני כבר לא יודעת מה נסגר איתי...בבקשה תביעו דעות ועצות איך להחזיר אותה אליי ולהתגבר על הקשיים האלו!!! אני יודעת שיצאתי חפרנית רצינית...ממש מלכת החפירות אני...חח כנראה שככה זה כשיש משהו שרוצים לספר ואי אפשר...מתפרצים בסופו של דבר..=)
