אוי ואובי

[אושר מ]

../images/Emo4.gif אוי ואובי

ההודעה הבאה פורסמה אצלי בפורום. זה אמנם פורומים לימודים, אבל החבר´ה שם הם קהילה ולא סתם באים והולכים. וזו הודעה שפרסמה אחת מהחברות בפורום.... מה אני יכולה להגיד לה כבר??

 

[שָבַרתָ שילמתָ]

אושר, אולי תשלחי אותה אלינו?

אני נורא מבין מה היא עוברת. זה דבר נורא, ואני בטוח שאולי כמה מהמבוגרים שבינינו נוכל לעזור לה. מה את אומרת?

 

[מיטללל]

קראתי את ההודעה בפורם של לימודים. אושר הציעה לי לבוא לפה. אז באתי. אם יהיה לכם משהו שיגרום לי לצחוק מכל העניין זה יהיה מדהים. אני לא חושבת שבחיים שלי בכיתי כמו שבכיתי היום.

 

[שָבַרתָ שילמתָ]

אני לא בטוח שאני מתכוון להצחיק אותך

מה שכן, אני שמח שבאת לפה, כי אני בטוח שיש פה כמה אנשים שאולי יוכלו לחלוק מהנסיון שלהם עם הבעיה. התגובה הראשונית שלי לסיפור שלך היתה: "עוד ילד שצריך להתפכח.."..וזה עצוב, אבל אני מבין שאת כבר ילדה בוגרת ומסוגלת להבין את הצעד המשמעותי שההורים שלך רוצים לעשות. קודם כל, זה מקסים בעיניי שאת דואגת בעיקר לאבא שלך. זאת צורת חשיבה מאוד לא אגואיסטית, כי בדרך כלל אתה חושב על עצמך, ומה יקרה איתך, ואיפה תגור, ואיך תתמודד. הדבר היחידי שאני יכול להציע לך הוא לספר להורים ששמעת את השיחה. אני בטוח שהם לא התכוונו שתשמעי, ואני בטוח שהם ירצו להסביר, או לפחות אמא שלך תרצה להסביר. אני גם בטוח שהדבר האחרון שהם רוצים זה שאתם, הילדים, תיפגעו. מה שכן, את צריכה להסתכל על זה אולי במבט קצת יותר מפוכח. שניהם אנשים בוגרים, הם יודעים מה הם עושים, הם הסתדרו עם קשיים רבים מן הסתם עוד לפני שנולדת, וגם אחרי, והם ידעו מה לעשות - אני רק מקווה שזה יהיה פתרון טוב לכל הצדדים. ואני

 

[tsipi35]

היי מיטל ונדמה לי שהגעת למקום הנכון

נכון שלנו יש ראייה של מבוגרים, אבל גם למבוגרים כדאי מידי פעם להקשיב. לדעתי את צריכה לומר להורייך ששמעת את השיחה ולתת להם להבין שאת יודעת ושלא יסתירו כי הרי מדובר גם בחייך. ומה שלא ניתן לתקן ולגשר סתם יהרוס. לפעמים כשמערכות יחסים מסתיימות זה רק לטובה. כשההורים נשארים יחד "בגלל הילדים" זה מאוד מאוד פוגע בכל מערכת היחסים בבית, הכל נראה כל כך לא אמיתי. ולרוב הילדים הם אלו שסובלים הכי הרבה כי הראש טרוד בצרות אחרות. זה נכון שלאביך יהיה קשה כי הוא קיבל את זה כפי שתיארת...אבל אנשים דרכם להתגבר ולעמוד שוב על הרגליים. אני בטוחה שעם תמיכה מצידך הוא יצליח - זה קורה במשפחות הכי טובות ואין במה להתבייש. אם הם כבר פנו לייעוץ זוגי אז כנראה שאין דרך חזרה. אם עדיין לא פנו אולי כדאי שיפנו ושיחפשו את הדרך לגישור. לדעתי כדאי גם לחשוב על הצד של אמא שלך - אם היא הגיעה למצב כזה , כנראה שבאמת באמת רע לה...אף אחד לא יודע מה קורה בחדרי חדרים אפילו כשזה אצלנו בבית. במיוחד הילדים לא תמיד יודעים מה קורה ולא תמיד שומעים הכל... מקווה שעזרתי ולו במעט.

 

[אפי היקרה]

מסכימה עם כל מילה

ואגיד לך מה הכי אהבתי בהודעה שלך? בדרך כלל כשזוג הורים עומדים בפני פרידה, או שעובר עליהם משבר כלשהוא, מנקודת מבט של הילדים במשפחה, התגובה הראשונית היא: מה יהיה איתנו? לאן אנחנו נלך? יהיו לנו שני בתים? כשהכוונה היא מחשבה על עצמֵךָ בעיקר. לא הזכרת, נדמה לי, ולו בפסיק, את החששות שלך לגבי עצמך. כל הדאגה נתונה לאביך, כיצד יתמודד, הבכי שלו, עולמו שנחרב. את אולי תופתעי, אבל זה מקסים בעיני שאת כל כל דואגת לו, ומכאן אני גוזרת את העצה שלי. אביך כנראה באמת שבור, בין אם זה בא לו בהפתעה ובין אם לא, וזה מצב ברור ומובן. אני מניחה שהוא מבוגר ממך בכמה שנים (מקווה שיותר מעשר...) ומניחה שהוא עבר כמה וכמה דברים בחיים, שהכשירו אותו להתמודד עם מה שמחכה לו. הוא, וגם אמך, יצטרכו כנראה עזרה, כדי לצאת מהמצב הזה, או כדי להפרד בצורה הכי טובה, אבל מה שאותי מרגיע בכל הסיפור הוא שאת מאוד מבינה אותו, מאוד מרגישה אותו, ויש לך כנראה את הבגרות הנפשית לתמוך בו ולעזור לו. אך אחד מאיתנו לא מכחיש, זה מצב חרא בלבן (לא מצאתי ביטוי נאות יותר), ומן הסתם עוד יהיו הרבה רגעים רעים יותר ורעים פחות. אַת לעצב שלך זכאית, מן הסתם גם אביך ואמך. כל מה שנשאר לך זה לסמוך עליהם שידעו איך לנווט את העניין, ואני רגועה דווקא מבחינתך, כי אני יודעת שאת תהיי שם להרגיע את הרוחות - ככה את נשמעת לי, מה אני אעשה... ועוד דבר קטן: אם ההורים שלך ידעו לגדל ילדה עם רגישות וחכמה כזאת, כנראה שהם ידעו מה הם עושים אז, וכנראה שהם גם ידעו מה לעשות עכשיו. כידוע לחברי הפורום הזה, אני בוחלת בשימוש באייקונים,היות ואני סבורה שהם מגוחכים, חסרי פשר ומעצבנים בעליל, אבל איכשהוא הצלחת לשבור אותי לשבריר שניה (אף אחד לא מסתכל?... יופי). אז החלטתי לחרוג ממנהגי ולסיים באייקון הכי פחות מעצבן, מבחינתי. הנה הוא...

(רבים חושבים שהוא קצת לא מרוצה או בדרך לכעוס, אבל לדעתי, הוא פשוט הבין שאין לו סיכוי מול האייקונים הדביקים האחרים, ומי ירצה אותו בכלל, ובגלל זה יש לי חיבה מסוימת אליו).

 

[שרוניק]

וויי ליטל, הצלחת להוציא מאפי אייקון

והאמת..אני לא יודעת איך אנחנו נוכל לגרום לך להפסיק לבכות... אני רק מקווה שעם הזמן תביני שאולי זה הדבר הכי טוב בשבילם, כי אני בטוחה שאת לא רוצה לגור בבית שבו ההורים נשארים ביחד רק בגלל הילדים, שאולי לא רוצים להיות ביחד יותר. גם להורים נגמרת האהבה..לא רק לנו.. ובחיי שזה נורא נוגע ללב איך את דואגת לאבא שלך. מזלו שיש לו ילדה כמוך !!!

 

[שרוניק]

אופס..התכוונתי מיטל..השעה, השעה...

 

[אושר מ]

רק עשר../images/Emo12.gif ../images/Emo13.gif ../images/Emo3.gif ../images/Emo4.gif../images/Emo166.gif

 

[פולדרה]

עוד ניסיון.

היי לכם. עד עכשיו תיפקדתי כקוראת סמויה, אבל אני כבר לא יכולה להתאפק... סליחה שאני מתפרצת ומתנגדת לדעתה של אפי היקרה. אני ראיתי בזה שמיטל דואגת קודם כל לאביה ורק אחר כך לעצמה, דבר שלילי. קודם כל, הילדים הם הילדים בבית. הבעיות של ההורים צריכות להדאיג אותם באופן משני, רק אחרי שיטפלו בבעיות של עצמם. דבר שני, ילדים לא צריכים להתערב בבעיות של ההורים. כשילד מתחיל להתערב בגירושים, בד"כ הוא יותר מסבך את העיניינים מאשר מועיל ועוזר לפתור אותם. ודבר שלישי, והכי גרוע, לילד אסור לקחת צד בעניין. בטח שלא כשהגירושים רק בתחילתם, ונחתו על הילד כרעם ביום בהיר (איזו עברית...). טבעי שהילד יגונן על ההורה הננטש, ורוב הסיכויים שדווקא ההורה היוזם הוא הצד הפגוע יותר. אני ממש לא יודעת מה קורה במשפחה של מיטל, אבל כשהיא מכנה את אימה אכזרית וקרה ואת אביה תלותי ושבור, ברור לי שהסימפטיה לאביה לא "בריאה", כלומר, היא בחרה צד מרחמים, ולא מהבנה אמיתית. לסיכום, גירושים זה דבר שאי אפשר להסתיר מהילדים, אבל החובה על ההורה היא לא לתת לילד לדעת על הכביסה המלוכלכת, כמו גם על הילד לא לקחת צד. ולמיטל, רציתי לכתוב לך בבוקר, אבל הייתי כל כך נסערת ומבולבלת שהתחרטתי ומחקתי את ההודעה. באמת, אף אחד לא יכול לנחם אותך, אבל שיחה עם חברות ובילוי בהחלט יכולים להוציא מהדיכי. ומה שכן את יכולה לעשות בקשר לנושא, זה חשבון נפש. להבין מה הגורמים להצעה של אימך, לא לבחור צד כמו שכתבתי למעלה, ופשוט לתת להם לסדר את העניינים עם מינימום התערבות שלך. את כל זה אני אומרת מניסיון, בין ההורים שלי יש מאבק ארוך ומכוער מאוד, שאומנם שונה מאוד ממה שקורה אצלך, אבל גם אני מתמודדת. וזה לא קל, אבל חיים עם זה.

 

[מיטללל]

פולדורה

היי לך תודה על התגובה. תראי קודם כל אני חושבת שיותר קל לילדים שההורים שלהם מתרגשים שהם יותר קטנים. ככה זאת עובדת חיים והם פשוט חיים איתה. שאתה קטן אתה גם לא ממש שם לב מה קורה סביבך. יותר מזה יש לך לגיטימציה לא לשים לב. ממני שני ההורים ציפו ללגטימציה ולהבנה. ואני חושבת שזה דיי ברור למה אני בחרתי "לתמוך" בצד הפגוע כביוכל. כמו שאמרת אבל, את לא מכירה את המשפחה שלי. ובמקרה הזה לפחות ההורה היוזם הוא לא הצד היותר פגוע. הדרך שבה היא בחרה להביא מה שהיא מרגישה... לדעתי דרך מזעזעת ורעה. ואבא שלי.. הוא בן אדם טוב. הוא לעולם לא פגע בה. היא תמיד עשתה מה שהיא רצתה. כמו שאמרתי, אם שניהם היו חושבים שגרושים יביאו להם את האושר. זה היה לי כואב אבל הייתי מקבלת את זה.. אבל ככה? זה היה אכזרי. בכל מקרה, זה קשה לצאת עם חברים שהראש מלא במחשבות. עכשיו אני מרגישה יותר טוב. אני שמחה שאת מתמודדת עם זה.. ואני מאחלת לך את כל ההצלחה והאושר בעולם!!

 

[De-Panther]

דווקא הרבה משתמשים ב../images/Emo4.gif ואפי לפעמים

ההורים לא חושבים לרגע על הילדים בנושא הזה ולכן הילדים צריכים לדאוג לעצמם מזל שלי זה לא היה ככה וההורים שלי דאגו לי למרות הריבים ביניהם

 

[מיטללל]

אפי, תודה רבה רבה לך!

נורא היה לי נחמד לקרוא את ההודעה שלך, היא ממש גרמה לי לחייך. את נורא מגזימה במה שאת אומרת עליי. הסיבה היחידה שאני לא מרוכזת בעצמי היא העובדה שאני כבר גדולה. וברוך השם יש לי מספיק חברים שמאז אתמול מנדנדים לי כל הזמן. אני יודעת שאני אסתדר. יותר מכך, אני לא מצפה מההורים שלי שישארו ביחיד בשביל העולם הפרטי והמשולם שלי. הסיבה היחידה שלקחתי את זה כל כך קשה היא שזה בא לי בהפתעה. הם בכלל לא רבו. יותר מכך, אם שניהם היו באים ומודיעים לי את זה, אז זה היה לי כואב-אבל הייתי מקבלת את זה. אבל לא, זה פתאום נחת עליי באמצע החיים, ללא הכנה או הקדמה. אני דואגת לאבא שלי כי פשוט אני לא חושבת שהוא יצליח לדאוג לעצמו לבד. איך שראיתי את אבא שלי אתמול לא ראיתי אותו בחיים שלי. לבסוף אמא שלי החליטה שהיא רוצה "נישואים פתוחים". שזה נורא מגעיל לדעתי. כאילו בלי סקס. בלי לתת אחד לשני דין וחשבון ושלכל אחד יהיה את החיים הפרטיים שלו. לאחר מכן היא אמרה לי ולאחותי שהיא מצטערת שהיא בכלל התחילה עם זה. אבא שלי לא מאמין לה במיוחד. הוא בסרטים שהיא מתכננת משהו. פנתה לרבנות או משהו. אתמול הם ישנו באותה מיטה. אני לא יודעת מה יקרה.. מקווה שיהיה טוב. אפי, שוב תודה על התגובה הזאת! ובכלל על כל התגובות שלכם. אני אעדכן אותכם מה קורה. ובמקרה הצורך אחזור לקבל תמיכה.. נורא עזרתם לי!

 

[jahnon]

מיטל

למזלי לא נתקלתי במצבך ומקווה מאוד שלא אתקל כי מה לעשות כולם רוצים לדעת שההורים ביחד לעד. אבל מה לעשות לפעמים החיים טופחים לנו על הפנים ולנו מה שנשאר זה לספוג את הלקח ולהמשיך הלאה. לא אנקוט צד מי יותר בסדר אבא שלך או אמא שלך אבל מה שקרה זה שכנראה הם הגיעו למבוי סתום ומיצו את דרכם ביחד, או שלפחות צד אחד החליט שהוא לא יכול יותר. הייתי רוצה להגיד לך שההורים שלך משתתפים בהצגה וזה חלק מהתפקיד, או להגיד שהכל יהיה בסדר אבל אני לא. אני גם לא דוגל במשפט שהזמן מרפא את הכל כי מה שהוא עושה הוא רק משכיח את הכאב. מה שאני כן יכול להגיד לך זה שתסמכי על ההורים שלך שהם יודעים מה הכי טוב להם כמו שאת יודעת מה הכי טוב לך. יכול להיות שאבא שלך שבור עכשיו אבל יכול להיות שבהמשך הוא יתאושש ויתברר שזה דבר טוב. מה שאת כן יכולה לעשות עכשיו זה להיעזר בחברות (בשביל זה הן קיימות את יודעת) שיעודדו אותך צאי תבלי שינסו להשכיח ממך מה שקורה כי עכשיו זה הזמן שלך ולא כדאי שתבזבזי אותו על דברים שכנראה את לא יכולה לשנות. את יכולה גם לדבר עם ההורים ולהגיד להם ששמעת את השיחה שהייתה להם והיא מטרידה אותך ושאת רוצה לדעת מה קורה. בכל מה שתחליטי מקווה שיהיה לך רק טוב ואנחנו כאן תמיד בשבילך.

 

[De-Panther]

אויש מיטלל חמודה תקשיבי טוב אומנם..

זה נוראי אבל אם אמא שלך לא אוהבת את אבא שלך יותר מה זה יתן אם הם יגורו ביחד?? הם מקסימום יריבו כל היום אולי תדברי עם אמא שלך תנסי לדעת למה היא לא אוהבת אותו יותר?? ההורים שלי פרודים וזה נוראי הם פרודים כבר 13 שנה כמעט והם עדיין רבים ולאבא שלי יש כבר ילדים מאישה אחרת זה נוראי הסיפור וזה נורא כואב אבל זה עדיף מאשר הם יגורו ביחד יש פורום נפלא שגם אני הייתי בו פורום ילדים להורים גרושים אומנם ההורים שלך עוד לא גרושים אבל כדאי שתדברי עם האנשים המקסימים שיש שם זה נורא יעזור

 

[שָבַרתָ שילמתָ]

והתשובה של פנתר בעצם

מראה לך, שלא משנה מה יהיה, את תצטרכי לעבור את זה, ולנסות לצאת מזה בשלום !!! ולך פנתר, אתה למדת את השיעור הכואב שעכשיו מיטל לומדת בגיל מאוד צעיר, ונשמע שאתה יודע לחיות עם זה, עם כל הכאב והכעסים והמצבים הלא נעימים שזה מביא, וכל הכבוד לך !!!

 

[De-Panther]

ניראה לך שלמדתי להסתדר עם זה?? למה.

אתה חושב שאני כזה בנאדם עצבני רוב הזמן?? למה אתה חושב שאני רגיל להוציא על אנשים כעס?? זה יותר מידיי מעצבן כל הסיפור עם ההורים שלי כי הם אפילו עדיין לא גרושים!! והם רק רבים כל הזמן לפני כמה ימים הלכתי לסופרלנד והם התחילו לריב בטלפון על כלמיני שטויות שקשורות לזה שאני יהיה שם ומצאו בשיחה אחת בטלפון את כל הריבים האפשריים מיטל תקשיבי לי הורים לפעמים שוכחים קצת מהאחרים כשהם עסוקים בעצמם אני מציע לך בינתיים כמה שאת יכולה לא להפריע לאבא שלך ואם הוא מבקש משהו לעשות את זה כי גם ככה קשה לו ותנסי לדבר עם אמא שלך ולשאול אותה למה היא פתאום לא אוהבת אותו בכל זאת הם חיו ביחד 20 שנה וזה פתאום קרה אבל יש לך מזל שהם הורים טובים הורים טובים נישארים כאלה בכל מצב לא משנה מה קורה ביניהם ולפי איך שאת מתייחסת אליהם ניראה שהם גידלו אחלה ילדה וזה חשוב לדבר עם אמא שלך על הנושא הזה לא רק כי אולי זה יעזור להם אלא כי זה יוכל גם לעזור לך

 

[מיטללל]

חח אני לא חושבת שאתה יכול להאשים את ההורים שלך בכך שאתה בן אדם עצבני... דיברתי עם אמא שלי ועם אבא והודעתי להם שאני לא מתערבת בזה. אני יודעת שאני לא אעמוד בהתחייבות הזאת. אבל מיילא. אני מקווה שיהיה בסדר. מה שהבנתי מהסיפור הזה שאין דבר שנקרא אהבה. התחלתי לדבר עם כל מיני חברות שלי וכל אחת ואחת אמרה שההורים שלהם נשארים ביחד מטעמי נוחות, מפחד ומאדישות. אני לא חושבת שאני מכירה זוג אחד שהוא יותר מ 10 שנים ביחד ועדיין מאוהב. וזה עצוב.

 

[אושר מ]

אני דווקא כן מכירה

ואהבה זה אמנם דבר נפלא. אבל צריך להמשיך ולטפח אותה... אחרת היא תעלם. וזה לצערנו מה שקורה להרבה זוגות נשואים.

 

[De-Panther]

עובדה שאני מאשים אותם../images/Emo3.gif סקובי דובי

דו וור אר יו?? הווו אני דווקא חושב שיש דבר כזה שנקרא אהבה אבל אין אהבה אמיתית אוהבים אבל נשארים מטעמי נוחות כמו כולם