שאלה...

PoeticA

New member
../images/Emo39.gifשאלה...../images/Emo4.gif

אני מניחה שלחלק מכם יצא למסור/למכור, לוותר, בכל אופן, על יצירה. זה לא נורא נורא נורא קשה? אני יודעת שלי זה ממש קשה, אפילו שאני מההתחלה מציירת למישהו אחר, למשל הגיטרה שציירתי, זה היה נורא לתת אותה
. היא הראשונה שוויתרתי עליה אי פעם (חוץ משני ציורי קיר שעשיתי, שאותם אני לא מחשיבה) ואני מצטערת לפעמים על זה שנתתי אותה.
איך מתגברים על זה?? בסופו של דבר גם לא יהיה לי מקום לעבודות, אז לא תהיה ברירה אלא לוותר עליהן.......אבל איך???...
אין ממש איך לענות על זה
...
שאלה רטורית...לא נורא
 

Lion of Zion

New member
מכיר מכיר..........

זה נורא נורא מבאס... כי....גם אם מכינים ציור במיוחד בשביל מישהו אז משקיעים יותר ואז יוצא ציור מוצלח וכל כך לא רוצים לוותר עליו.....
 

cha ching

New member
גם אני מכירה...

את ממש משקיעה בציור למישהו.. והוא יוצא לך ממש יפה....... כל כך יפה עד שהתאהבת בו. ואת לא רוצה לוותר עליו בשבלי מישהו אחר. אבל תאמיני לי שאת תרגישי יות רטב אם תתני אותו. יצא לי כבר לתת ולשמור-וכשנתתי היה יותר טוב....... :)) אפילו אם זה קשה...
 

PoeticA

New member
זה מזכיר לי אם פונדקאית....../images/Emo4.gif

לא שהייתי
ואני מניחה שאני גם לא אהיה......... בכל אופן, זה כמו להיות חלק מיצירת הילד שלך, שהשקעת בו את תשעת החודשים, ונקשרת אליו, כי הוא חלק ממך...ואז לוותר עליו... למרות האושר שזה מסב למקבל, זה קורע (ברווווווור שזה לא בדיוק אותו דבר...אבל הרעיון דומה
)
 

FreeFeeling

New member
"למסור/למכור"

אותי כול הנושה הזה מאוד מבלבל! נושה המכירה ביכר מאוד מבלבל אותי ופעם הנושה היה על הפרק ואחרי זה התפרקתי לגמרי ולא יכולתי ליצור זמן ממושך.... (ציור בהזמנה) נכון לרגע זה מתי שאני מצייר ציור שאני יודע שלא ישער אצלי ,כול הזמן שאני מצייר אותו ועובד אליו אני חושב על זה שבמובן מסוים הוא לא יהיה שלי. וזה הורס אותי! (ומן הסתם אני לא נענה מזמן היצירה ואף הרבה יותר גרועה! אני סובל ממנה!) ובגלל נסיבות אילו נכון לרגע זה לא מטעים לי למקור מראש. אלה ואולי ציורים שקיימים. ורק כך אני יכול להגיעה למקום אם השלווה בזמן הציור וליצור בצורה זורמת ומלאה אהבה. .נושה המסירה?. גם הוא לא פשוט אך הרבה יותר פשוט לי לתת למשהו שאני אוהב ציור מאשר למקור. ויצא לי כבר שלושה פעמים לתת ציורים שלי לשתי אנשים שמאוד קרובים אלי ,זה היה קשה אבל אני כלל לא מצטער! זה היה מאוד שווה מבחינה רוחנית. (אני מתגעגע וכבר בעתי לבקר את הציורים)
FreeFeeling
 

moti80

New member
אצלי זה לא ממש ככה...

אני, מטבעי אחד שדווקא מאוד אוהב לתת דברים, במיוחד דברים שהם שלי! וכמה שיותר שלי - יותר טוב... הרבה פעמים, כשאני רואה את הסיפוק של אנשים מדברים שאני עושה, את ההנאה שהם מפיקים מזה או לפעמים (רחוקות) את התפעלותם - אני מרגיש שכאן באתי על שכרי ושההשקעה הזו ועצם הנתינה הייתה שווה את זה. לא פעם עשיתי ציור קיר, ו...פשוט נתתי אותו במתנה! למה? כי החיוך הזהז שישי אצל המקבל...פשוט, זה מדהים - זה ממלא, זה נותן לי את הסיפוק מהיצירה. מ...אני אנהנה לעשות טוב לאחרים...מה לעשות????
 

PoeticA

New member
אני לא יודעת למה זה

אבל עם ציורי קיר הרבה יותר קל... עשיתי שניים (אחד בעצם לא גמור עדיין) וזה היה באמת כיף, לראות אחרים אוהבים את זה... אבל יש הבדל...בין הנאה מההערכה אלייך לבין הסיפוק שבנתינה... בוא נגיד, שאצלי הסיפוק הוא ממש זמני. זה כיף לי שאוהבים ומודים לי, אבל אחר כך אני מתגעגעת אל הציור...
 
גם לי זה קרה..../images/Emo10.gif

לי קרה שעשית ציור ממש יפה ומושקע..ונתתי אותה לידיד שלי וזו העבודה הראשונה שמסרתי וגם לא צילמתי אותה. ואני והוא רבנו ככה שאין לי גם זכר ממנה
וכנרא שגם לא יהיה....
 
למעלה