אנטי לחמות

[trigo1]

../images/Emo39.gifאנטי לחמות

היי בנות אני חדשה בפורום ורציתי לקבל פידבק מכן. אימי נפטרה לפני 4.5 שנים במהלך ההריון הראשון שלי. כשנולד בני הבכור לא הייתי מוכנה שהיא תשמור עליו בשום פנים ואופן. בכל פעם שהחזיקה אותו בארועים משפחתיים נצבט לי הלב. מעולם לא נתתי לה להרגיש זאת ומדובר באשה חמה אוהבת ומעניקה לנכדים ולנו. התחושה מלווה אותי עד היום כשכבר יש לי 2 ילדים (הקטן בן 10 חודשים). היום היא מטפלת בו עד שיכנס למסגרת של מעון. עבורי זה השיג גדול למרות שאני מחזיקה את עצמי לא להעיר לה כמעט על הכל. בראש תמיד עובר לי המשפט שאמא שלי הייתה עושה את זה אחרת, יותר טוב וכו'..... אשמח לשמוע תגובות בנושא. האם הגיוני שאני כל כך בקורתי כלפיה? שיש לי אנטי כלפיה?

 

[אמאל4]

את יודעת קינאתי תקופה ארוכה

בבעלי על כך שלו יש אמא ולי אן. וכעסתי על כך שהי חיה ואמא שלי לא

 

[תאיר של 4 פלוס]

תראי, גם אם את לא מראה לה,

היא בטוח מרגישה, כי גם אם לא מראים משדרים את התחושות. לדעתי, במיוחד אם החמות שלך מטפלת בילד, תשבו ותדברו על איך שאת חושבת שצריך לטפל בו, בלי שום קשר לקושי שיש לך עם החוסר באם, שהאי אם זה היה מטפלת ולא חמותך זה בדיוק מה שהיית עושה, נכון? ולגבי החוסר....

יותר מיזה אין לי.... שהרי לכולנו זה חסר, והרי אם היא הייתה אז הכל היה נראה אחרת אבל....

 

[סְקָאלִי]

קודם כל ברוכה הבאה, טריגו! ../images/Emo142.gif

שמחה שהצטרפת אלינו. באשר לשאלתך - הגיוני זו לא השאלה לדעתי. זה נראה לי שפוט טבעי, שנוכחותה של אם אחרת תעורר אצלך געגועים לאימך, ואולי מסיבה זו זה יצר אצלך 'אנטי'. יחד עם זאת, אני מקווה לטובתך את שכן תוכלי למצוא את הדרך להתגבר על זה במידה כלשהי, כי כמו שאת מציינת היא אישה חמה, והיא יכולה לתת לך הרבה - חום, תמיכה כשצריך, וגם סיוע לוגיסטי עם הילדים. בנוסף, גם בעלך עשוי לקלוט את האנטי וזה עלול לגרום למתחים ביניכם. אולי שווה לך להתייעץ בענין עם בעל מקצוע או קבוצת תמיכה או יחסים כשלהי. אני בעד שכל אחד יעשה את המקסימום לשיפור איכות החיים שלו, והייתי שמחה לו סבלת פחות בעטיה, ויכולת יותר להנות ממנה. מקווה שתרגישי נוח בביתנו הקט, נשמח לשמוע מך עוד. סקאלי

 

[איחוד האחת]

ברוכה הבאה ../images/Emo140.gif

לנו הבנות ללא אם יש תמיד משהו המפריע אצל החמות בנוסף לכל הדברים שבד"כ יש בין כלות וחמות... לדעתי זה בין היתר, נעוץ בעובדה שאנו מנסות להשוות בין האם - לו היתה -לבין המצב הקיים ... אבל זה נכון גם לגבי דברים רבים אחרים... את מספרת על חמות העוזרת לך ומעניקה לכם חום על כן חושבת שכדאי ליזום שיחה פתוחה תלוי כמובן בנפשות הפועלות . מתוך דברייך חושבת שכדאי לשים לב לכך שבעצם מעורבים דברים שאינם קשורים זה בזה אלא בצורה עקיפה ... האחד הוא הטיפול בילדייך, והשני הרגשות שאת מביאה איתך מתוך המקום של החסר והאובדן. רגשות ותחושות שהם שלך לחלוטין ולא בטוח שהיו מעורבים בקשר עם החמות אילו היתה זו מטפלת זרה, אולי רק חלק מהם... ילדתי וגידלתי ללא אם, וחמותי היתה בסביבה. ללא ספק חשבתי שמעורבותה בגידול ילדי אינה כמו זו של אמי לו היתה... נעזרתי כמה שפחות וחרקתי שיניים כשלא אהבתי את הדברים.... לא השכלתי אז לשוחח איתה על הדברים - מה עוד שאני לא ממש בטוחה שהייתי מצליחה "להגיע" אליה בשיחה (ניצולת שואה מאוד סגורה בתוך עצמה אם לבנים שלא גדלה עם אם ולא היתה לה חמות....) - ולכן מתוך ניסיון ומתוך כך שכיום חושבת קצת אחרת על הדברים, חושבת שכדאי לך לפחות לנסות ולדבר איתה, כמובן בעדינות ומתוך מקום של רצון לשפר ולקרב את המערכת ביניכן... ככלל, קשה לקבל שונות ובעיקר כשאנו משוות וכל כך מתגעגעות... נסי להפריד במחשבתך בין הדברים, ונסי - ולו לרגע - לחשוב, שמדובר בשתי נשים שונות.... האחת החמות והשנייה מטפלת....נסי לחשוב איך היית פועלת במקרה כזה או מה היית מרגישה אז... תגלי ודאי דברים מעניינים... נסי לנצל את הענין שיש לך חמות העוזרת לך ולהפיק את החלקים הטובים מתוך כך... המשיכי לשתף אותנו ככל שיתאים לך.